אצלי הטריגרים להתקפים הם לחצים קשים, מתחים והפעלת כלים מכניים. בתקופה שלמדתי בוטניקה וגינון, חלק מהלימודים היו התנסות בעבודה על כלים מכניים, כמו מכסחת-דשא. בהתקפים, שהיו לי, לאחר הפעלת כלים מסוג זה, זכרתי את ההתקף ואת מה שעבר עליי בזמן ההתקף.
בהתחלה (לפני שגילו וקצת אחרי שגילו) מצאתי את עצמי בריצפה.. אז.. לא, לא זוכר,נראה לי לא אפשרי לזכור ממש נפילה. עכשיו, כעבור מס' שנות נסיון.. רק התקפים קלים (תזוזה ריגעית ביד במקרים הרעים,או כאב ראש..) אז,כן אני רואה ולכן זוכר את זה.
זה קרה לי בהתקף השלישי (והאחרון) כאשר היתי עם תרופות אבל מינון לא מספיק, בכל אופן הרגשתי שזה עומד לבוא ופתאום רעש כזה כמו צפצוף ארוך, ההרגשה הלכה לי מכל הגוף, הרגשתי כאילו אני מתחשמל.. צעקתי לאבא שלי אבל לא שמעתי את הקול יוצא מהפה שלי באותם רגעיים פרכסתי אבל לא הרגשתי בכלל שהגוף שלי זז.. לקח לי כמה שניות להבין שאני בהתקף.. ואז אמרתי לעצמי שעוד מעט אני מאבד את ההכרה וזה יעבור.. ובסוף זה מה שהיה.. מסתבר שכל הזמן אבא שלי היה לידי ולא ידעתי בכלל.. קריפי :]
אני הרגשתי את חוסר השליטה על הגוף, שאלתי את עצמי מליון שאלות... "מה זה הזרמים האלה בכל הגוף?" - "למה אני לא מצליחה לזוז?" הרגשתי כאילו אני עובדת עם מכסאחת-דשא, אבל ידעתי, שאני לא מחזיקה כלום בידיים... בקיצור, זה היה מאוד מבולבל ומבלבל, וכמו שאמרת... קריפי!
רק בפעם אחרונה אחרי שהתחלתי לקבל טיפול אני זוכר באמצע הפרכוס לא איבדתי הכרה זה היה פרכוס חלקי זה נקרא ....ניסיתי לדבר ולא הצלחתי והרגשתי את הקצב יוצא מן הפה ולא יכולתי לעשות כלום אבל זה עבר לאט לאט ,אני 3.5 שנים ללא התקפים