אור העצובה
New member
מי אוהב את השבת...
אהבתי את השבתות. עד שאמא מתה. אפילו בשבתות בהן לא נפגשנו. הכל הרגיש נעים. ומאז... אני שונאת את השבת. אסור לומר את זה אבל לא אכפת לי!!!! כל השבוע הכל כביכול זורם. חייבים- השגרה קוראת. ואז- ביום ששי אחה"צ לפני כניסת השבת וזה ממש לא משנה מה מידת המסורתיות- יש את האווירה הזאת המיוחדת שכל כך כל כך אהבתי. אלא שמאז שהיא מתה- זה הזמן בו ההכרה הרגשית גואה מבפנים . אני בוכה כל לילה שבין ששי לשבת. פשוט לא שולטת. למדתי לשנוא את הסופ"ש. כולם בעניינים שלהם עם המשפחות שלהם. גם לי יש משפחה- זאת שהקמתי. אבל חסרה לי אמא!!! בפורום הזה אין אף אחד בשבת.
אהבתי את השבתות. עד שאמא מתה. אפילו בשבתות בהן לא נפגשנו. הכל הרגיש נעים. ומאז... אני שונאת את השבת. אסור לומר את זה אבל לא אכפת לי!!!! כל השבוע הכל כביכול זורם. חייבים- השגרה קוראת. ואז- ביום ששי אחה"צ לפני כניסת השבת וזה ממש לא משנה מה מידת המסורתיות- יש את האווירה הזאת המיוחדת שכל כך כל כך אהבתי. אלא שמאז שהיא מתה- זה הזמן בו ההכרה הרגשית גואה מבפנים . אני בוכה כל לילה שבין ששי לשבת. פשוט לא שולטת. למדתי לשנוא את הסופ"ש. כולם בעניינים שלהם עם המשפחות שלהם. גם לי יש משפחה- זאת שהקמתי. אבל חסרה לי אמא!!! בפורום הזה אין אף אחד בשבת.
