מיתוך ומחוץ למעגל
בעיקבות דבריי על "אנשי הגבול" http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1149&MessageId=176582058
ותגובותיכם, חשבתי על התייחסויות אפשריות
לאנשי הגבול.
מיתוך ומחוץ למעגל
חמש התיחסויות:
1.
מיתוך המעגל אני יכול להחליט לא לראות, לא לספור-
ופשוט להתעלם מאנשי-הגבול אנשי-השוליים
שנמצאים מחוץ למעגל.
2.
או לראותם בהרגשה קרה ומרוחקת,
מיתוך הכרה שאני במקומי מבחירה
והם במקומם מבחירה.
3.
לא יכול שלא לראותם ופשוט להתעלם מקיומם,
ומאחר שלא יכול להתכחש לרגשותיי –
אני מרחם עליהם.
אך בגלל שהפער ביני לבינם מציק לי ומרגיז אותי,
אני מזדהה איתם חלקית ומתנגד להם חלקית.
זהו בדיוק המצב הנפשי הקונפליקטיבי
שאותו מחליקה הרגשת רחמים.
הרחמים משקיטים ומחליקים את הרגשות המעורבים.
ההזדהות מעלה חרדה, (זה יכול לקרות גם לי,
גם אני יכול להיות באותו המצב).
ההתנגדות משנה את כיוון ההזדהות; זה לא אני זה הוא.
ומייצרת הפרדה ביני לבינם,
והרחמים זה המס שמשלמים על המצפון הלא טוב
שבא בעיקבות ההתנגדות וההפרדה (שמדגישה את הפער ביני לבינם).
ובמקום לקחת אחריות ולנסות לתרום במשהו להטבת מצבם –
משלמים ברחמים.
אשר על כן התשלום ברחמים מציע את העזרה לא בגישה שיוויונית,
בגובה העיניים, כי אם מלמעלה למטה.
לכן כל הצעת עזרה מיתוך רחמים ניתפסת כפטרונית,
מעליבה ומשפילה שמגמדת את הנצרך.
ואם הוא מקבל אותה, היא משאירה אותו במקומו השולי
ויכולה אף להחריף את מצבו הגבולי ואת הזדקקותו.
4.
אפשרות רביעית היא לצאת מהמעגל ולהגיע לאנשי הגבול
( REACHING OUT ) , בהרגשת הזדהות ובהבנה אמפתית,
להציע עזרה בגישה שיוויונית (היום אני נותן לך יד,
מחר אתה תיתן לי יד), שתומכת בלקיחת אחריות
ומאפשרת לקחת את הגורל/את עצמו בידיים.
5.
אפשרות חמישית, באה מאהבה מהרגשה רוחנית עמוקה של אחדות
ולוקחת את ידו של איש הגבול באהבה
ומושכת אותו לתוך המעגל,
משיכה שקורעת (פיזית ופסיכולוגית) את המפה הסוציומטרית,
ומבטלת את המעמד הסוציומטרי.
כולנו שווים,
כולנו חלקים שמרכיבים את האחדות האנושית.
ובשפת האמונה:
כולנו בני אלוהים,
כולנו אוהבים את אלוהים-
(על כן) כולנו אוהבים את כל אחת ואחד מאיתנו.
שלכם,
פרי מגדים
בעיקבות דבריי על "אנשי הגבול" http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1149&MessageId=176582058
ותגובותיכם, חשבתי על התייחסויות אפשריות
לאנשי הגבול.
מיתוך ומחוץ למעגל
חמש התיחסויות:
1.
מיתוך המעגל אני יכול להחליט לא לראות, לא לספור-
ופשוט להתעלם מאנשי-הגבול אנשי-השוליים
שנמצאים מחוץ למעגל.
2.
או לראותם בהרגשה קרה ומרוחקת,
מיתוך הכרה שאני במקומי מבחירה
והם במקומם מבחירה.
3.
לא יכול שלא לראותם ופשוט להתעלם מקיומם,
ומאחר שלא יכול להתכחש לרגשותיי –
אני מרחם עליהם.
אך בגלל שהפער ביני לבינם מציק לי ומרגיז אותי,
אני מזדהה איתם חלקית ומתנגד להם חלקית.
זהו בדיוק המצב הנפשי הקונפליקטיבי
שאותו מחליקה הרגשת רחמים.
הרחמים משקיטים ומחליקים את הרגשות המעורבים.
ההזדהות מעלה חרדה, (זה יכול לקרות גם לי,
גם אני יכול להיות באותו המצב).
ההתנגדות משנה את כיוון ההזדהות; זה לא אני זה הוא.
ומייצרת הפרדה ביני לבינם,
והרחמים זה המס שמשלמים על המצפון הלא טוב
שבא בעיקבות ההתנגדות וההפרדה (שמדגישה את הפער ביני לבינם).
ובמקום לקחת אחריות ולנסות לתרום במשהו להטבת מצבם –
משלמים ברחמים.
אשר על כן התשלום ברחמים מציע את העזרה לא בגישה שיוויונית,
בגובה העיניים, כי אם מלמעלה למטה.
לכן כל הצעת עזרה מיתוך רחמים ניתפסת כפטרונית,
מעליבה ומשפילה שמגמדת את הנצרך.
ואם הוא מקבל אותה, היא משאירה אותו במקומו השולי
ויכולה אף להחריף את מצבו הגבולי ואת הזדקקותו.
4.
אפשרות רביעית היא לצאת מהמעגל ולהגיע לאנשי הגבול
( REACHING OUT ) , בהרגשת הזדהות ובהבנה אמפתית,
להציע עזרה בגישה שיוויונית (היום אני נותן לך יד,
מחר אתה תיתן לי יד), שתומכת בלקיחת אחריות
ומאפשרת לקחת את הגורל/את עצמו בידיים.
5.
אפשרות חמישית, באה מאהבה מהרגשה רוחנית עמוקה של אחדות
ולוקחת את ידו של איש הגבול באהבה
ומושכת אותו לתוך המעגל,
משיכה שקורעת (פיזית ופסיכולוגית) את המפה הסוציומטרית,
ומבטלת את המעמד הסוציומטרי.
כולנו שווים,
כולנו חלקים שמרכיבים את האחדות האנושית.
ובשפת האמונה:
כולנו בני אלוהים,
כולנו אוהבים את אלוהים-
(על כן) כולנו אוהבים את כל אחת ואחד מאיתנו.
שלכם,
פרי מגדים