מיק ג'אגר בן 70 היום

מיק ג'אגר בן 70 היום

ומגיע לו שרשור. לטוב או לרע, ג'אגר היה בין המוזיקאים המשפיעים ביותר על תולדות הרוק ב-50 השנים האחרונות - ככותב, כמבצע וכסלב, שהכתיב אופנה ואורח חיים לדור שלם. כדמות ציבורית, הוא עבר מספר גלגולים בחייו: מנער תמים שרק רצה לשיר R&B הוא הפך מהר לחלק מאצולת הרוק הבריטית, הספונה באולפנים ובמועדונים אקסקלוסיביים. במקביל, הוא הפך תוך שנים ספורות מסטודנט באוניברסיטה נחשבת ובן למשפחה בורגנית, לאחד מ"אוייבי הציבור" בעיני הממסד ונרדף על ידי המשטרה והטבלואידים. את אורח החיים הדקדנטי של הסטונס הוא החליף בחברות בחוג הסילון, יחד עם שועי העולם, פוליטיקאים ודוגמניות. ואת מעמדו כסלב-על בעולם הרוק, הוא המיר בעשרים השנים האחרונות בפרופיל נמוך ורגוע בהרבה.

החל משנות השמונים, הוא גם הוריד בהדרגה את ההשקעה הכנה ביצירה מוזיקלית, והחליף אותה בפרוייקטים שנועדו להחניף לאגו שלו, ובמעורבות חפיפית ולא מחוייבת בלהקה ממנה בא. הוא לא היה זקוק יותר למוזיקה כדי להגיע למטרות להן שאף. אז למה להתאמץ?

הסטונס מזמן אינם להקה; הם מותג שג'אגר, ריצ'ארדס ו-וואטס משווקים באמצעות מספר תאגידים שהם עומדים בראשם. אבל מתי שהוא בעבר, לפני כ-40-50 שנה, המותג הזה ייצג דבר אמיתי. מוזיקה שהגיעה לשיאים שאף להקה אחרת, ככל הנראה, לא הגיעה אליהם. בסופו של דבר, תשאר המוזיקה, נטו.

http://www.youtube.com/watch?v=mYSGXbdksus
 


 
ויש היום יום הולדת גם

לרוג'ר טיילור המתופף של להקת קווין


למי שיש yes, ב-VOD יש סרט על תולדות הרולינג סטונז-crossfire hurricane- ממש מעניין :)
 

arieltr

New member
מזל"ט לג'אגר

אפילו קניתי אלבום שלו, פעם. Wandering Spirit הוא נקרא והוא זכור לי די נחמד, בכל אופן לפני 20 שנה הוא היה. האלבום הרבה יותר טוב מהעטיפה זה בטוח, אבל ג'אגר זה ג'אגר.
פעם גם חשבתי שזה אחד השירים הכי מקסימים שיש. עדיין נשמע מקסים ומאוד לוכד.

שיהיה בהצלחה לבחור, אם רק הוא יקבל את ההזדמנות נכונה.
 

lEchoesl

New member
מזל טוב למיק ג'אגר האנרגטי והקופצני, אך

באופן כללי אני פחות מתחברת ל- Rolling Stones.
 

Aliti

New member
ג'אגר מוותר על הפנסיה

(בתמונה מיק ג'אגר עם חבר לעבודה)

האיש שהחליט להישאר בראש של הציבור ברציפות מעוררת הערכה. שנות הפוריות המוזיקאלית הניבו כל כך הרבה רגעי נחת כך שאני ממש לא מחפש בו (החל משנות השמונים) עוד יצירתיות. מספיקה האנרגיה (והאינרציה) שמציינים לו שבעים שנה והוא עוד על הבמה.

ציף הציפה לכאן שיר שמאפיין את הרוק'נרול שלו בצורה הבסיסית והטהורה, יופי של קליפ. ואכן הדבר הראשון שעולה בראש עם מיק (או האבנים) הוא הרעש, הקצב, העוצמה והדומיננטיות. זה בא לידי ביטוי בהופעות (זכורים לטוב תקליטי הלייב שלהם משנות הששים וראשית השבעים) אבל יש בהם גם צד לירי, שקט, מלודי, ומעודן. דוגמא נפלאה לכך חבויה בשיר backstreet girl (והתרומה של ברייאן ג'ונס אליו היא תרומית)

תיהנו
 

Barmelai

New member
היצירה המוזיקלית

החלה לדעוך כבר במחצית של שנות השבעים. מיעוט השירים הטובים שריצ'רדס וג'אגר הצליחו לדלות מעצמם, אילץ אותם לחטט במגירה כדי לאפות שירים חדשים מרעיונות מבריקים שנזרקו בה בתקופת משתה הקבצנים עד גלות ברחוב הראשי.
היום אני מסתפק באלבומים שהוקלטו בין 1967 - 1973 ומשלים את החסר עם שני אוספים (The London Years המשולש הפנטסטי ו 40 ליקים הכפול).
אני לא צריך יותר מזה, הכריזמה הבימתית של מיק כבר לא מעניינת אותי או נכון יותר, אני כבר לא מוצא אותה. אבל בעשר השנים הראשונות של הרולינג סטונז, הם היו הלהקה הקריטית ביותר בהסטוריה של הרוק מכיוון שבתקופה הזו מיק וקית יצרו את ה DNA שלו.
 
למעלה