אביב וסתיו
New member
רפובליקת הלאדינו הראשונה-א'
לכאורה, קבוצת האיים השוכנת בים הלטיני לא הייתה שונה משאר רפובליקות הבננות השוכנות באותו איזור: ספרדית הייתה השפה השלטת, עבר קולוניאלי מפואר, כיבוש על ידי הספרדים במאה השבע עשרה, שחרור במאה התשע עשרה. נוף טרופי ימי עוצר נשימה, סחורות יצוא כמו קוקוס, קופרה וגומי והפיכה שהייתה מתרחשת אחת לחמש שנים או ארבע שנים במקרה הטוב.האוכלוסיה מנתה אולי חמישים אלף איש מהם אלפים בעלי עבר לוטה בערפל. האגדות סיפרו טפח וכיסו טפחיים. והנה משה בואנו בחדר לשכתו, כותב ביומנו ואוכל חצאי תפוחים בקינמון וגם דולסה מתוק ממעשי ידיה של אישתו עזיזה, הרדי והיה פתוח וממנו ושמע את השיר הישן הבוקע: "ונצואלה ונצאולה, ונצואלה אין דומה לה הולה" "פמפרם פם פם" המהם בואנו כמעט בהיסח דעת כשהוא מאפיל על הלהקה ששרה את השיר. הוא הוסיף לכתוב ביומנו והשיר המשיך להתגלגל כששוב בואנו מוסיף: "פמפרם פם פם". "היית צריך להיות בלהקה צבאית ולא כאן" נשמע קול עמוק מאחוריו. בואנו הסתובב בבהלה כילד שנתפס בקלקלתו,אך ראה רק בטן וחגורה, הוא הביט למעלה- למזלו היה זה הרב ברוידע גבה הקומה שהביט אל בואנו הנמוך יחסית. "בהאאאא" הגיב בואנו "כבר הייתי בפלמ"ח וראיתי את הצ'יזבטרון ואת החישטרון והרי אני מפמפם לי פמפרם חביב עלא בוקר בלי קשר לשיר, זה מזכיר לי פמפרם אחר של בוליסה מטודלה". הוא כיבה מיד את הרדיו העתיק ונפנה אל הרב ברוידע מחנך כיתה י"א אשר נודע בעצבי הברזל שלו לעומת כיתתו הסוררת. "כו כבוד הרב" אמר בואנו "הפעם זה בהחלט לגבי ונצואלה, המכתב שכתבת התקבל ויש תשובה חיובית" "מהה?" הופתע בואנו "באמת הם קיבלו את הצעתי לשמש מורה לתרבות הלאדינו?" "כנראה שזכות אבות יש לך שם אשר סייעה בידך וגם זכות הקשרים שלי" הוסיף ברוידע בציניות. "אז קיבלתי גם כרטיסי טיסה לשבוע הבא ושהות לחודש?" "כן, הכל במעטפה" הוא הושיט לבואנו את המעטפה, בואנו הרים אותה כלא מאמין מלמל תפילה חרישית ואחר כך חיבק את ברויידע, אבל לא הצליח להגיע לכתפיו אלא רק למותניו. קבוצת המורדים התכנסה במרתף אפל בבירה סנטה בוקה, ריח אפל של בירה סוג ד' ורום נישא באוויר, אדם בעל זקן עם מדים צבאיים וכובע גנרליסימו נשא דברים באזני חבורה של עשרים איש: "חברים, בעוד שבוע נפיל את הנשיא קלדרון מעל כיסא הנשיאות ונקים מחדש את הרפובליקה של פוארטו ונטנה. די נמאס כבר מהשחיתות והמאבקים והאינטריגות של הכלב הרזה הזה, הגיע הזמן שאנו אנשי הצבא ניקח ת'עניינים לידיים ונצא כבר מהאחריות של ונצואלה וקוסטה ריקה וכל הריקה פיקה ומיקה והענתיקה!" הוא דפק באגרופו על השולחן וקיבל ברד של מחיאות כפיים, סגנו אורטז הביט בו והגנרל המשיך: "ביום כך וכך נתכנס ליד הביצה של פאראנא ומשם בג'יפים אל עיר הבירה אל תחנת הרדיו המקומית, כמה גדודים ישתלטו על הארמון וחלאס !"
לכאורה, קבוצת האיים השוכנת בים הלטיני לא הייתה שונה משאר רפובליקות הבננות השוכנות באותו איזור: ספרדית הייתה השפה השלטת, עבר קולוניאלי מפואר, כיבוש על ידי הספרדים במאה השבע עשרה, שחרור במאה התשע עשרה. נוף טרופי ימי עוצר נשימה, סחורות יצוא כמו קוקוס, קופרה וגומי והפיכה שהייתה מתרחשת אחת לחמש שנים או ארבע שנים במקרה הטוב.האוכלוסיה מנתה אולי חמישים אלף איש מהם אלפים בעלי עבר לוטה בערפל. האגדות סיפרו טפח וכיסו טפחיים. והנה משה בואנו בחדר לשכתו, כותב ביומנו ואוכל חצאי תפוחים בקינמון וגם דולסה מתוק ממעשי ידיה של אישתו עזיזה, הרדי והיה פתוח וממנו ושמע את השיר הישן הבוקע: "ונצואלה ונצאולה, ונצואלה אין דומה לה הולה" "פמפרם פם פם" המהם בואנו כמעט בהיסח דעת כשהוא מאפיל על הלהקה ששרה את השיר. הוא הוסיף לכתוב ביומנו והשיר המשיך להתגלגל כששוב בואנו מוסיף: "פמפרם פם פם". "היית צריך להיות בלהקה צבאית ולא כאן" נשמע קול עמוק מאחוריו. בואנו הסתובב בבהלה כילד שנתפס בקלקלתו,אך ראה רק בטן וחגורה, הוא הביט למעלה- למזלו היה זה הרב ברוידע גבה הקומה שהביט אל בואנו הנמוך יחסית. "בהאאאא" הגיב בואנו "כבר הייתי בפלמ"ח וראיתי את הצ'יזבטרון ואת החישטרון והרי אני מפמפם לי פמפרם חביב עלא בוקר בלי קשר לשיר, זה מזכיר לי פמפרם אחר של בוליסה מטודלה". הוא כיבה מיד את הרדיו העתיק ונפנה אל הרב ברוידע מחנך כיתה י"א אשר נודע בעצבי הברזל שלו לעומת כיתתו הסוררת. "כו כבוד הרב" אמר בואנו "הפעם זה בהחלט לגבי ונצואלה, המכתב שכתבת התקבל ויש תשובה חיובית" "מהה?" הופתע בואנו "באמת הם קיבלו את הצעתי לשמש מורה לתרבות הלאדינו?" "כנראה שזכות אבות יש לך שם אשר סייעה בידך וגם זכות הקשרים שלי" הוסיף ברוידע בציניות. "אז קיבלתי גם כרטיסי טיסה לשבוע הבא ושהות לחודש?" "כן, הכל במעטפה" הוא הושיט לבואנו את המעטפה, בואנו הרים אותה כלא מאמין מלמל תפילה חרישית ואחר כך חיבק את ברויידע, אבל לא הצליח להגיע לכתפיו אלא רק למותניו. קבוצת המורדים התכנסה במרתף אפל בבירה סנטה בוקה, ריח אפל של בירה סוג ד' ורום נישא באוויר, אדם בעל זקן עם מדים צבאיים וכובע גנרליסימו נשא דברים באזני חבורה של עשרים איש: "חברים, בעוד שבוע נפיל את הנשיא קלדרון מעל כיסא הנשיאות ונקים מחדש את הרפובליקה של פוארטו ונטנה. די נמאס כבר מהשחיתות והמאבקים והאינטריגות של הכלב הרזה הזה, הגיע הזמן שאנו אנשי הצבא ניקח ת'עניינים לידיים ונצא כבר מהאחריות של ונצואלה וקוסטה ריקה וכל הריקה פיקה ומיקה והענתיקה!" הוא דפק באגרופו על השולחן וקיבל ברד של מחיאות כפיים, סגנו אורטז הביט בו והגנרל המשיך: "ביום כך וכך נתכנס ליד הביצה של פאראנא ומשם בג'יפים אל עיר הבירה אל תחנת הרדיו המקומית, כמה גדודים ישתלטו על הארמון וחלאס !"
