מיסטיקה
נולדתי בתל אביב בשנת 88, ההורים שלי עברו משם בשנת 93 שהייתי בן 5.
בגיל 11-12 התחיל לי ה-OCD (אני זוכר את הרגע והיום המדוייקים שזה קרה, אני זוכר את התפילות ואת הטקסים) התחיל לי OCD, חרדות נטישה, הייתי סופר רגיש. כל זה קרה במחנה של הנוער העובד והלומד שהיה בחופש הגדול בין כיתה ה' ל-ו'. לא הייתי בנוער העובד והלומד, אבל מחנה זה משהו שכולם נסעו, ושמה זה קרה.
אחרי שחזרתי מהמחנה, דברים לעולם לא חזרו להיות כפי שהינם (אני מניח שאני עד היום מחכה ליום שאחזור להיות התום שהייתי לפני המחנה) כשעליתי לכיתה ו', הייתי יושב בכיתה עם הראש בתוך החולצה ובוכה, לקראת אמצע השנה אני זוכר שהתאזנתי במעט.
אבל אז הגיע העליה לחטיבת ביניים שהייתה מרוחקת כמה ק"מ מהיישוב שלי, וזה היה נוראי, תקופת החטיבה והתיכון (תמיד האשמתי את התיכון, אבל במבט לאחור זה לא היה אובייקטיבי, אף אחד לא עשה לי משהו בבית ספר, הייתי מאוד חרדתי, אני מניח שאם הייתי נפגש עם מישהו, הייתי יכול להראות בבית ספר את תום ולהצליח בלימודים ולהשתלב חברתית)
בכל מקרה, בגיל 19 שהתגייסתי לצבא, כבר לא היה לאן לברוח, ונאלצתי להפגש עם פסיכולוג פרטי, שעזר לי מאוד להתפתח. מאז השחרור, ניסיתי לעשות דברים לבד, היו הרבה משברים.
בגיל 26 עד גיל 28, ישבתי בבית הוריי, ביחידת דיור שהם בנו לי בגיל 17, ישבתי, והעברתי את ימיי מול הטלוויזיה והמחשב, ממש כמו בגיל ההתבגרות, לא יצאתי כמעט.
ואז בקיץ האחרון, החלטתי שזהו, אני לא יכול להיות תקוע, התחלתי ללכת בבוקר לשחייה בים, ולאט לאט התחברתי חזרה לחיים.
כשהגעתי לים, הרגשתי שאני משיל את כל העבר מאחורי] את כל החרא והפחדים, ואני מתחבר לתום המקורי, הקטן, הטהור, ומתחיל מחדש, מתחיל התחלה חדשה כאילו רק עכשיו נולדתי.
בחרתי להעביר את כל החיים שלי לתל אביב, ולהתחיל מחדש.
במקרה במקרה מצאתי דירה, וחתמתי על חוזה, ב-14 לספטמבר. הבעל בית הסכים שאני אכנס לפני זה, אז הגעתי ב-13 בספטמבר בערב. בהתחלה היה לי קשה לעזוב ובכיתי, פחדתי. אבל כשהגעתי לתל אביב הפחד התחלף בהתרגשות אדירה, הנה התחלה של שארית חיי, כאן אני מתחיל מההתחלה, ללא שום הסחת דעת, בלי שאף אחד מכיר אותי, התחלה דף חדש.
14 לספטמבר קמתי בבוקר, ואני חושב לעד, הוא יזכר כיום המאושר בחיי, הרגשתי חופשי, קל, נכון. עד שפגשתי את ליאור כרמי, כל העבר שהשארתי מאחורה, הוצף בשנייה ע"י "פסיכולוג" אלים שרצה את הכסף שלי. הוא לא רצה שיהיה לי טוב, הוא רצה להכניס אותי חזרה לרע.
היום גיליתי שהבית שנכנסתי אליו ב-14 לספטמבר 2016, היה באותו הרחוב שנולדתי, באותו צד אפילו של הרחוב, 500 מטר מהבית שנולדתי וגדלתי בו עד גיל 5 (!!!)
אני חושב שלא סתם בחרתי את המקום הזה, משהו אינטואטיבי בי כיוון אותי למקום הזה.... וזאת הייתה אמורה להיות ההתחלה של החיים החדשים, לחזור לאותו מקום שהכל התחיל ולתקן !!! ולהתחיל בצורה יותר טובה שהפעם יש לי שליטה !!
אבל לא שמרתי על עצמי !!! ונתתי את השליטה למישהו אחר (!!!)
וגם עם עוד שנה אני אצליח להתאושש ולחזור לתל אביב, זה לא יהיה אותו הדבר, זה לא יהיה אותו הדבר !!!
נולדתי בתל אביב בשנת 88, ההורים שלי עברו משם בשנת 93 שהייתי בן 5.
בגיל 11-12 התחיל לי ה-OCD (אני זוכר את הרגע והיום המדוייקים שזה קרה, אני זוכר את התפילות ואת הטקסים) התחיל לי OCD, חרדות נטישה, הייתי סופר רגיש. כל זה קרה במחנה של הנוער העובד והלומד שהיה בחופש הגדול בין כיתה ה' ל-ו'. לא הייתי בנוער העובד והלומד, אבל מחנה זה משהו שכולם נסעו, ושמה זה קרה.
אחרי שחזרתי מהמחנה, דברים לעולם לא חזרו להיות כפי שהינם (אני מניח שאני עד היום מחכה ליום שאחזור להיות התום שהייתי לפני המחנה) כשעליתי לכיתה ו', הייתי יושב בכיתה עם הראש בתוך החולצה ובוכה, לקראת אמצע השנה אני זוכר שהתאזנתי במעט.
אבל אז הגיע העליה לחטיבת ביניים שהייתה מרוחקת כמה ק"מ מהיישוב שלי, וזה היה נוראי, תקופת החטיבה והתיכון (תמיד האשמתי את התיכון, אבל במבט לאחור זה לא היה אובייקטיבי, אף אחד לא עשה לי משהו בבית ספר, הייתי מאוד חרדתי, אני מניח שאם הייתי נפגש עם מישהו, הייתי יכול להראות בבית ספר את תום ולהצליח בלימודים ולהשתלב חברתית)
בכל מקרה, בגיל 19 שהתגייסתי לצבא, כבר לא היה לאן לברוח, ונאלצתי להפגש עם פסיכולוג פרטי, שעזר לי מאוד להתפתח. מאז השחרור, ניסיתי לעשות דברים לבד, היו הרבה משברים.
בגיל 26 עד גיל 28, ישבתי בבית הוריי, ביחידת דיור שהם בנו לי בגיל 17, ישבתי, והעברתי את ימיי מול הטלוויזיה והמחשב, ממש כמו בגיל ההתבגרות, לא יצאתי כמעט.
ואז בקיץ האחרון, החלטתי שזהו, אני לא יכול להיות תקוע, התחלתי ללכת בבוקר לשחייה בים, ולאט לאט התחברתי חזרה לחיים.
כשהגעתי לים, הרגשתי שאני משיל את כל העבר מאחורי] את כל החרא והפחדים, ואני מתחבר לתום המקורי, הקטן, הטהור, ומתחיל מחדש, מתחיל התחלה חדשה כאילו רק עכשיו נולדתי.
בחרתי להעביר את כל החיים שלי לתל אביב, ולהתחיל מחדש.
במקרה במקרה מצאתי דירה, וחתמתי על חוזה, ב-14 לספטמבר. הבעל בית הסכים שאני אכנס לפני זה, אז הגעתי ב-13 בספטמבר בערב. בהתחלה היה לי קשה לעזוב ובכיתי, פחדתי. אבל כשהגעתי לתל אביב הפחד התחלף בהתרגשות אדירה, הנה התחלה של שארית חיי, כאן אני מתחיל מההתחלה, ללא שום הסחת דעת, בלי שאף אחד מכיר אותי, התחלה דף חדש.
14 לספטמבר קמתי בבוקר, ואני חושב לעד, הוא יזכר כיום המאושר בחיי, הרגשתי חופשי, קל, נכון. עד שפגשתי את ליאור כרמי, כל העבר שהשארתי מאחורה, הוצף בשנייה ע"י "פסיכולוג" אלים שרצה את הכסף שלי. הוא לא רצה שיהיה לי טוב, הוא רצה להכניס אותי חזרה לרע.
היום גיליתי שהבית שנכנסתי אליו ב-14 לספטמבר 2016, היה באותו הרחוב שנולדתי, באותו צד אפילו של הרחוב, 500 מטר מהבית שנולדתי וגדלתי בו עד גיל 5 (!!!)
אני חושב שלא סתם בחרתי את המקום הזה, משהו אינטואטיבי בי כיוון אותי למקום הזה.... וזאת הייתה אמורה להיות ההתחלה של החיים החדשים, לחזור לאותו מקום שהכל התחיל ולתקן !!! ולהתחיל בצורה יותר טובה שהפעם יש לי שליטה !!
אבל לא שמרתי על עצמי !!! ונתתי את השליטה למישהו אחר (!!!)
וגם עם עוד שנה אני אצליח להתאושש ולחזור לתל אביב, זה לא יהיה אותו הדבר, זה לא יהיה אותו הדבר !!!