אהלן חנה, אין סיבה שילך לך לגמרי
מצב הרוח. קודם כל יש עוד הרבה דברים נפלאים בחיים חוץ מבן זוג פוטנציאלי. ספרים וטלויזיה ווידאו וחברים ומשפחה (נו טוב, לא תמיד כל המשפחה) וחיות בית למי שיש. מי שחושב שהוא נורא מדוכא, אבל איך שיהיה לו בן זוג הכל יפתר והוא יהיה נורא מאושר, טועה. העצה שלי - תזמיני אותו להפגש. תלכו לסרט, תשבו בבית קפה. תראי איך הוא מתנהג. זה לא משהו מחייב כי אתם ידידים בלאו הכי. אם את רואה שנעים לכם ביחד וזה הדדי, תשאלי מה שלום הOCD שלו, ואם הוא משתפר, תשאלי אם הוא שינה את דעתו על שהוא לא יכול שתהיה לו חברה. ואם הוא שואל למה תגידי משהו כמו "בשנה שאנחנו ידידים למדתי להכיר אותך ומצא חן בעיני מה שהכרתי והייתי רוצה שנפגש לעיתים קרובות יותר". לדעתי (נטולת האחריות כאמור...) כמשדברים בכנות, זה הכי נוגע אם הצד השני רוצה שזה יגע בו. בכל דבר כזה צריך לקחת בחשבון שגם תשובה שלילית יכולה לבוא. לכן לדעתי כדאי להתנסח בצורה עדינה יותר, כדי למזער את אי הנעימות שעלולה להיות במקרה כזה. לא להגיד "נדלקתי עליך שחבל על הזמן, חיי אינם חיים בלעדיך, אני עוקבת אחריך כבר שבוע" שיכול להשמע קצת מלחיץ, אלא להגיד משהו כמו "מצאת חן בעיני והייתי רוצה להכיר אותך טוב יותר". ואם באה תשובה שלילית- שזה באמת יכול להיות מבאס, יש עוד אנשים חכמים מצחיקים אינטיליגנטים ומקסימים בעולם. אז אם לא הוא, אז אחר. אחת
