מיקרו

Ricca

New member
מיקרו

"את יודעת," הוא הקליד לי במסנג'ר "אני מרגיש שנולדתי בתקופה לא נכונה. יש בי יותר מידי אנרגיות מהפכניות, ואין, פשוט אין על מה לשחרר אותם. מה אני אעשה, אחתום על מכתב הסרבנים, אני אגיב על הכתבות בוואי נט? אין, אין שום מהפכה שאני יכול לקחת בה חלק.." "זה לא שחסר לך כנגד מה למחות אתה יודע, יש טרור, יש כיבוש, יש אפליה פה ושם, יש דתיים קיצוניים, הפרייה מלאכותית, בינה מלאכותית, חיות נכחדות מחק את המיותר" "זה כל כך מסובך, לא יודע איזה צד לבחור- אין כבר טוב ורע, הכל אפור, אם יכולתי לחזור לסיקסטיז- כשהכל היה צבוע בצבעים פסיכודליים.." "אז מה? הייתה מעדיף להיוולד בשנות החמישים?" "ימי הביניים ככה, לצאת לאיזה מסע צלב טוב. תאמיני לי כואב לי הניכור. תראי את כל החברה שלנו, איך התפזרנו. דורי בניו יורק- הוא טס לשם בצ'ארטר, רני בפאריז, ואני- אני בטיחואנה מתקן סירות ממש כמו בשיר של משינה (זוכרת איך היינו בהופעה שלהם ששיקרת לאמא שלך שאת ישנה אצל מיכל?) ואת- אלוהים יודע איפה את בכלל, אני רק שמח שיש לך אינטרנט. מתי פעם אחרונה ישבנו ביחד בפארק עם החומר של מוחמד הבדואי והשש-בש? מתגעגע אלייכם תאמיני לי.." "מה אתה לוקח שם בטיחואנה? מזה כל הסנטימנטליות הזאת? תאמין לי, להיפך.. בחיים לא הייתי כל כך מחוברת אלייכם, כל שטות שקוראת למישהו יש אני מקבלת sms לפלאפון שקיבלתי מייל, ובמייל קישור לאתר עם תמונות מה"ניקון קול פיקס" שמנציחות את המאורע. טלפתיה נהייתה ביננו, לא משנה איפה נהיה בעולם תמיד נהייה במרחק צליל חיוג אחד מהשני, אפילו נוגה בגואה מכתבת אותי למייל גרופ שהיא שולחת אחרי כל פעם שהיא חווה אהרה עם הטיפים לתנוחות יוגה שגם משחררות צ'אקרות וגם מאפשרות אוטו-טאנטרה. אנשים סוף סוף יכולים לבחור את הקשרים שלהם ע"פ עניין משותף ולא ע"פ קרבה גיאוגרפית." "אז מה אנחנו נקראים? דור האיקס?" "לא נראה לי.. אלה בני שלושים היום, זה כל אלה עם הנינטנדו.. אנחנו כבר בסוני פלסטיישן 2. נראה לי שאין לנו שם" "אני יודע מה אנחנו. תחשבי רגע איך גדלנו, כשנכנסנו לבית ספר, הגיע המיקרוגל- זוכרת איך בהתחלה כולם פחדו ממנו והיו עוברים לחדר השני בגלל הקרינה? בגלל המיקרוגל, האמהות שלנו כבר לא הרגישו אשמות שהן עובדות משרה מלאה, כי אין לנו בעייה לחמם לעצמנו אוכל במיקרו, ככה גדלנו, עד שבע בערב עם הכבלים והאינטרנט. דור המיקרו אנחנו." "כן, דור המיקרו, דור שחושב בקטן.."
 

Le Fay

New member
במחשבה שניה...

יש אנשים שחושבים שהם חושבים, שכותבים שורות קוד כאלה: if (value == 0) return value; else return 0;
 

Le Fay

New member
אופסי. הפעם

עם מיקום התווים המקורי
 

Ricca

New member
מאוד קשה לי עם השנינות הדיגיטלית

שלך. בא לך לתרגם את זה לעברית? אגב, אני כל כך מסכימה עם החתימה שלך.. היה לי פעם דג זהב (קראתי לו וורמיקולה) שפשוט לא שתק עד שלא קנינו לו BMX אפילו אני לא קיבלתי כאלה. מצד שני קיבלתי טלפון ממשרד שידוכים.
 

Le Fay

New member
מקווה שלך לפחות שידכו משו

עם מנוע (אחת, ממש גרועה בלדווש). אוקיי, אם קשה לך עם שורות קוד, יש פה פנינה של איזה אשף תיעוד. לתשומת לבך: טקסט שמופיע בין הסימנים האלה /* ... */ הוא הערה, שמטרתה להסביר לתכניתן התחזוקה מה שורת הקוד תחתיה אמורה לבצע.
 

Ricca

New member
תפסיקי תפסיקי!

צא דיבוק צא!!! מה יש לך אישה?! עוד פעם אחת אני שומעת את המילה קוד אני מכניסה לך חוקן בעצמי!
 

סיטרא

New member
דור הגרפיטי.

יש כזו צורת מחאה, ריסוס על קיר. הגרפיטי במקור הינו אמנות נעלה, היולית כמעט. אסביר: כשאנשים שומעים "גרפיטי" עולות במוח אסוציאציות של "נ נח נחמן", גרפיטי ותיק שהטביע את חותמו על כל עץ רענן ועל כל בניין משרדים אפרורי בדרום תל אביב. זו אמנות מפליאה בפני עצמה, בהתחשב בעובדה שהמרסס, יהיה מי שיהיה, נדרש ליכולות סופרמניות, אקרובטיקה מדרגה ראשונה ותעוזה של ויקינג שתוי. לרסס על כל חזית גשר (מהצד החיצוני) ועל כל אובליסק מט לנפול את הנוסח המלא והצבעוני, זה לכשעצמו מדהים, בלא שום קשר לאספקט האמנותי. הגרפיטי קדם לכל אמנות גרפית, את שרידיו ניתן למצוא במערות של האדם הקדמון, שהפכו למוקד עליה לרגל להיסטוריונים ולארכיאולוגים, בהן הוא נהג להנציח את הסביבה הטבעית שלו על פני קירות ביתו. משם הכל היסטוריה, גם הידיעה שלצייר חמניות מלנכוליות ושעונים נוזליים זה מגניב, הכל מקורו בגרפיטי הראשוני. המילה "גרפיטי" מקורה ב"graffito" הלאטינית שתרגומה החופשי הוא "רישום על קיר", כלומר ציורי מערות קדמוניים. מאז האמנות התפתחה, הומצא המכחול, הומצאה השפה הכתובה וכל מה שצריך אמן בכדי להתפרנס. אך הגרפיטי הקלאסי, או "רישום על קיר", שימר את כוחו יפה עד לימינו אנו, כמעט ללא שינויים, אדם בא, מנציח את מה שיש לו להנציח על הקיר והולך, גם אז וגם היום. "לא צריך למהר, בסוף נגיע". "הכל בסדר עכשיו". "הגילדה אומרת: גזור והשתמש". "I love war" דוגמאות אקראיות שאספתי מחומותייך, ירושלים. מחאה פשוטה, גאונית, קולעת, הגאונות שבפשטות. בעזרת ציורי קיר אפשר להביע כל כך הרבה, בכל כך מעט מילים, ללא גרפיקה גרנדיוזית, ללא פונט גותי מסולסל. נדרשת שבלונה פשוטה ותרסיס. האזרח העייף מנפקניות אנורקטיות שמציצות אליו מכל שלט חוצות מרצד, יעדיף לשים את עינו בקיר בטון סדוק, אולי מחאה זעירה של מרסס אלמוני תחלחל למעמקי התודעה שלו, תשפיע עליו הרבה יותר מאלפי פרסומות אחרות. אולי הגן הקטנטן הזה שעדיין קיים בכל אחד מאיתנו, שעורג לימים עברו, לימים של ציורי קיר ומדורות שבטיות, דווקא הוא יתעורר פתאום מתרדמה עמוקה וישפיע. אולי? תגידי לחבר המסנג'רי שלך שזו מחאה, מחאה פציפיסטית, אנונימית, מסוג אחר, מזן אחר. וללא ספק משפיעה מאוד. לכשיאזלו לו הרעיונות למחאות וימאס לו להתגעגע לדורות קודמים של פסיכודליקה ודורי X למיניהם, תגידי לו שיפנה לריסוס, אולי שם הוא ימצא את הנישה המחאתית והמהפכנית שלו. האנושות זוכרת ציורי קיר.
 

א י ל ה

New member
בתור מעריצה

של מינימליזם כתיבתי, הגרפיטי חביב עליי במיוחד. אצלי הוא תמיד נוגע בגן ההוא שהזכרת, וגם אם לא ממש מעיר אותו וגורם לו להשפיע, הרי שלפחות מטלטל אותו קלות וגורם לו להניד בראשו ןלהשמיע קולות צקצוק ולשאת עיניים למרום, כאילו שם יש מישהו שמבין באמת. טוב נו, לא תמיד. אבל כשהוא טוב, הגרפיטי, אז הוא טוב. אמנות התמצות. אני מתה על זה, על הדיוק, על החדות, על היכולת להביע משהו גדול במדיה כל כך קטנה. ולכבוד זה, יש לי פה ספר. "אנשי הקיר" קוראים לו. ההקדשה שכתובה עליו היא מ-92, אז הגרפיטי שבו לא ממש מעודכן. אבל זה לא מוריד מאיכותו. אני אישית מחבבת במיוחד את הז'אנר המניע לפעולה מיידית. אלה קורעים אותי במיוחד. אני מיד מזדהה ומרגישה משהו בתוכי מכניס להילוך ורוצה לפעול: תאוחד יפה ירקוני, יסופר שוקי זיקרי, יושתק עמנואל הלפרין, יוחזר השפן - הועד, יגויר החזיר כהלכה, יוצמת ויפוצל שר התחבורע ותושלך מע"צ לזבל, ישווקו קונדומי אב"כ, יומת שלמה ארצי, ימוזגו שינייד אוקונור ויהורם גאון, יוגבה שמיר, יושחם אלי לוזון, יורדו מחירי הנפאס, יושרה אהרוני במרינדה, ינוילן קישקשטע, תקומט סי היימן, תחושמל שמירה אימבר... טוב, די. זה אינסופי. טוב, עוד אחד ודי. חייבת. יוחזרו סמי וסוסו. התגובות לאקטואליה תמיד מעלות בי חיוך: "15.2.91 גם אזור ו' קיבל זין", (תל אביב, מלחמת המפרץ) - הראשונה, כן? "לא הלילה, סדאם, כואב לי הראש", שם, שם. "ותודה שנסתם אל על", שם, שם. "בס"ד ישלח הרב ש"ך לאירוויזיון", רח' נחלת בנימין, תל אביב "שמישהו יעיף סוף סוף את גבי גזית", (דרך יפו ת"א) ויש את אלה שמתייחסים לעצמם. סוג של לופ שכזה: "גרפיטי זה נכתב בספריי ידיד האוזון", (קולנוע רמה, ר"ג) - sign of the times. "נגמרו הקירות", (יהוד) "אני טקסט פוליטי?!", (רח' ברודצקי, רמת אביב) "אל תקרא לי מינה - חוצפה של גרפיטי", (שד' רוטשילד, ת"א) הצה"ליים הם ז'אנר בפני עצמו: "כל הזיין בצנחנים - חנה סנש" - זה אחד הגדולים, מהפחות מוכרים. בניגוד ל"חייל יקר חייל חביב חרבן בחור ולא סביב", למשל, המוכר והאהוב, שיצא כבר מכל החורים, תרתי משמע. ויש את ההזויים, ויש את אלה שקולטים עליהם שהכותב כבר באמת היה על הקצה ולא יכול היה לסבול יותר, ויש את אלה שברור שהם פה כי הם סוג של שחקנים בסוג של הופעה ויש עוד המון. מדיה נפלאה. ביטוי אמיתי. אמירה חברתית. פשוט גדול. "הגרפיטי לא מת - אזרחים למען יותר גרפיטי", (גבעתיים)
 

קפת

New member
הכי גדול שהיה אי פעם

תל אביב, מתישהו במאה שעברה: בקרוב אגיע רחוק גאונות. וכל מלה נוספת מיותרת.
 

Liricooli

New member
(במקרה עובר פה)

בעכו, על הקיר של הימייה, יש אחד "אסור לעשות פה גרפיטי" "חבל". לירי.
 

א י ל ה

New member
זה

מפני שאני גם מכבדת חוקי מקום ומאמינה כי ברומא התנהג כרומני. הכול צריך להזביר בבית הזה. המינימליזם, פה.
 

Ricca

New member
גרפיטי כמחאה

אני חייבת להודות שקצת קשה לי עם גרפיטי.. אמנם יצא לי לראות כמה הברקות פה ושם ("יקחו הכושים את סי היימן" או "ירון זהבי לא מת") אבל נורא קשה לי עם פרובוקציות. לראות משפט שת'אמת ברוב המקרים הוא לא באמת שנון, ולא באמת יחרט במוחך, שרק מלכלך איזה קיר צבוע באדום מתקלף בין משקוף ירוק ועץ בשלכת, בד"כ רק צורם לי בחוש האסתטיקה. גרפיטי זה משהו שלהט אי שם בשנות התשעים. אני בשנות התשעים למדתי חשבון. וכמו שהסקנו אני ומר טיחואנה, הבעייה של הדור שלנו היא לא איך למחות, אלא כנגד מה למחות. מרוב גירויים בטלויזיה, בעיתונים, בשכונה, נשארו לנו מעט מאוד דברים שיגרמו לנו באמת לרצות להשתחרר מקונכיית האדישות שלנו, בדר"כ מדובר בדברים מידיים, מישהו חתך אותנו בכביש, או עקף אותנו בתור. הדור שלנו, שרק השתחרר מצה"ל (אם בכלל טרח להתגייס) לפני שתי דקות, פשוט אדיש. דור שחושב בקטן.
 

זיוי בת

New member
פעם,

לפני ייסודו של הדור שחושב בקטן, מישהו גרפטט ש"פני הדור כפני הכלב". הדור ההוא כנראה מת. הכלב ופרעושיו נשארו איתנו. נותר לנו לסמוך רק על נציגי הקטנים [שהדוברת שלהם היא באג אנושי מעופף] שהם עוד יגדלו וילמדו. אנחנו גם יכולים לקוות שלמרות שפלות הרוח הם יצליחו לתקן את מה שאנחנו הרסנו ורמסנו, ושהאדישות שלהם היא רק מסיכה לכל הפחדים וחוסר האמונה שלהם בעיקר בעצמם. יאללה Ricca, צאי מהמסנג'ר ותתחילי לעבוד עבורנו. את עוד עלולה להפתיע. אפילו את עצמך. אה כן, שלום גם לכם, קטנים וגדולים כאחת.
 

סיטרא

New member
בת זיוי,

אז יש חיים מחוצלפורום מס' 186? יש כזו חיה? נחמד שהפצעת למשך כמה דקות. תשארי פה ושם. הרבה מ-186 עושים אמיגרציה ל-935. זה נחמד, להרגיש קצת אמיגרנט בארץ זרה, לטעום מנחת זרועה של משטרת ההגירה, להרגיש קצת ממה שהם מרגישים, גם בוירטואליה יש משטרת ההגירה, שזו בעצם משטרת המחשבות. גם פה סוסים טרוג'ניים מסוגלים למצוץ את טיפת האינטלגנציה האחרונה שלך, במיוחד אם הם מפרמטים את כ-ל ההארדיסקים הקשיחים בהתרעה מוקדמת של חמש שניות. לא, זה בהחלט לא קל להיות אמיגרנט, צריך להזדהות איתם, צריך להרגיש מה הם מרגישים, צריך לעבור מ-186 ל-935 ולו רק בשביל הסולידריות. אסיר מס' 186\935, צעד קדימה! תגובה עניינית אין לי, כמובן שאני תולה את האשם בחינוך הלקוי שקיבלתי מתחת לסינר של אמא. היה לה סינר מרופט, עם הדפס של פרחים ורודים, אפורים אחרי שנים של שימוש באקונומיקה כחומר סיכה וסבון כלים כמתיקותם של מים גנובים... בסוף הסתבר שלא כל מים גנובים הם באמת מתוקים, ולא כל מים שקטים חודרים עמוק, טוב, עומק זה מושג יחסי מאוד, והנוצרי הקדמון שהלך על המים... זה כבר לנושא אחר.
 
פעם הייתי אביגרנט

עכשיו עשית ממני אמיגרנט ואני בכלל רוצה להיות קריגרנט או ועדת א-גרנט
 

זיוי בת

New member
אדון סיטרא היקר;

זה שהחלטת לחלק את האנושות לפי איזה סרגל דמיוני של הסיוטים שלך לגמרי לא מחייב אותי. תחושת האסירות והכבלים שלך לא משותפת לנו. ואני מפציעה בכל מיני מקומות גם בלי קריאות עידוד מהיציע וגם ללא הוראות הפעלה ומדריכי צריך/לא צריך לעשות/להרגיש. אולי המגלומניה לא ממש מתאימה לך. תבדוק את עצמך באומץ. מי שמהסס לפעול בגלל כל מיני סוגי משטרות וסוסים ייתכן שמקומו במחנה שבויים שחוקיו וכלליו ידועים מראש ולא כדאי לו לשחות מיד במים העמוקים של המרחב הווירטואלי [ועל המים העמוקים של החיים נראה לי שזה קצת מוקדם עדיין לדבר איתך]. זה הזמן להשתנות, סיטרא.זה הזמן להחליט שאתה לא נכנע או מתרפס בפני מי שאתה מחשיב כקובע את המסגרות. זה הזמן לצאת מהקופסה או מהכלוב. מי יודע, אולי זה יעשה לך טוב.
 

סיטרא

New member
זיוי, הפואנטה פוספסה,

וטוב שכך. אני לא אטבול את ידי בקקה. גם טיהורו של השרץ שיצרת בק"ן טעמים לא יהיה פה לעזר, ואם אתחיל לענות פה עניינית לכל עובר אורח שהכתים את המסך בלשלשת, אצא מפה רק בשן ועין וזה בכלל לא בא ברגל, גם אם דורכים לי על הזנב ואוכלים אותו נא ונע. ק"ן טעמים, תזכרי את זה. ק"ן. מספר ראשוני. מספר יפה. היולי. אי-רציונלי.
 
למעלה