מיקרו
"את יודעת," הוא הקליד לי במסנג'ר "אני מרגיש שנולדתי בתקופה לא נכונה. יש בי יותר מידי אנרגיות מהפכניות, ואין, פשוט אין על מה לשחרר אותם. מה אני אעשה, אחתום על מכתב הסרבנים, אני אגיב על הכתבות בוואי נט? אין, אין שום מהפכה שאני יכול לקחת בה חלק.." "זה לא שחסר לך כנגד מה למחות אתה יודע, יש טרור, יש כיבוש, יש אפליה פה ושם, יש דתיים קיצוניים, הפרייה מלאכותית, בינה מלאכותית, חיות נכחדות מחק את המיותר" "זה כל כך מסובך, לא יודע איזה צד לבחור- אין כבר טוב ורע, הכל אפור, אם יכולתי לחזור לסיקסטיז- כשהכל היה צבוע בצבעים פסיכודליים.." "אז מה? הייתה מעדיף להיוולד בשנות החמישים?" "ימי הביניים ככה, לצאת לאיזה מסע צלב טוב. תאמיני לי כואב לי הניכור. תראי את כל החברה שלנו, איך התפזרנו. דורי בניו יורק- הוא טס לשם בצ'ארטר, רני בפאריז, ואני- אני בטיחואנה מתקן סירות ממש כמו בשיר של משינה (זוכרת איך היינו בהופעה שלהם ששיקרת לאמא שלך שאת ישנה אצל מיכל?) ואת- אלוהים יודע איפה את בכלל, אני רק שמח שיש לך אינטרנט. מתי פעם אחרונה ישבנו ביחד בפארק עם החומר של מוחמד הבדואי והשש-בש? מתגעגע אלייכם תאמיני לי.." "מה אתה לוקח שם בטיחואנה? מזה כל הסנטימנטליות הזאת? תאמין לי, להיפך.. בחיים לא הייתי כל כך מחוברת אלייכם, כל שטות שקוראת למישהו יש אני מקבלת sms לפלאפון שקיבלתי מייל, ובמייל קישור לאתר עם תמונות מה"ניקון קול פיקס" שמנציחות את המאורע. טלפתיה נהייתה ביננו, לא משנה איפה נהיה בעולם תמיד נהייה במרחק צליל חיוג אחד מהשני, אפילו נוגה בגואה מכתבת אותי למייל גרופ שהיא שולחת אחרי כל פעם שהיא חווה אהרה עם הטיפים לתנוחות יוגה שגם משחררות צ'אקרות וגם מאפשרות אוטו-טאנטרה. אנשים סוף סוף יכולים לבחור את הקשרים שלהם ע"פ עניין משותף ולא ע"פ קרבה גיאוגרפית." "אז מה אנחנו נקראים? דור האיקס?" "לא נראה לי.. אלה בני שלושים היום, זה כל אלה עם הנינטנדו.. אנחנו כבר בסוני פלסטיישן 2. נראה לי שאין לנו שם" "אני יודע מה אנחנו. תחשבי רגע איך גדלנו, כשנכנסנו לבית ספר, הגיע המיקרוגל- זוכרת איך בהתחלה כולם פחדו ממנו והיו עוברים לחדר השני בגלל הקרינה? בגלל המיקרוגל, האמהות שלנו כבר לא הרגישו אשמות שהן עובדות משרה מלאה, כי אין לנו בעייה לחמם לעצמנו אוכל במיקרו, ככה גדלנו, עד שבע בערב עם הכבלים והאינטרנט. דור המיקרו אנחנו." "כן, דור המיקרו, דור שחושב בקטן.."
"את יודעת," הוא הקליד לי במסנג'ר "אני מרגיש שנולדתי בתקופה לא נכונה. יש בי יותר מידי אנרגיות מהפכניות, ואין, פשוט אין על מה לשחרר אותם. מה אני אעשה, אחתום על מכתב הסרבנים, אני אגיב על הכתבות בוואי נט? אין, אין שום מהפכה שאני יכול לקחת בה חלק.." "זה לא שחסר לך כנגד מה למחות אתה יודע, יש טרור, יש כיבוש, יש אפליה פה ושם, יש דתיים קיצוניים, הפרייה מלאכותית, בינה מלאכותית, חיות נכחדות מחק את המיותר" "זה כל כך מסובך, לא יודע איזה צד לבחור- אין כבר טוב ורע, הכל אפור, אם יכולתי לחזור לסיקסטיז- כשהכל היה צבוע בצבעים פסיכודליים.." "אז מה? הייתה מעדיף להיוולד בשנות החמישים?" "ימי הביניים ככה, לצאת לאיזה מסע צלב טוב. תאמיני לי כואב לי הניכור. תראי את כל החברה שלנו, איך התפזרנו. דורי בניו יורק- הוא טס לשם בצ'ארטר, רני בפאריז, ואני- אני בטיחואנה מתקן סירות ממש כמו בשיר של משינה (זוכרת איך היינו בהופעה שלהם ששיקרת לאמא שלך שאת ישנה אצל מיכל?) ואת- אלוהים יודע איפה את בכלל, אני רק שמח שיש לך אינטרנט. מתי פעם אחרונה ישבנו ביחד בפארק עם החומר של מוחמד הבדואי והשש-בש? מתגעגע אלייכם תאמיני לי.." "מה אתה לוקח שם בטיחואנה? מזה כל הסנטימנטליות הזאת? תאמין לי, להיפך.. בחיים לא הייתי כל כך מחוברת אלייכם, כל שטות שקוראת למישהו יש אני מקבלת sms לפלאפון שקיבלתי מייל, ובמייל קישור לאתר עם תמונות מה"ניקון קול פיקס" שמנציחות את המאורע. טלפתיה נהייתה ביננו, לא משנה איפה נהיה בעולם תמיד נהייה במרחק צליל חיוג אחד מהשני, אפילו נוגה בגואה מכתבת אותי למייל גרופ שהיא שולחת אחרי כל פעם שהיא חווה אהרה עם הטיפים לתנוחות יוגה שגם משחררות צ'אקרות וגם מאפשרות אוטו-טאנטרה. אנשים סוף סוף יכולים לבחור את הקשרים שלהם ע"פ עניין משותף ולא ע"פ קרבה גיאוגרפית." "אז מה אנחנו נקראים? דור האיקס?" "לא נראה לי.. אלה בני שלושים היום, זה כל אלה עם הנינטנדו.. אנחנו כבר בסוני פלסטיישן 2. נראה לי שאין לנו שם" "אני יודע מה אנחנו. תחשבי רגע איך גדלנו, כשנכנסנו לבית ספר, הגיע המיקרוגל- זוכרת איך בהתחלה כולם פחדו ממנו והיו עוברים לחדר השני בגלל הקרינה? בגלל המיקרוגל, האמהות שלנו כבר לא הרגישו אשמות שהן עובדות משרה מלאה, כי אין לנו בעייה לחמם לעצמנו אוכל במיקרו, ככה גדלנו, עד שבע בערב עם הכבלים והאינטרנט. דור המיקרו אנחנו." "כן, דור המיקרו, דור שחושב בקטן.."
