אף אחד לא יאהב הרגשה כזו, זה נורא
לא מכירה איך זה סיוטים מהסוג הזה. הדבר היחיד מהמציאות שאי פעם השפיע עלי בסיוטים היה אחרי שהיינו באיזה פיקניק כשהייתי קטנה באחד היערות בדרך לירושלים והיה שם חור מאוד גדול בקרקע ששם פעם היו מתחבאים חיילים או משהו כזה. בקיצור, היינו ילדים וראינו סנדות (שמשמשות כמעקה בטיחות) והלכנו לראות מה זה הסנדות האלה. כשהגענו כל החור הזה היה מכוסה בקורי עכביש. הכי הרבה קורי עכביש שראיתי בחיים שלי. בתור ילדה קטנה זה ביעת אותי. בטח גם היום לא הייתי מגיבה על זה טוב, אבל בתור ילדה קטנה זה הוריד לי שנה מהחיים מרוב בהלה. שנים על גבי שנים הייתי חולמת על החור הזה וקורי עכביש ובחלום גם היו שלדים של חיילים. כשהייתי יותר גדולה הסיוטים היו על כרישים ותנינים ונמרים. על חיות טורפות. הם היו רודפים אחרי. במציאות הייתי מכבה את האור רק כשכולי הייתי על המיטה כי בפחדים שלי חייתי באשליה שכשאני סוגרת את האור, החדר מתמלא מים ובאים כרישים. אולי בגלל שהסרט מלתעות היה סיוט בפני עצמו, עבורי. היום זה על החתולים, כאמור, אבל אף פעם לא משהו כמו מה שעובר עליך לפי איך שאני מבינה את זה. חזקי ואמצי.