מיס פוטר פרק 7
הארי ריחף לו מעל המגרש מחכה לבואו של הסניץ.
דראקו ריחף באותו מערך משגיח מקרוב על הארי.
הארי קלט אותו והחליט להתעלם.
מלמטה המגרש ניראה כמו מלחמה.
"האימון" שעשו חברי סליתרין וגריפנדור, התפתח למשחק
אלים ומטורף.
כדורים טסו, שחקנים דהרו על המטאטאים שלהם. כאוס רציני.
הארי נאנח. איך תמיד שגריפנדור וסליתרין נימצאים ביחד קורה בלאגן?
הוא ניענע בראשו מסלק את המחשבה.
"מה קרה פוטר? השיער הנשי שלך מפריע לך לשחק?" ליגלג דראקו.
"עדיף שתפסיק להביט בי כול הזמן ותחפש את הסניץ" העיר הארי גורם לדראקו להסמיק ולשלוח לו מבטי אימה.
הוא העביר יד בשיערו האסוף, מסדר את משקפיו כשלפתע משהו כמעט ניתקל בו.
הוא הסתובב שוב רק כדי להפגע כמעט שוב מהכדור.
מישהו כיוון אליו היטב את הכדור של החובטים. הוא לא הספיק לגלות מי זה, כשלפתע הוא פגע בו.
הוא איבד את השליטה על המטאטא ואחיזתו נירפתה,גורמת לו לצנוח אל הקרקע.
***
אייזק לא אהב שעושים ממנו צחוק. ביחוד לא שרץ קטן כמו הפוטר הזה שהחליט לאהפך לאשה.
החובטים שלו היו עסוקים מידי בלריב עם השחקנים של גריפנדור. זעם עלה בו כשקלט את הסניץ ואת הארי מרחף בקירבתו. הוא חטף את המחבט מחברתו לקבוצה ושלח אותו אל עבר הארי שלא ידע מכול זה בכלל.
***
הארי נפל אט אט, כאילו הוא בהילוך איטי, נופל אל עבר הקרקע.
הפגיעה הגיעה מהר מידי.
כול חברי הקבוצות הפסיקו את המשחק המטורף בינהם ונחתו על הקרקע.
דוגמוס רץ אל עבר הארי.
"הארי הארי אתה בסדר אחי, הא אחותי?" הוא שאל מתכופף אל עבר הארי ששכב על הארץ.
"אני, אני... חושב שכן" הוא אמר מנסה להתישב, ואז צרח.
"הו לא הרגל שלי" הוא צעק מחבק את רגלו הפצועה.
"אני חושב היא שבורה" הוא אמר.
ג`יני ורון רצו אליו, וגם הרמיוני וכול שאר החברה שישבו בקצה המגרש.
רון ניסה להזיז מעט את הארי, מה שגרם לו לצרוח מכאבים.
"כן היא שבורה זה בטוח" סיכם רון.
"אידיוט ברור שהיא שבורה, ראית מאיזה גובה הוא עף?"
צעקה ג`יני.
הארי חיבק את רגלו. זה לא שהוא לא עמד בכאבים חזקים יותר.
בשנה השניה הוא היה צריך להצמיח יד שלמה!
אלא שפשוט כול המצב הזה עשה לו רע.
גם הכאבים הבלתי פוסקים בבטן התחתונה, גם המריבות הבלתי פוסקות בין כול הסליתרינים לגריפנדורים, כול השינוי המוזר הזה שהוא עובר. כך שלהפתעתו הגמורה הוא מצא את עצמו בוכה. ובכי שקט קורע לב.
"הארי, ה..הרייט?" שאל דוגמוס נחרד.
"הארי אתה בוכה?" הרמיוני ליטפה את ראשו.
הוא הביט מעלה אל קבוצת האנשים כשעיניו הירוקות בוהקות כמו שתי אבני איזמרגד.
באותו שניה עמדו לקפוץ כול הגריפנדורים על הסליתרנים, רק שהם איחרו קצת את המועד.
הסליתרנים עצמם קפצו כולם על המנהיג שלהם.
"אידיוט, למה עשית את זה?" קפצה ונסה הרודפת של סליתרין על אייזק.
"אתה יכולת להרוג אותו אידיוט!" זעק בלייז.
"אני אשלח אותך עוד מעט לשערי הגיהנום בשם זקנו של מרלין!"
דוגמוס החזיק באייזק המסכן בצוארון.
"אני.. אני מצטער" אייזק כמעט נחנק.
"מה לעזאזל קורה כאן?!" נישמעה צעקתו של סנייפ.
כולם עזבו את אייזק .
"הוא שלח מרביצן וכמעט הרג את הרייט!"
צעקה ג`יני.
האם זה נכון?" שאל סנייפ את דראקו.
"כן אדוני זה נכון, אני ראיתי אותו מכוון מלמעלה" ענתה פנסי.
דראקו שתק. הוא היה המום מידי בלהביט בהארי בוכה.
הבכי שלו היה כול כך שקט וקורע לב, שליבו התכווץ בחזהו.
התחושה היחידה שהוא הרגיש, היה לעמוד שם במקום הרמיוני וללטף את ראשו. הוא ניער את ראשו מסלק את המחשבה המוזרה הזאת שצצה לו.
סנייפ הביט בהארי שישב על הארץ מאמץ אליו את רגלו השבורה.
הארי הרים מעט את ראשו כדי לפגוש במבטו של סנייפ.
העיניים האלו, שידרו כול כך כאב. כמו מחפשות הגנה ממישהו.
ולפתע בניגוד למה שהארי מעולם ציפה לו, סנייפ תפס את אייזק בצווארון והחל לצרוח עליו.
"אתה חתיכת תלמיד חסר שכל ובינה שכמותך! יכולת לגרום למותו של הילד, אתה מודע לכמה שנים יכולת לשבת באזקאבן על זה?! אני כזה קרוב כדי לסלק אותך מהוגורטס!!"
כולם היו המומים. סנייפ בחיים לא יצא ככה על תלמיד.
"עזבו אותו" נישמע קול חלוש.
כולם הסתובבו כדי להביט בהארי שניסה להתרומם, ניתמך על ידי רון והרמיוני.
"מה?" שאלו כולם.
"אמרתי שעזבו אותו, הוא לא התכוון שאני אשבור רגל" אמר הארי מנגב את דמעותיו.
"הו לא הארי הוא צריך לסבול!" צעקה ונסה מגריפינדור.
"או לפחות לקבל חתיכת עונש!" צעק שיימוס.
"אני כבר אדאג לעונש" אמר סנייפ משחרר את אייזיק מאחיזתו.
"וזה יהיה עונש מצוין" הוא אמר כמעט ברישעות.
"קחו את פוטר למרפאה" הוא פקד.
כולם קפצו לנסות לעזור, אבל דוגמוס כבר הרים את הארי בזרועותיו ולקח אותו למאדאם פומפרי, כשהוא משאיר מאחוריו קהל מבולבל לחלוטין.
***
"זאת מכה רצינית, אבל אני חושבת שטיפה ממיץ היבחוש יטפל בזה" חייכה מאדאם פומפרי. היה קצת קשה לטפל כששתי נבחרות מחכות לשמוע מה שלום הרייט.
הארי הודה לדוגמוס שנשא אותו בזרועותיו על ידי נשיקה עדינה בלחי, מה שגרם לענק מגריפנדור להסמיק מאוד.
עכשיו עמדו לידו ג`יני, רון, הרמיוני, פנסי ובלייז מחכים לראות מה יהיה.
מאדאם פומפרי הגישה לו את המשקה, מחכה לתוצאה.
הארי שתה את כול תכולת הבקבוק.
הטעם היה מר ומגעיל.
שום דבר לא קרה. הרגל עדיין כאבה לו.
מאדאם פומפרי בדקה שוב. כלום.
"אני חושבת שיש לנו בעיה, ניראה כאילו השיקויים הללו לא עובדים עליך. אני חושבת שזה בגלל השיקוי שהפך אותך לאשה, הוא מונע מכול שיקוי אחר מלהשפיע עליך"
"אז מה עושים, אין שום קסם שיכול לעזור?" שאלה הרמיוני בדאגה.
"טוב יש לי פתרון שיכול לזרז את זה" אמרה מאדאם פומפרי.
היא הוציאה כמה תחבושות ומרחה אותם בחומר ירקרק.
"זה משחה של מוגלגים שהפכתי אותה לחזקה יותר.
הרגל לא תחלים מיד, יקח לך כמה ימים להסתובב איתה, אבל לפחות היא מגבירה את קצב ההחלמה" היא אמרה מורחת וחובשת את רגלו של הארי.
"תצטרך לשהות במרפאה קצת זמן, משהו כמו שבוע"
"אבל המשחק שלנו מול ריינבלקו הוא מחרתיים" אמר הארי.
"לא נורא הארי העיקר שתחלים" ניסתה הרמיוני לנחם.
"כן אל תדאג אחי אנחנו נסתדר" עודד רון.
הארי נאנח, אבל הינהן לחיוב, תוהה מה עוד יכול לקרות לו במצב הזה.
הארי ריחף לו מעל המגרש מחכה לבואו של הסניץ.
דראקו ריחף באותו מערך משגיח מקרוב על הארי.
הארי קלט אותו והחליט להתעלם.
מלמטה המגרש ניראה כמו מלחמה.
"האימון" שעשו חברי סליתרין וגריפנדור, התפתח למשחק
אלים ומטורף.
כדורים טסו, שחקנים דהרו על המטאטאים שלהם. כאוס רציני.
הארי נאנח. איך תמיד שגריפנדור וסליתרין נימצאים ביחד קורה בלאגן?
הוא ניענע בראשו מסלק את המחשבה.
"מה קרה פוטר? השיער הנשי שלך מפריע לך לשחק?" ליגלג דראקו.
"עדיף שתפסיק להביט בי כול הזמן ותחפש את הסניץ" העיר הארי גורם לדראקו להסמיק ולשלוח לו מבטי אימה.
הוא העביר יד בשיערו האסוף, מסדר את משקפיו כשלפתע משהו כמעט ניתקל בו.
הוא הסתובב שוב רק כדי להפגע כמעט שוב מהכדור.
מישהו כיוון אליו היטב את הכדור של החובטים. הוא לא הספיק לגלות מי זה, כשלפתע הוא פגע בו.
הוא איבד את השליטה על המטאטא ואחיזתו נירפתה,גורמת לו לצנוח אל הקרקע.
***
אייזק לא אהב שעושים ממנו צחוק. ביחוד לא שרץ קטן כמו הפוטר הזה שהחליט לאהפך לאשה.
החובטים שלו היו עסוקים מידי בלריב עם השחקנים של גריפנדור. זעם עלה בו כשקלט את הסניץ ואת הארי מרחף בקירבתו. הוא חטף את המחבט מחברתו לקבוצה ושלח אותו אל עבר הארי שלא ידע מכול זה בכלל.
***
הארי נפל אט אט, כאילו הוא בהילוך איטי, נופל אל עבר הקרקע.
הפגיעה הגיעה מהר מידי.
כול חברי הקבוצות הפסיקו את המשחק המטורף בינהם ונחתו על הקרקע.
דוגמוס רץ אל עבר הארי.
"הארי הארי אתה בסדר אחי, הא אחותי?" הוא שאל מתכופף אל עבר הארי ששכב על הארץ.
"אני, אני... חושב שכן" הוא אמר מנסה להתישב, ואז צרח.
"הו לא הרגל שלי" הוא צעק מחבק את רגלו הפצועה.
"אני חושב היא שבורה" הוא אמר.
ג`יני ורון רצו אליו, וגם הרמיוני וכול שאר החברה שישבו בקצה המגרש.
רון ניסה להזיז מעט את הארי, מה שגרם לו לצרוח מכאבים.
"כן היא שבורה זה בטוח" סיכם רון.
"אידיוט ברור שהיא שבורה, ראית מאיזה גובה הוא עף?"
צעקה ג`יני.
הארי חיבק את רגלו. זה לא שהוא לא עמד בכאבים חזקים יותר.
בשנה השניה הוא היה צריך להצמיח יד שלמה!
אלא שפשוט כול המצב הזה עשה לו רע.
גם הכאבים הבלתי פוסקים בבטן התחתונה, גם המריבות הבלתי פוסקות בין כול הסליתרינים לגריפנדורים, כול השינוי המוזר הזה שהוא עובר. כך שלהפתעתו הגמורה הוא מצא את עצמו בוכה. ובכי שקט קורע לב.
"הארי, ה..הרייט?" שאל דוגמוס נחרד.
"הארי אתה בוכה?" הרמיוני ליטפה את ראשו.
הוא הביט מעלה אל קבוצת האנשים כשעיניו הירוקות בוהקות כמו שתי אבני איזמרגד.
באותו שניה עמדו לקפוץ כול הגריפנדורים על הסליתרנים, רק שהם איחרו קצת את המועד.
הסליתרנים עצמם קפצו כולם על המנהיג שלהם.
"אידיוט, למה עשית את זה?" קפצה ונסה הרודפת של סליתרין על אייזק.
"אתה יכולת להרוג אותו אידיוט!" זעק בלייז.
"אני אשלח אותך עוד מעט לשערי הגיהנום בשם זקנו של מרלין!"
דוגמוס החזיק באייזק המסכן בצוארון.
"אני.. אני מצטער" אייזק כמעט נחנק.
"מה לעזאזל קורה כאן?!" נישמעה צעקתו של סנייפ.
כולם עזבו את אייזק .
"הוא שלח מרביצן וכמעט הרג את הרייט!"
צעקה ג`יני.
האם זה נכון?" שאל סנייפ את דראקו.
"כן אדוני זה נכון, אני ראיתי אותו מכוון מלמעלה" ענתה פנסי.
דראקו שתק. הוא היה המום מידי בלהביט בהארי בוכה.
הבכי שלו היה כול כך שקט וקורע לב, שליבו התכווץ בחזהו.
התחושה היחידה שהוא הרגיש, היה לעמוד שם במקום הרמיוני וללטף את ראשו. הוא ניער את ראשו מסלק את המחשבה המוזרה הזאת שצצה לו.
סנייפ הביט בהארי שישב על הארץ מאמץ אליו את רגלו השבורה.
הארי הרים מעט את ראשו כדי לפגוש במבטו של סנייפ.
העיניים האלו, שידרו כול כך כאב. כמו מחפשות הגנה ממישהו.
ולפתע בניגוד למה שהארי מעולם ציפה לו, סנייפ תפס את אייזק בצווארון והחל לצרוח עליו.
"אתה חתיכת תלמיד חסר שכל ובינה שכמותך! יכולת לגרום למותו של הילד, אתה מודע לכמה שנים יכולת לשבת באזקאבן על זה?! אני כזה קרוב כדי לסלק אותך מהוגורטס!!"
כולם היו המומים. סנייפ בחיים לא יצא ככה על תלמיד.
"עזבו אותו" נישמע קול חלוש.
כולם הסתובבו כדי להביט בהארי שניסה להתרומם, ניתמך על ידי רון והרמיוני.
"מה?" שאלו כולם.
"אמרתי שעזבו אותו, הוא לא התכוון שאני אשבור רגל" אמר הארי מנגב את דמעותיו.
"הו לא הארי הוא צריך לסבול!" צעקה ונסה מגריפינדור.
"או לפחות לקבל חתיכת עונש!" צעק שיימוס.
"אני כבר אדאג לעונש" אמר סנייפ משחרר את אייזיק מאחיזתו.
"וזה יהיה עונש מצוין" הוא אמר כמעט ברישעות.
"קחו את פוטר למרפאה" הוא פקד.
כולם קפצו לנסות לעזור, אבל דוגמוס כבר הרים את הארי בזרועותיו ולקח אותו למאדאם פומפרי, כשהוא משאיר מאחוריו קהל מבולבל לחלוטין.
***
"זאת מכה רצינית, אבל אני חושבת שטיפה ממיץ היבחוש יטפל בזה" חייכה מאדאם פומפרי. היה קצת קשה לטפל כששתי נבחרות מחכות לשמוע מה שלום הרייט.
הארי הודה לדוגמוס שנשא אותו בזרועותיו על ידי נשיקה עדינה בלחי, מה שגרם לענק מגריפנדור להסמיק מאוד.
עכשיו עמדו לידו ג`יני, רון, הרמיוני, פנסי ובלייז מחכים לראות מה יהיה.
מאדאם פומפרי הגישה לו את המשקה, מחכה לתוצאה.
הארי שתה את כול תכולת הבקבוק.
הטעם היה מר ומגעיל.
שום דבר לא קרה. הרגל עדיין כאבה לו.
מאדאם פומפרי בדקה שוב. כלום.
"אני חושבת שיש לנו בעיה, ניראה כאילו השיקויים הללו לא עובדים עליך. אני חושבת שזה בגלל השיקוי שהפך אותך לאשה, הוא מונע מכול שיקוי אחר מלהשפיע עליך"
"אז מה עושים, אין שום קסם שיכול לעזור?" שאלה הרמיוני בדאגה.
"טוב יש לי פתרון שיכול לזרז את זה" אמרה מאדאם פומפרי.
היא הוציאה כמה תחבושות ומרחה אותם בחומר ירקרק.
"זה משחה של מוגלגים שהפכתי אותה לחזקה יותר.
הרגל לא תחלים מיד, יקח לך כמה ימים להסתובב איתה, אבל לפחות היא מגבירה את קצב ההחלמה" היא אמרה מורחת וחובשת את רגלו של הארי.
"תצטרך לשהות במרפאה קצת זמן, משהו כמו שבוע"
"אבל המשחק שלנו מול ריינבלקו הוא מחרתיים" אמר הארי.
"לא נורא הארי העיקר שתחלים" ניסתה הרמיוני לנחם.
"כן אל תדאג אחי אנחנו נסתדר" עודד רון.
הארי נאנח, אבל הינהן לחיוב, תוהה מה עוד יכול לקרות לו במצב הזה.
מצטערת.
