מישהו שומע אותי ?
אז חשבתי שזה נגמר , יותר נכון שיקרתי לעצמי כל הזמן הזה . הרי איך זה יכול להיגמר אם כל פעם שאימא מסתכלת עליי העניים נוצצות מהדמעות ? אני סובלת מאנרוקסיה כבר שנה וקצת , בהתחלה רק רציתי להוריד קצת במשקל , באמת הכל היה כל כך תמים , הייתי ילדה כל כך בריאה ! משקל 47 גובה 1.60 ממוצע מושלם ! אבל לא הבנתי את זה , והאמת שעדיין משהו דפוק אצלי במוח . המשקל התחיל לרדת , ואיתו גם השפיות . היו ימים כאלה וימים כאלה , הגעתי למצב שהמורה שלי לריקוד עוצרת את השיעור מסתכלת עליי ושואלת אותי אם אכלתי היום . מריבות עם ההורים בלי סוף , ובסך הכל אני באמת משתדלת להסתכל על הצד החיובי , יש לי בית חם , משפחה אוהבת , חברים טובים , הכל ! אז למה ? למה כל היום שלי צריך לעסוק במה אני יאכל , ואיך אני נראת ? למה אני נמצאת בתת משקל וחושבת שאני שמנה ? למה אני לא מצליחה להשתחרר מהבעיה הזאת ? אני פוחדת , אני פוחדת שזה לא יפסיק , אין לי עם מי לדבר , אף אחד לא יודע , ואף אחד לא יקשיב .. אל תגידו לי לפנות לעזרה מקצועית , או לעלות במשקל , כי אני אשנא את עצמי , אני לא יוכל להסתכל על עצמי עם עוד קילו אחד יותר . אני בערך בסדר עם איך שאני עכשיו , אבל אני רוצה להיות נורמאלית , לא לחשוב על המשקל כל היום , לא לחשוב על אוכל כל היום . והכי נורא זה ההתקפים ! זה כאלו מישהו בתוכי שאני לא מכירה , שלפעמים הוא יוצא וטורף הכל ! אי אפשר לעצור אותו ! והרגשות אשמה כל כך חזקים , והשנאה העצמית גוברת . ואחרי ההתקפים מגיעה הדממה , דממה של אכילה , הרעבה , ואני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ! ואני לא מראה את זה מבחוץ , שומרת הכל בתוכי . אני בחיים לא יספר , אני פשוט רוצה להתגבר על זה ושזה יעבור . אבל איך ? איך מתגברים על זה ?? איך יוצאים מזה ?? הלוואי שמישהו יבין אותי , שמישהו ישמע אותי רק פעם אחת , שאני אדע שאני לא לבד , שאפשר לצאת מזה
אז חשבתי שזה נגמר , יותר נכון שיקרתי לעצמי כל הזמן הזה . הרי איך זה יכול להיגמר אם כל פעם שאימא מסתכלת עליי העניים נוצצות מהדמעות ? אני סובלת מאנרוקסיה כבר שנה וקצת , בהתחלה רק רציתי להוריד קצת במשקל , באמת הכל היה כל כך תמים , הייתי ילדה כל כך בריאה ! משקל 47 גובה 1.60 ממוצע מושלם ! אבל לא הבנתי את זה , והאמת שעדיין משהו דפוק אצלי במוח . המשקל התחיל לרדת , ואיתו גם השפיות . היו ימים כאלה וימים כאלה , הגעתי למצב שהמורה שלי לריקוד עוצרת את השיעור מסתכלת עליי ושואלת אותי אם אכלתי היום . מריבות עם ההורים בלי סוף , ובסך הכל אני באמת משתדלת להסתכל על הצד החיובי , יש לי בית חם , משפחה אוהבת , חברים טובים , הכל ! אז למה ? למה כל היום שלי צריך לעסוק במה אני יאכל , ואיך אני נראת ? למה אני נמצאת בתת משקל וחושבת שאני שמנה ? למה אני לא מצליחה להשתחרר מהבעיה הזאת ? אני פוחדת , אני פוחדת שזה לא יפסיק , אין לי עם מי לדבר , אף אחד לא יודע , ואף אחד לא יקשיב .. אל תגידו לי לפנות לעזרה מקצועית , או לעלות במשקל , כי אני אשנא את עצמי , אני לא יוכל להסתכל על עצמי עם עוד קילו אחד יותר . אני בערך בסדר עם איך שאני עכשיו , אבל אני רוצה להיות נורמאלית , לא לחשוב על המשקל כל היום , לא לחשוב על אוכל כל היום . והכי נורא זה ההתקפים ! זה כאלו מישהו בתוכי שאני לא מכירה , שלפעמים הוא יוצא וטורף הכל ! אי אפשר לעצור אותו ! והרגשות אשמה כל כך חזקים , והשנאה העצמית גוברת . ואחרי ההתקפים מגיעה הדממה , דממה של אכילה , הרעבה , ואני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ! ואני לא מראה את זה מבחוץ , שומרת הכל בתוכי . אני בחיים לא יספר , אני פשוט רוצה להתגבר על זה ושזה יעבור . אבל איך ? איך מתגברים על זה ?? איך יוצאים מזה ?? הלוואי שמישהו יבין אותי , שמישהו ישמע אותי רק פעם אחת , שאני אדע שאני לא לבד , שאפשר לצאת מזה