מי אלים
בקטע הבא נתקלתי בפייסבוק (גם אני לפעמים חוטאת...). הוא מאוד אמריקאי אבל בכל זאת רציתי לשתף. אין לי מושג מי הגה אותו לראשונה ועימו הסליחה שאין איזכור לשם.
קראתי את זה באנגלית והייתי חייבת לתרגם את זה- דוגמה לאישה שווה שמחנכת את הילדה שלה להיות אישה שווה גם, כל כך חשוב שהורים וילדות-ים יקראו את זה ויזכרו- זה שהן ילדות לא אומר שמותר לזלזל בזכויות שלהן למרחב בטוח! ולסיפור:
"אני אחות חדר מיון. אנחנו לא מורשות להסתובב עם פלאפונים עלינו, הם שמורים בלוקרים. קראו לי לקבלה של המיון לשיחת טלפון דחופה.
טלפון- זה המורה מבית הספר. הייתה תאונה שעירבה את הבת שלך. אנחנו צריכים שתגיעי.
אני- היא חלתה או נפצעה? זה יכול לחכות עד סוף המשמרת שלי בעוד שעתיים?
טלפון- הבת שלך הכתה תלמיד אחר. אנחנו מנסים לתפוס אותך כבר 45 דקות. זה באמת מאוד רציני.
אני מגיעה לבית הספר ומובלת ישירות למשרד המנהל. אני רואה את הבת שלי, מנהלת השכבה, מורה (זכר), מנהל בית הספר, ילד בן גילה עם דם מסביב לאף וההורים שלו.
מנהל- גברת, כמה נחמד מצידך שהועלת להצטרף אלינו!
אני- כן, דברים נהיים קצת עמוסים בחדר מיון. ביליתי את השעה האחרונה בתפירה של מעל 40 תפרים לילד בן 7 שאימא שלו הכתה אותו עם מוט מתכת ואז הייתי צריכה להתמודד עם המשטרה בנוגע למקרה. סליחה על אי הנוחות.
אחרי שראיתי אותו מנסה לא להיראות נבוך, הוא מספר לי מה קרה. הילד פתח לבת שלי את החזייה והיא נתנה לו אגרוף פעמיים בפנים. הבנתי מאיך שהוא סיפר את זה שהוא כעס על הבת שלי יותר מעל הילד.
אני- אוקיי, אז אתה רוצה לבדוק אם אני הולכת להגיש תביעה נגד תקיפה מינית של הבת שלי ונגד בית הספר שאיפשר לו לתקוף אותה?
כולם זזים באי נוחות בכיסאות כשאני מציינת תקיפה מינית והם מתחילים לדבר ביחד
מורה- אני לא חושב שזה היה כל כך רציני.
מנהלת השכבה- בוא לא נגזים.
מנהל- אני חושב שאת מפספסת את הנקודה.
האם של הילד מתחילה לבכות. אני פונה לבת שלי ושואלת אותה מה קרה.
בת- הוא לא הפסיק למשוך לי בחזייה. ביקשתי ממנו להפסיק והוא המשיך, אז אמרתי למורה. הוא אמר לי להתעלם ממנו. הוא עשה את זה שוב פעם והפעם פתח לי את החזייה אז הכיתי אותו. ואז הוא הפסיק.
אני פונה למורה
אני- אתה נתת לו לעשות את זה? למה לא הפסקת אותו? בוא הנה ותן לי לגעת לך בתחתונים מקדימה.
מורה- מה?! לא!
אני- זה נראה לך לא הולם? למה שלא תלך ותמשוך בחזייה של מנהלת השיכבה עכשיו. תראה כמה כיף זה יהיה לה. או בחזייה של האם של הילד. אתה חושב שרק בגלל שהם ילדים זה כיף?
מנהל- גברת עם כל הכבוד, הבת שלך הכתה ילד אחר.
אני- לא. היא הגנה על עצמה נגד תקיפה מינית של תלמיד אחר. תראה אותם: הוא גדול ממנה בראש וגדול ממנה פי שתיים. כמה פעמים היא הייתה צריכה לתת לו לגעת בה? אם הבנאדם שהיה אמור להגן עליה בכיתה הזאת לא טרח להפסיק אותו, מה היא הייתה אמורה לעשות? הוא משך לה את החזייה כל כך חזק שהוא פתח אותה.
האימא של הילד עדיין בוכה והאבא שלו נראה כועס ונבוך. המורה לא יוצר קשר עין איתי. אני מסתכלת על המנהל.
אני- אני לוקחת אותה הביתה. אני חושבת שהילד למד את השיעור שלו. אני מקווה שדבר כזה לעולם לא יקרה שוב, לא רק לבת שלי, אלא לאף ילדה בבית הספר הזה. אתם לא הייתם נותנים לו לעשות את זה למורה או אשת צוות אז מה גורם לכם לחשוב שזה בסדר שזה ייעשה לילדה בת 15?
אני פונה לילד
אני- אם אי פעם תיגע בבת שלי שוב אני אדאג שתיעצר באשמת תקיפה מינית. אתה מבין אותי?
כל כך כעסתי שאספתי את הדברים של הבת שלי והלכתי. דיווחתי על זה למועצה שהבטיחו לי שזה יטופל בחומרה. דיווחתי על זה גם למשרד החינוך והם הזדעזעו לא פחות והבטיחו לי שהם יבדקו מול בית הספר. הבת שלי הועברה לכיתה אחרת לנושא הזה, כך שלא תהיה בכיתה יחד עם המורה או התלמיד הזה."
בקטע הבא נתקלתי בפייסבוק (גם אני לפעמים חוטאת...). הוא מאוד אמריקאי אבל בכל זאת רציתי לשתף. אין לי מושג מי הגה אותו לראשונה ועימו הסליחה שאין איזכור לשם.
קראתי את זה באנגלית והייתי חייבת לתרגם את זה- דוגמה לאישה שווה שמחנכת את הילדה שלה להיות אישה שווה גם, כל כך חשוב שהורים וילדות-ים יקראו את זה ויזכרו- זה שהן ילדות לא אומר שמותר לזלזל בזכויות שלהן למרחב בטוח! ולסיפור:
"אני אחות חדר מיון. אנחנו לא מורשות להסתובב עם פלאפונים עלינו, הם שמורים בלוקרים. קראו לי לקבלה של המיון לשיחת טלפון דחופה.
טלפון- זה המורה מבית הספר. הייתה תאונה שעירבה את הבת שלך. אנחנו צריכים שתגיעי.
אני- היא חלתה או נפצעה? זה יכול לחכות עד סוף המשמרת שלי בעוד שעתיים?
טלפון- הבת שלך הכתה תלמיד אחר. אנחנו מנסים לתפוס אותך כבר 45 דקות. זה באמת מאוד רציני.
אני מגיעה לבית הספר ומובלת ישירות למשרד המנהל. אני רואה את הבת שלי, מנהלת השכבה, מורה (זכר), מנהל בית הספר, ילד בן גילה עם דם מסביב לאף וההורים שלו.
מנהל- גברת, כמה נחמד מצידך שהועלת להצטרף אלינו!
אני- כן, דברים נהיים קצת עמוסים בחדר מיון. ביליתי את השעה האחרונה בתפירה של מעל 40 תפרים לילד בן 7 שאימא שלו הכתה אותו עם מוט מתכת ואז הייתי צריכה להתמודד עם המשטרה בנוגע למקרה. סליחה על אי הנוחות.
אחרי שראיתי אותו מנסה לא להיראות נבוך, הוא מספר לי מה קרה. הילד פתח לבת שלי את החזייה והיא נתנה לו אגרוף פעמיים בפנים. הבנתי מאיך שהוא סיפר את זה שהוא כעס על הבת שלי יותר מעל הילד.
אני- אוקיי, אז אתה רוצה לבדוק אם אני הולכת להגיש תביעה נגד תקיפה מינית של הבת שלי ונגד בית הספר שאיפשר לו לתקוף אותה?
כולם זזים באי נוחות בכיסאות כשאני מציינת תקיפה מינית והם מתחילים לדבר ביחד
מורה- אני לא חושב שזה היה כל כך רציני.
מנהלת השכבה- בוא לא נגזים.
מנהל- אני חושב שאת מפספסת את הנקודה.
האם של הילד מתחילה לבכות. אני פונה לבת שלי ושואלת אותה מה קרה.
בת- הוא לא הפסיק למשוך לי בחזייה. ביקשתי ממנו להפסיק והוא המשיך, אז אמרתי למורה. הוא אמר לי להתעלם ממנו. הוא עשה את זה שוב פעם והפעם פתח לי את החזייה אז הכיתי אותו. ואז הוא הפסיק.
אני פונה למורה
אני- אתה נתת לו לעשות את זה? למה לא הפסקת אותו? בוא הנה ותן לי לגעת לך בתחתונים מקדימה.
מורה- מה?! לא!
אני- זה נראה לך לא הולם? למה שלא תלך ותמשוך בחזייה של מנהלת השיכבה עכשיו. תראה כמה כיף זה יהיה לה. או בחזייה של האם של הילד. אתה חושב שרק בגלל שהם ילדים זה כיף?
מנהל- גברת עם כל הכבוד, הבת שלך הכתה ילד אחר.
אני- לא. היא הגנה על עצמה נגד תקיפה מינית של תלמיד אחר. תראה אותם: הוא גדול ממנה בראש וגדול ממנה פי שתיים. כמה פעמים היא הייתה צריכה לתת לו לגעת בה? אם הבנאדם שהיה אמור להגן עליה בכיתה הזאת לא טרח להפסיק אותו, מה היא הייתה אמורה לעשות? הוא משך לה את החזייה כל כך חזק שהוא פתח אותה.
האימא של הילד עדיין בוכה והאבא שלו נראה כועס ונבוך. המורה לא יוצר קשר עין איתי. אני מסתכלת על המנהל.
אני- אני לוקחת אותה הביתה. אני חושבת שהילד למד את השיעור שלו. אני מקווה שדבר כזה לעולם לא יקרה שוב, לא רק לבת שלי, אלא לאף ילדה בבית הספר הזה. אתם לא הייתם נותנים לו לעשות את זה למורה או אשת צוות אז מה גורם לכם לחשוב שזה בסדר שזה ייעשה לילדה בת 15?
אני פונה לילד
אני- אם אי פעם תיגע בבת שלי שוב אני אדאג שתיעצר באשמת תקיפה מינית. אתה מבין אותי?
כל כך כעסתי שאספתי את הדברים של הבת שלי והלכתי. דיווחתי על זה למועצה שהבטיחו לי שזה יטופל בחומרה. דיווחתי על זה גם למשרד החינוך והם הזדעזעו לא פחות והבטיחו לי שהם יבדקו מול בית הספר. הבת שלי הועברה לכיתה אחרת לנושא הזה, כך שלא תהיה בכיתה יחד עם המורה או התלמיד הזה."
