בהודעות.
קולות ההמולה של הפאב החרישו את יונה וצחוקו הרם של קריס נישא באוויר. לפעמים הוא חושב שהרעש חזק כל כך שהוא כמעט סטואי, כמעט בלתי-נראה. אצבעותיו חובקות את כוס-הזכוכית הגדולה, הבירה הקרה שבתוכה חמוצה כשהוא שותה אותה והאלכוהול מפעפע בעורקיו. מביט בו בדאגה (שמטשטש מאחורי עשן הסיגריה), ויונה מחייך אליו (אנטי מסמיק, אבל זה בסדר, כי הוא תמיד מסמיק כשיונה בקרבתו) ותוהה אם הוא באמת דואג לו. אולי זו סתם אחת מן המסכות של בני-האדם. לפעמים אנושיות היא לא הצד החזק שלו, אבל בכל זאת, לבו מנתר כשקריס ולארי מתלוננים על כך שHIM מאחרים. "הם בטח כמו יונה, בני הזונות האלו," קריס אומר ולארי צוחק. "צריכים לעמוד שנה מול הפן." יונה מחייך אליו בקלישות כשהוא מעיף בו במבט (כאילו בשביל לבדוק אם נפגע. אבל הוא כבר הספיק לפתח חומות-פלדה שמונעות מן העקיצות של לארי וקריס להגיע אליו. סנאק מרח עיפרון-שחור בעיניו ואמר ש-"תתעלם מהם, הם בסך-הכל משועממים." אבל יונה לא מבין למה הוא צריך להיות שק-האגרוף האנושי שלהם). הוא נזכר בווילה וואלו, שחייך אליו ואצבעותיו רפרפו על שפתיו של יונה, ולפתע יש טעם מר בפיו והוא לא יכול לחכות שהם יגיעו. הוא זוכר את ההופעה הראשונה שלהם ואת קריס ולארי, שאחזו בגיטרות שלהם כאילו הייתה זו עוד חזרה, וקולו של יונה רעד מלחץ. הוא הפסיק לספור את רעידות הקול שלו בשיר השלישי, ועד היום הספירה עומדת על שבעה קפיצות, למרות שראה את קלטת-ההופעה (אמו מקליטה כל הופעה שמשודרת בערוץ המוזיקה המקומי ונותנת לו העתק) מספר פעמים. שפתיו מתייבשות במהירות כשהוא נזכר שאמו חייכה אליו בצער שלא הצליח לזהות (הוא תוהה מתי הפסיק לדבר איתה וחושב שזה קרה כשהתחיל לחיות בשביל עצמו. או לפני זה: כשהיה בן שש-עשרה ובנות הפסיקו לעניין אותו). כשווילה מגיע ריח האלכוהול שאופף אותו לא עוצר בעד יונה מלבהות בשפתיו המלאות, בעצם הבריח שמעטרת את חזהו, בדרך בה שיערו נח על כתפיו הלבנות והחשופות ומהווה להן קונטרס חד. הוא רוצה... לגעת בו, לנשק אותו. לומר לא לידו של קריס, שנחה על ירכו, בשביל שיוכל להגיד למבטים של ווילה כן. הוא רוצה למולל קצוות-שיער סוררת ולהסיט אותה מפניו של ווילה כשהוא נושק לו. רגלו של קריס מתחככת בשלו כשהוא מזיז אותה, לקדים ולאחור, וידו עולה אל מפשעותיו. יונה קם, וקריס מביט בו בשאלה (או שאולי זה זעם.. יונה, מצד שני, מעדיף שלא לדעת). "יונה?" קולו של ווילה מגיע אליו, ריח הסיגריות והאלכוהול והליפסטיק נישא אל אפו ויונה רוצה לצנוח לחיקו, רוצה להבריש פטמות ורודות בקצות אצבעותיו לצפות בווילה נושך את שפתו התחתונה. כשיונה היה בן שבע, נהג לעבור בין המדפים העמוסים שבחנות-הצעצועים ולבחור צעצוע מכל מדף. אימו, מעקמת את אפה, הסבירה לו ברכות שוב ושוב שאין להם מספיק כסף לרכוש את כל הצעצועים שהוא רוצה, וכי יאלץ להסתפק בצעצוע אחד בלבד. יונה בן השבע בכה ובכה עד שאמו סטרה לו, ואז הגיש לה בובת-דרקון או טרקטור-אדום או יויו-מהבהב ומשך באפו. היום, אמו מחייכת אליו בעצב כשהיא נוטלת את שטרות המאה שהוא מגיש לה וידיה רועדות. אולי גם יונה של היום רוצה יותר מדי. הוא מרים את מבטו, עיניו פוגשות באלו של ווילה, אישוניו מתרחבים כשהוא מבחין בירוק שעוטף את השחור באישוניו של כהה-השיער ונשימתו נעתקת. "הכל בסדר?" לינדה שואל, מניח יד אחת על כתפו של יונה בדאגה-מעושה. יונה כמעט משוכנע שהוא בסך-הכל מקנא במבטים שהוא ו-ווילה החליפו במהלך כל הערב. "כן, בטח," יונה עונה, קורע את מבטו מן הרעל שצף בעיניו של ווילה ופונה להביט בלינדה. שיערו הארוך ממסגר את פניו בתערובת של טוהר ומשהו-שגוי, ויונה מסיט את מבטו מן היצור יפה-התואר שעומד מולו. זה לא שיש ללינדה את היופי הנכון הזה, המהפנט, אבל יש בו משהו מסקרן, משהו שאומר שעבר יותר מדי וכי הוא רק מחכה לאדם הנכון שיסגור את הפצעים ויחיה איתו בעת שהצלקות ירפאו. אבל יונה, שחוזר לשבת במקומו, יודע שהוא לא האדם הזה. הוא לא יכול ולא רוצה לרפא את הפצעים שותי-הדם של לינדה. הוא רוצה לתת לווילה להרעיל אותו ולשכב במיטות לבנות, שיערו מתפזר על הכר ויונה יידע כי הוא נראה כמו שמש. קריס מחייך אליו שוב ויונה מדליק סיגריה. אנטי, שיערו בוער על ראשו, מזמין סבב משקאות נוסף לכולם ו-ווילה מריע לו. לבו של יונה נצבט והסיגריה מבעירה את גרונו. הוא חושב שהוא לא צריך יותר מסיגריה בין שפתיו שתבעיר את גרונו וריאותיו, אלכוהול שישבש את מחשבתו, ווילה וואלו שירעיל אותו עד לעצם וכמה מיתרים קרועים שיזכירו לו שאף-אחד פה לא בסדר. כמות האלכוהול שבמחזור-הדם שליונה עולה. קריס מזמין סבב-משקאות נוסף כשהם גומרים את הסיבוב שעל חשבונו של אנטי; מיג'ה שולף את הארנק אחריהם; לארי, ריח האלכוהול נודף ממנו כפי שריח הבושם נודף מאישה, קורא לסבב נוסף; לינדה, שקט ומחייך, מבקש מן המלצר (שמביט בלארי, מיג'ה, קריס ויונה במבט מכוער) סבב נוסף ואחרון של משקאות. מילים מתחילות להיפלט מפיו של יונה, ולפתע הוא מוצא את עצמו צועק על ווילה ש-"אני לא שיכווווור!". ווילה, זרועו לפותה באחיזתו של יונה, מחייך אליו בסובלנות ומרשה לו להישען על כתפו. השתיקה של ווילה מתקבלת כ"כן" ויונה מתפרק על גופו ווילה, שכורך את ידו סביב מותנו של יונה ומצמיד אותו אליו. הוא תוהה מה קריס יגיד (ויעשה) על זה לאחר-מכן, אבל האלכוהול משכנע אותו שלא אכפת לו מקריס ולא אכפת לו מדבר כל עוד חום-גופו של ווילה מחמם את גופו-שלו. ימים לאחר מכן, הוא עדיין תוהה אם היה זה האלכוהול או שמא הייתה זו מחשבה פיקחית. ווילה מרים אותו על רגליו ונשימתו מתפרקת על אוזנו של יונה, גורמת לו לגרגר בהנאה. "בוא," ווילה אומר. "ניקח אותך הביתה." יונה מהנהן, וקריס מביט בהם מהצד, ידו של לארי מונחת על מותנו והבעה זעופה על פניו. יונה מושך בכתפיו, מחייך אליו וחוזר אל ווילה, שמכניס אותו למונית ומושך את ראשו אל ברכיו. יונה, פותח את פיו על-מנת להתנגד, נרדם. * * *
