lost my way
New member
מישהו יכול לעזור?
שלום חברים. אני רוצה לשתף אותכם בבעיה אישית שעדיין לא מצאתי לה פיתרון. קיבלתי מספיק עיצות לגביה, אבל כנראה שבחרתי לברוח מהן. יש לי חבר ,שהוא בעצם החבר הכי טוב שלי. הכרנו לפני שנה וחודשיים כשהוא היה מסופח לבסיס שלי בזמנו. נקשרתי אליו ממש מהר. היה בו משהו מאוד מיוחד. די מהר החלטתי לספר לו על הנטיות המיניות שלי (אני גיי) ואז הסתבר שגם הוא בקטע (לא גיי ממש אבל גם בקטע). הזמן חלף והתאהבתי בו. אני מאוהב בו. וכשאני מאוהב - אני הופך לאדם אחר. לאדם שמשקיע ,אדם שנותן כל מה שהוא יכול בשביל שיהיה טוב לצד השני. אבל מה לעשות שהצד השני לא מרגיש אותו הדבר ובכלל לא חושב את אותו הדבר מעבר לקטע החברי שבינינו. וכאן הבעיה. כבר חודשים עברו מאז שהשלמתי עם העובדה שביני לבינו לא יקרה דבר כי אנחנו חברים טובים ובכלל - הוא לא נמשך אליי והוא בכלל לא מעוניין בי מעבר לקשר החברותי. אבל בגלל שאני מעוניין בו, ובגלל שאני כלכך אוהב אותו - בכל פעם שהוא מספר לי על משהו שהיה לו עם מישהו או סתם מדבר עם בנים אחרים ,אני פשוט מתחיל לריב איתו - בגלל שאני מקנא. כואב לי לשמוע שהוא מדבר ויוצא עם בנים אחרים- ולא איתי. מלבד זאת ,יש לי עוד בעיה איתו שהיא בעצם הבעיה העיקרית. אני מרגיש שרק אני מחזיק את הקשר בינינו. הוא לא אחד שמתקשר הרבה. הוא מסוגל להתקשר פעם בשבועיים - וזה יספיק. אם אני לא מתקשר אליו אז שום כלום. הקטע גם שאנחנו לא גרים באותה עיר. הוא גר במושב במרחק של 45 דקות נסיעה ממני. כל הזמן הזה שאנחנו מכירים - אני רק מציע שניפגש ,אני זה שיוזם את הפגישות - אני הכל. אף פעם הוא לא יזם פגישה בינינו. כך שאנחנו כמעט ולא מתראים. יוצא לנו להפגש אולי פעם בחודשיים ,אל גם זה רק אם אנחנו יוצאים לאותו מועדון - וגם אם כן, אז אנחנו רק אומרים "שלום" אחד לשני ,וכל אחד עם החברים שלו. וזה מפריע....מפריע לי מאוד. מפריע לי שהוא לא לוקח יום חופש מהצבא במיוחד בשביל להפגש איתי - כמו שהוא עושה עם חברים אחרים שלו. מפריע לי שהוא לא נפגש איתי בערב - כמו שהוא עושה עם אחרים. מפריע לי שהוא לא מתקשר, מפריע לי שהוא לא יוזם דברים - מפריע לי שהוא לא איתי. והוא יודע...הוא יודע את הדברים האלו כי אני כל הזמן אומר לו את זה ,אנחנו רבים הרבה בגלל זה. אבל זה פשוט לא אכפת לו. התשובה הכי ברורה שיכולתי לקבל ממנו על כל הדברים שציינתי זה : " כזה בנאדם אני. אני לא מתקשר, אני לא יוזם פגישות ואני לא כלום. כזה אני. זה מה יש ". וזה פוגע...זה מאוד פוגע. מצד אחד אני יכול לקום ולעזוב הכל - הרי גם ככה אני זה שמחזיק את הקשר , וגם ככה לא נראה שיהיה אכפת לו אם נדבר או לא. אבל מצד שני - הוא החבר הכי טוב שלי, הוא יודע עליי הכל - הוא זה שמקשיב לי בכל פעם שרע לי. הקב"ן שלי אומר לי שאלה החלטות שלי. אבל אני לא יודע מה לעשות. אני לא רוצה לעזוב הכל, אבל מצד שני אני לא יכול להמשיך לסבול. מה עושים במצב כזה? כל מי שיש לו תשובה בשבילי, בבקשה שילחו ל [email protected] תודה רבה לכולם.
שלום חברים. אני רוצה לשתף אותכם בבעיה אישית שעדיין לא מצאתי לה פיתרון. קיבלתי מספיק עיצות לגביה, אבל כנראה שבחרתי לברוח מהן. יש לי חבר ,שהוא בעצם החבר הכי טוב שלי. הכרנו לפני שנה וחודשיים כשהוא היה מסופח לבסיס שלי בזמנו. נקשרתי אליו ממש מהר. היה בו משהו מאוד מיוחד. די מהר החלטתי לספר לו על הנטיות המיניות שלי (אני גיי) ואז הסתבר שגם הוא בקטע (לא גיי ממש אבל גם בקטע). הזמן חלף והתאהבתי בו. אני מאוהב בו. וכשאני מאוהב - אני הופך לאדם אחר. לאדם שמשקיע ,אדם שנותן כל מה שהוא יכול בשביל שיהיה טוב לצד השני. אבל מה לעשות שהצד השני לא מרגיש אותו הדבר ובכלל לא חושב את אותו הדבר מעבר לקטע החברי שבינינו. וכאן הבעיה. כבר חודשים עברו מאז שהשלמתי עם העובדה שביני לבינו לא יקרה דבר כי אנחנו חברים טובים ובכלל - הוא לא נמשך אליי והוא בכלל לא מעוניין בי מעבר לקשר החברותי. אבל בגלל שאני מעוניין בו, ובגלל שאני כלכך אוהב אותו - בכל פעם שהוא מספר לי על משהו שהיה לו עם מישהו או סתם מדבר עם בנים אחרים ,אני פשוט מתחיל לריב איתו - בגלל שאני מקנא. כואב לי לשמוע שהוא מדבר ויוצא עם בנים אחרים- ולא איתי. מלבד זאת ,יש לי עוד בעיה איתו שהיא בעצם הבעיה העיקרית. אני מרגיש שרק אני מחזיק את הקשר בינינו. הוא לא אחד שמתקשר הרבה. הוא מסוגל להתקשר פעם בשבועיים - וזה יספיק. אם אני לא מתקשר אליו אז שום כלום. הקטע גם שאנחנו לא גרים באותה עיר. הוא גר במושב במרחק של 45 דקות נסיעה ממני. כל הזמן הזה שאנחנו מכירים - אני רק מציע שניפגש ,אני זה שיוזם את הפגישות - אני הכל. אף פעם הוא לא יזם פגישה בינינו. כך שאנחנו כמעט ולא מתראים. יוצא לנו להפגש אולי פעם בחודשיים ,אל גם זה רק אם אנחנו יוצאים לאותו מועדון - וגם אם כן, אז אנחנו רק אומרים "שלום" אחד לשני ,וכל אחד עם החברים שלו. וזה מפריע....מפריע לי מאוד. מפריע לי שהוא לא לוקח יום חופש מהצבא במיוחד בשביל להפגש איתי - כמו שהוא עושה עם חברים אחרים שלו. מפריע לי שהוא לא נפגש איתי בערב - כמו שהוא עושה עם אחרים. מפריע לי שהוא לא מתקשר, מפריע לי שהוא לא יוזם דברים - מפריע לי שהוא לא איתי. והוא יודע...הוא יודע את הדברים האלו כי אני כל הזמן אומר לו את זה ,אנחנו רבים הרבה בגלל זה. אבל זה פשוט לא אכפת לו. התשובה הכי ברורה שיכולתי לקבל ממנו על כל הדברים שציינתי זה : " כזה בנאדם אני. אני לא מתקשר, אני לא יוזם פגישות ואני לא כלום. כזה אני. זה מה יש ". וזה פוגע...זה מאוד פוגע. מצד אחד אני יכול לקום ולעזוב הכל - הרי גם ככה אני זה שמחזיק את הקשר , וגם ככה לא נראה שיהיה אכפת לו אם נדבר או לא. אבל מצד שני - הוא החבר הכי טוב שלי, הוא יודע עליי הכל - הוא זה שמקשיב לי בכל פעם שרע לי. הקב"ן שלי אומר לי שאלה החלטות שלי. אבל אני לא יודע מה לעשות. אני לא רוצה לעזוב הכל, אבל מצד שני אני לא יכול להמשיך לסבול. מה עושים במצב כזה? כל מי שיש לו תשובה בשבילי, בבקשה שילחו ל [email protected] תודה רבה לכולם.
