מישהו ער?

[קפיטליסט רומנטיקן]

מישהו ער?

אני לא עייף ואין לי מצב רוח בשיט. ספרו לי זיכרון ילדות..

 

[גבריאל וזה הכל]

../images/Emo184.gif

יום חורף קר... "מגנום" {הארטיק לא האוטו} רק יצא לשוק אני אחותי ואמא שלי מקטרות על זה שבא לנו אבא שלי בשירותים.. עובר קצת זמן פתאום אבא שלי בא מכיוון הכניסה לבית {ואין שם שירותים!} ואנחנו ישר קופצות "מה הבאת?!" והוא בא בידיים ריקות... הוא הרים אותי ואת אחותי {אחח אחח,להיות רזה} ואז ראינו שעכל הדלת תלויה שקית זיכרון אחד היפים שלי.. יאללה תורך.

 

[קפיטליסט רומנטיקן]

אבל מה היה בתוך השקית?

טוב לא כל כך ילדות.. כיתה ח'. הולך? יופי אני שמח. יצאתי לכנס של בתי הספר הדמוקרטים (למדתי באחד) וביום האחרון התחברתי לקבוצה מבית הספר ביפו.. יצאה שישנתי עם מישהי על כורסא, קראו לה ג'ואנה יש לציין שאני הייתי עד אז בתוך בועה בכל מה שקשור לבנות. בכל מקרה התאהבתי.. (נו כיתה ח') וביקשתי מערד ( שזה בחור אחר מהקבוצה) את הטלפון שלה, כי הזונה לא ישבה לידי באוטובוס. הוא תוך התקפי צחוק חוזרים ונשנים נתן לי את הטלפון שלה.. והתקשרתי.. היא אמרה שהיא לא יכולה היום... ואני לא הבנתי את המסר, נראה לי שבערך חודשיים היא סיננה אותי.. התקשרתי לערד הזה, וכל מה שהוא אמר זה שגרמתי להמולה בבצפר שלהם. וזו הייתה הפעם הראשונה בגיל העשרה שמישהי אמרה לי לא. אכן מסמך אנושי מזעזע..

!

 

[קפיטליסט רומנטיקן]

טוב אחרי דיון מעמיק עם עצמי

הגעתי למסקנה שכנראה היה מגנום בשקית.. אוי אוי העיפות העיפות

 

[גבריאל וזה הכל]

ראיתי את התגובה קצת באיחור....

אבל העלית לי חיוך על השפתיים.. טיפשי כזה.. אמיתי. מטומטם... מחפשת סיבות לחייך... ואז מתחילה לבכות.

 

[קפיטליסט רומנטיקן]

רק אל תפסיקי לחייך.

מחקרים מראים שגם אם החיוך הוא לא אמיתי ומאולץ עצם הפעולה גורמת לשחרור הידרופינים(אני חושב שככה קוראים לזה) שמעלים את המצב רוח....

 

[דנטל]

אנחנו בסלון

לי יש שתי צמות ואבא שלי תופס אותן ועושה "דיו, דיו". עוד 4 שעות וקצת אני צריכה לקום לאזכרה שלו.

 

[לא קוראים לי דרור]

זה היה יום קיץ חם

בכיתה ד', אני ניב ועומרי היינו בחצר האחרית של בית ספר, הלכנו מלחמת מים בברזיות אפילו שהיה אסור, פתאום נשמע צילצול המבשר על תום ההפסקה. התלבטנו שלושתינו מה עדיף לנו, לקבל צעקות מהמורה לטבע-חווה (כזאת מפלצת!), או להישאר בחוץ להתייבש בשמש. אכן, בחירה קשה.. באותו קיבלתי מכתב הביתה על ההברזה הראשונה שלי

 

[shaiush4]

אין לי הרבה זכרונות ילדות...

אבל מה שיש זה בעיקר שההורים שלי ישבו לידי שעות עד שנרדמתי (המחשב היה בחדר שלי, זה לא שהם ישבו לידי שי אני רציתי...). יש לי כמה זכרונות מעורפלים מסבא שלי, שהוא היה מניח תפילין בסלון ולא ממש הבנתי מה הוא עושה... (הייתי בערך בת 5).

 

[צבר הכתום]

אני זוכר שהיה איזה טקס בגן

חג או משהו כזה.. והייתי צריך להשתתף אני הייתי העץ בהצגה או משהו עם העץ והיה לי כמה משפטים ובגלל שההורים שלי איחרו להביא אותי התחלתי לבכות ולא רצית להשתתף ואז המנהלת בנתה לי מין בובה של איש שלג מכדורי קלקר (ככה כותבים את זה?) ואחרי הרבה זמן הצליחו לשכנע אותי.. ואני זוכר שלמדתי על הנחליאלי בגן ולא הבנתי כלום ולא הבנתי למה כולם חוגגים כל כך בשביל הציפור הזו. ושהיינו רואים סרטים בטלוויזיה בסוף היום, משום מה אני זוכר את "דירה להשכיר", ושאם היינו יושבים בשקט ומתנהגים יפה היינו מקבלים מדבקות. ומגיל יותר מאוחר כשהייתי משחק עם חברים שלי כדורגל בבית הספר אחרי השעות בית ספר והייתי חוזר הביתה מאוחר ואמא שלי הייתה מתעצבנת ממש. וגם את כל הפעמים שפתחתי את הראש.. אבל עזבו זה כבר יהיה ארוך.