מיתולוגיה
בראשית היה תוהו ובוהו במשך עידנים רבים מספור ואז בקע העולם כגוזל מתוך התוהו ובוהו ונאלץ להסתגר בתוך ביצתו הישנה. התוהו ובוהו לא היה רע ולא היה טוב ולא הייתה בו שום תבונה מודעת אך כמו שהים בולע באיטיות את היבשה, ביקש התוהו ובוהו לבלוע בחזרה את היציר החדש לתוכו. ראשית היה ורדאן, הוא נפש העולם. אין לו מקדשים כי הוא העולם. אחריו היו המהויות הקרויות זקני האלים והם תשעה במניינם; יש המוסיפים ויש המפחיתים אבל כולם מגיעים לתשעה בסוף. אלה כוננו את העולם על יבשותיו וימיו וקבעו חוקים לדברים וסכרו פרצות בקליפת העולם כי במות העולם יחדלו הם. אומנם אדירים היו ועודנם אדירים אך התוהו ובוהו עקשן ואינו לאה ממאמציו והוא הצליח לחדור במקצת דרך פרצות בקליפה, שנסכרו מייד לאחר החדירה. הישויות הללו קיבלו צלם וניחנו בכוחות מסוימים כי לא קיבלו את חוקי הארץ וקיבלו שמות רבים והידוע בהם היה ´האקה´. בראשיתם היו תמים כחיות פרא אבל רבים מהם נתחזקו והפכו לבעלי בינה ואלה רדו באחרים. בראות זקני האלים כי את ´האקה´ וילדיהם פרים ורבים במחוזותיהם ומשחיתים ומחללים ככל העולה ברוחם, עשו הם את הדבר הבא. בנקודה הידועה כיום כהים הראשון השוכנת בצפון העולם ושם נפש ורדאן נגישה מכל עמדו האלים כשבועות אחדים בטרם נענו. ריחות חדשים עלו מהים ואלה היו מצחינים אף כי היו אלה ריחות החיים הצעירים. ורדאן אמר: "ראו, ילדיי, והשכילו. אלה יהיו משרתי ומשרתיכם. נהגו בהם בתבונה כי הם אינם נבונים כמוכם". מנור הייתה מעתה לשרת החיים וגום לשר המוות במצוות ורדאן. אלה הם שמותיהם בלשון המלומדים הקרויה גם הלשון הראשונה. נפש ורדאן שבה ונקלשה. עתה ראו זקני האלים במבטם החובק כל את ימיה ויבשותיה של הארץ הומים חיים. היו אלה חיים פשוטים וקהי מוח אם כי צורותיהם היו מרובות והם היו רחוקים ממחשבה. זקני האלים התעגמו כי עדיין לא הושג יתרון. אז אמר ולים: "אין ורדאן רוצה לעשות את מלאכתנו במקומנו. עלינו לעשותה. הוא נתן לנו את הכלים ואנחנו נשתמש בהם". אז הבינו הזקנים את פשר מעשיו של ורדאן. בתקופה הזו נבראו בני האנוש והאלפים והראשונים היו יצירי ידה של מנור והאחרונים של גום.(אם כי הוא נתפס ברבות מאמונותיהם של האחרונים כגבירה היושבת על כס רם בבית כליל המידות ולו חמישה שערים) בני האנוש והאלפים מיגרו את המפלצתו ואלה נמלטו למחוזות קשים לגישה. בראות שאר הזקנים את מעשי גום ומנור, ביקשו אף הם יצירים. הם בראו את הגמדים, שמלאכתם מיומנת, את הענקים, שצעדם כביר, את הדרקונים, שאשם לוהטת ורבים מהם נפלו לידי הזדון באחריתם, את המורו, שעיניהם כהות, את הקה´יקאי, המיטיבים לעוף, ולבסוף את הדרון, שצורה אחת אין להם והנימפות יצאו מהם. לאחר שתמה מלאכת הבריאה והעלפים ובני האנוש סיימו את מלחמתם במפלצתו, חשבו הזקנים כי יוכלו לשוב למלאכתם מבראשית אך לא כך היה. בני האנוש והאלפים וגזעי הבראשית האחרים החלו בונים ויוצרים לתפארת והחלו מעמידים זקנים משלהם, שהחלו לשאול שאלות מביכות על טבע העולם. זקני האלים שביקשו שלא יוטל עליהם עול הורים וחונכים לגזעים האלה כי זמנם היה מוקדש לעניינים נעלים יותר, התייעצו והחליטו. הם נטלו נציגים נבחרים מכל גזע ואמרו להם את כל חוכמתם והעניקו להם כוחות והם היו אלי העולם. אלים אלה, היות שנבחרו ע"י הזקנים, היו אלים טובים ונאי דעת והם העניקו מצדם גם הם חוכמה וכוחות למשרתיהם. דבר אחד נאסר על האלים והוא מצוות ההתרבות. "על מנת ליצור את החדש, חייב להיות הישן כפוף לכל כללי העולם הזה ואז כוחותיכם ייעלמו וחוכמתכם תפוג" בעוד האלים הללו הבינו את האזהרה ונמנעו, לא עשו כך משרתיהם ומזרעם יצאו הקוסמים. אזהרת הזקנים, גילו האלים, הייתה אומנם מוגזמת כי כוחותיהם של משרתיהם לא נעלמו לגמרי וחוכמתם לא פגה אך זו וזו פחתו עד שהיו לבני תמותה כי המוות הוא אחד מכללי העולם הזה. הגזעים עצמם נפלגו והשתנו בהתעבות העתים ולא כולם סרו לצוויהם של האלים וקמו מביניהם מכשפים. אלה רתמו כוחות בני-חורין ללחשיהם ועד מהרה נשתנו והפך לבבם לשחור משחור. אלה היו אליהם החדשים של עמי הזדון. עמים אלה ראו בהישגי התרבות ניוון ושקיעה לעומת הפאר הקדמוני והם ניערו מעצמם את ההישגים הללו. היה זה כאלפיים שנה לאחר בריאת החיים עצמם. עם נלחם בעם, אם שומר הדרך הישנה ואם שומר הדרך החדשה, והמפלצות הופיעו מהמחוזות אליהם נסו ונותרו. ברבות הימים, לאחר שחלפו כמה אלפי שנים, נשברה הקליפה במשך זמן כה רב, עד שחדר בעדה גוש גדול יחסית של זדון שנקרא בלשון מאמיניו מומאר. הוא השליט את רצונו על אדם וזה הקים את אונכלומר, בשעה שמומאר השליט את מרותו על ´האקה´ המעטים שנותרו ועל צאצאיהם, המפלצות. אונכלומר פשטה והתחזקה וכל מערבה וצפונה של טינטלאן זולתי מחוזות הצפון הנידחים סרו למרות נס הזמיר של אונכלומר. במזרח יצא חצי אי גדול-מידות והיה מוגן מפני אונכלומר הן משום שבגבולו עם היבשת התנשאה ארץ הררית רחבת ידיים ושורצת מפלצות והן משום שחופיו הצפוניים לא היו ראויים למעגן ספינה. מסדר מקרב אנשים אלה, הם אבירי שיהאבאת, כרת ברית עם שוכני ההרים ומעתה הפרידו טפריהם וחרבותיהם בין הארצות המתורבתות ובין אונכלומרה.
בראשית היה תוהו ובוהו במשך עידנים רבים מספור ואז בקע העולם כגוזל מתוך התוהו ובוהו ונאלץ להסתגר בתוך ביצתו הישנה. התוהו ובוהו לא היה רע ולא היה טוב ולא הייתה בו שום תבונה מודעת אך כמו שהים בולע באיטיות את היבשה, ביקש התוהו ובוהו לבלוע בחזרה את היציר החדש לתוכו. ראשית היה ורדאן, הוא נפש העולם. אין לו מקדשים כי הוא העולם. אחריו היו המהויות הקרויות זקני האלים והם תשעה במניינם; יש המוסיפים ויש המפחיתים אבל כולם מגיעים לתשעה בסוף. אלה כוננו את העולם על יבשותיו וימיו וקבעו חוקים לדברים וסכרו פרצות בקליפת העולם כי במות העולם יחדלו הם. אומנם אדירים היו ועודנם אדירים אך התוהו ובוהו עקשן ואינו לאה ממאמציו והוא הצליח לחדור במקצת דרך פרצות בקליפה, שנסכרו מייד לאחר החדירה. הישויות הללו קיבלו צלם וניחנו בכוחות מסוימים כי לא קיבלו את חוקי הארץ וקיבלו שמות רבים והידוע בהם היה ´האקה´. בראשיתם היו תמים כחיות פרא אבל רבים מהם נתחזקו והפכו לבעלי בינה ואלה רדו באחרים. בראות זקני האלים כי את ´האקה´ וילדיהם פרים ורבים במחוזותיהם ומשחיתים ומחללים ככל העולה ברוחם, עשו הם את הדבר הבא. בנקודה הידועה כיום כהים הראשון השוכנת בצפון העולם ושם נפש ורדאן נגישה מכל עמדו האלים כשבועות אחדים בטרם נענו. ריחות חדשים עלו מהים ואלה היו מצחינים אף כי היו אלה ריחות החיים הצעירים. ורדאן אמר: "ראו, ילדיי, והשכילו. אלה יהיו משרתי ומשרתיכם. נהגו בהם בתבונה כי הם אינם נבונים כמוכם". מנור הייתה מעתה לשרת החיים וגום לשר המוות במצוות ורדאן. אלה הם שמותיהם בלשון המלומדים הקרויה גם הלשון הראשונה. נפש ורדאן שבה ונקלשה. עתה ראו זקני האלים במבטם החובק כל את ימיה ויבשותיה של הארץ הומים חיים. היו אלה חיים פשוטים וקהי מוח אם כי צורותיהם היו מרובות והם היו רחוקים ממחשבה. זקני האלים התעגמו כי עדיין לא הושג יתרון. אז אמר ולים: "אין ורדאן רוצה לעשות את מלאכתנו במקומנו. עלינו לעשותה. הוא נתן לנו את הכלים ואנחנו נשתמש בהם". אז הבינו הזקנים את פשר מעשיו של ורדאן. בתקופה הזו נבראו בני האנוש והאלפים והראשונים היו יצירי ידה של מנור והאחרונים של גום.(אם כי הוא נתפס ברבות מאמונותיהם של האחרונים כגבירה היושבת על כס רם בבית כליל המידות ולו חמישה שערים) בני האנוש והאלפים מיגרו את המפלצתו ואלה נמלטו למחוזות קשים לגישה. בראות שאר הזקנים את מעשי גום ומנור, ביקשו אף הם יצירים. הם בראו את הגמדים, שמלאכתם מיומנת, את הענקים, שצעדם כביר, את הדרקונים, שאשם לוהטת ורבים מהם נפלו לידי הזדון באחריתם, את המורו, שעיניהם כהות, את הקה´יקאי, המיטיבים לעוף, ולבסוף את הדרון, שצורה אחת אין להם והנימפות יצאו מהם. לאחר שתמה מלאכת הבריאה והעלפים ובני האנוש סיימו את מלחמתם במפלצתו, חשבו הזקנים כי יוכלו לשוב למלאכתם מבראשית אך לא כך היה. בני האנוש והאלפים וגזעי הבראשית האחרים החלו בונים ויוצרים לתפארת והחלו מעמידים זקנים משלהם, שהחלו לשאול שאלות מביכות על טבע העולם. זקני האלים שביקשו שלא יוטל עליהם עול הורים וחונכים לגזעים האלה כי זמנם היה מוקדש לעניינים נעלים יותר, התייעצו והחליטו. הם נטלו נציגים נבחרים מכל גזע ואמרו להם את כל חוכמתם והעניקו להם כוחות והם היו אלי העולם. אלים אלה, היות שנבחרו ע"י הזקנים, היו אלים טובים ונאי דעת והם העניקו מצדם גם הם חוכמה וכוחות למשרתיהם. דבר אחד נאסר על האלים והוא מצוות ההתרבות. "על מנת ליצור את החדש, חייב להיות הישן כפוף לכל כללי העולם הזה ואז כוחותיכם ייעלמו וחוכמתכם תפוג" בעוד האלים הללו הבינו את האזהרה ונמנעו, לא עשו כך משרתיהם ומזרעם יצאו הקוסמים. אזהרת הזקנים, גילו האלים, הייתה אומנם מוגזמת כי כוחותיהם של משרתיהם לא נעלמו לגמרי וחוכמתם לא פגה אך זו וזו פחתו עד שהיו לבני תמותה כי המוות הוא אחד מכללי העולם הזה. הגזעים עצמם נפלגו והשתנו בהתעבות העתים ולא כולם סרו לצוויהם של האלים וקמו מביניהם מכשפים. אלה רתמו כוחות בני-חורין ללחשיהם ועד מהרה נשתנו והפך לבבם לשחור משחור. אלה היו אליהם החדשים של עמי הזדון. עמים אלה ראו בהישגי התרבות ניוון ושקיעה לעומת הפאר הקדמוני והם ניערו מעצמם את ההישגים הללו. היה זה כאלפיים שנה לאחר בריאת החיים עצמם. עם נלחם בעם, אם שומר הדרך הישנה ואם שומר הדרך החדשה, והמפלצות הופיעו מהמחוזות אליהם נסו ונותרו. ברבות הימים, לאחר שחלפו כמה אלפי שנים, נשברה הקליפה במשך זמן כה רב, עד שחדר בעדה גוש גדול יחסית של זדון שנקרא בלשון מאמיניו מומאר. הוא השליט את רצונו על אדם וזה הקים את אונכלומר, בשעה שמומאר השליט את מרותו על ´האקה´ המעטים שנותרו ועל צאצאיהם, המפלצות. אונכלומר פשטה והתחזקה וכל מערבה וצפונה של טינטלאן זולתי מחוזות הצפון הנידחים סרו למרות נס הזמיר של אונכלומר. במזרח יצא חצי אי גדול-מידות והיה מוגן מפני אונכלומר הן משום שבגבולו עם היבשת התנשאה ארץ הררית רחבת ידיים ושורצת מפלצות והן משום שחופיו הצפוניים לא היו ראויים למעגן ספינה. מסדר מקרב אנשים אלה, הם אבירי שיהאבאת, כרת ברית עם שוכני ההרים ומעתה הפרידו טפריהם וחרבותיהם בין הארצות המתורבתות ובין אונכלומרה.
