מיסופוניה
- פותח הנושא מיכל931
- פורסם בתאריך
גם אני מאד סובלת
מרעשים
ובשנים האחרונות זה מאד התגבר
הבן שלי גם מאד סבל בבית הספר- במיוחד ביסודי
גם לי נורא מפריעות השיחות בניידים בכל מקום
רעשים כמו חריקות וגרירות
ויש לי שכנים שומרי שבת שכל שישי ושבת גוררים כל הזמן רהיטים מעל הראש שלנו
ואני מסוגלת להתחרפן מזה לגמרי
זה מטריד ומעצבן
אבל קשה לי להזדהות עם המילה כאב
זה לא כואב
בזמנו גם חשבתי לתת לבן שלי אוזניות, אבל אני שמחה שלא עשיתי את זה
העולם רועש, וכפי שאי אפשר לשים אדם בבועה בשום אספקט אחר, ככה הוא צריך ללמוד לחיות עם זה.
שקט מוחלט יש רק בבית הקברות, וגם יש ציפורים ורוח וכל מיני רעשים.
מרעשים
ובשנים האחרונות זה מאד התגבר
הבן שלי גם מאד סבל בבית הספר- במיוחד ביסודי
גם לי נורא מפריעות השיחות בניידים בכל מקום
רעשים כמו חריקות וגרירות
ויש לי שכנים שומרי שבת שכל שישי ושבת גוררים כל הזמן רהיטים מעל הראש שלנו
ואני מסוגלת להתחרפן מזה לגמרי
זה מטריד ומעצבן
אבל קשה לי להזדהות עם המילה כאב
זה לא כואב
בזמנו גם חשבתי לתת לבן שלי אוזניות, אבל אני שמחה שלא עשיתי את זה
העולם רועש, וכפי שאי אפשר לשים אדם בבועה בשום אספקט אחר, ככה הוא צריך ללמוד לחיות עם זה.
שקט מוחלט יש רק בבית הקברות, וגם יש ציפורים ורוח וכל מיני רעשים.
אי אפשר להשוות ציפור לחריקה.
גם לא אתפלא שיהיה עולם אדם שיסבול משירת ציפור
. הכל יכול להיות.
ההשוואה לכאב היא בעיקר כדי להסביר לאנשים את הסבל (ונראה לי שזה לא כל כך מצליח לי)
אבל אם סובלים עד כדי 'מתחרפנים' זה סבל. כשסובלים אז סובלים. לא חייב להיות כאב פיזי כדי לסבול.
אבל גם אנשים שלא סובלים משום דבר, למשל על פי רוב לא מסוגלים לשמוע צליל של שריטת ציפורן או מסמר על זכוכית. ומאחר ואוזן זה חוש שמיעה כשסובלים מצליל זה לא כאב 'רשמי' אבל זה כנראה כאב של חוש השמיעה.
ולגבי שקט - במקומות שזה נחשב חשוב, מאוד מצליחים ומקפידים לשמור על שקט
גם לא אתפלא שיהיה עולם אדם שיסבול משירת ציפור
ההשוואה לכאב היא בעיקר כדי להסביר לאנשים את הסבל (ונראה לי שזה לא כל כך מצליח לי)
אבל אם סובלים עד כדי 'מתחרפנים' זה סבל. כשסובלים אז סובלים. לא חייב להיות כאב פיזי כדי לסבול.
אבל גם אנשים שלא סובלים משום דבר, למשל על פי רוב לא מסוגלים לשמוע צליל של שריטת ציפורן או מסמר על זכוכית. ומאחר ואוזן זה חוש שמיעה כשסובלים מצליל זה לא כאב 'רשמי' אבל זה כנראה כאב של חוש השמיעה.
ולגבי שקט - במקומות שזה נחשב חשוב, מאוד מצליחים ומקפידים לשמור על שקט
לדינה
שירת ציפורים זו הגדרה עדינה
למשל בשנה האחרונה
יש באזור השרון להקות של תוכים ירוקים
זן שהיה תרבותי וברח אל הטבע והתרבה בכמויות
הם עושים רעש מזעזע
הקולות שלהן צורמניים ומעצבנים
לשכנים שלנו יש ציפור אחת שכל היום צווחת
הייתי בטוחה שהם מגדלים להקה ואמרתי משהו על זה והתברר שמדובר בפרט אחד בלבד
ככה שגם ציפורים עלולות להיות מטרד אמיתי.
שירת ציפורים זו הגדרה עדינה
למשל בשנה האחרונה
יש באזור השרון להקות של תוכים ירוקים
זן שהיה תרבותי וברח אל הטבע והתרבה בכמויות
הם עושים רעש מזעזע
הקולות שלהן צורמניים ומעצבנים
לשכנים שלנו יש ציפור אחת שכל היום צווחת
הייתי בטוחה שהם מגדלים להקה ואמרתי משהו על זה והתברר שמדובר בפרט אחד בלבד
ככה שגם ציפורים עלולות להיות מטרד אמיתי.
עם זה אני לגמרי מסכימה
אני חושבת שהציבור בארץ חסר תרבות והתחשבות
מספר פעמים הערתי להורים ולילדים שמאד הרעישו במקומות ציבוריים ובחנויות
ופתחו עליי זוג עיניים
"מה את רוצה- הם ילדים!"
וזו בדיוק הנקודה
גם ילדים אפשר לחנך מגיל צעיר שמה שאתה עושה בבית
אתה לא יכול לעשות במקום ציבורי-וצריך להתחשב
ואני מדברת על ילדים רגילים- לא על ילדים כמו הילדים שלנו
וגם מבוגרים- מנהלים שיחות בקולי קולות בכל מקום
בבנק, בסופר, בקופת חולים- פשוט בכל מקום
מבלי להבין שאולי זה מפריע לסובבים.
רמת הרעש, בסביבה שאני גרה למשל- עלתה מאד מאד בשנים האחרונות.
מפוחי עלים, צפירות של נהגים,כריזה מבית הספר הסמוך,ומה לא.
באמת שאפשר להתחרפן- וזה קורה לי.
אני חושבת שהציבור בארץ חסר תרבות והתחשבות
מספר פעמים הערתי להורים ולילדים שמאד הרעישו במקומות ציבוריים ובחנויות
ופתחו עליי זוג עיניים
"מה את רוצה- הם ילדים!"
וזו בדיוק הנקודה
גם ילדים אפשר לחנך מגיל צעיר שמה שאתה עושה בבית
אתה לא יכול לעשות במקום ציבורי-וצריך להתחשב
ואני מדברת על ילדים רגילים- לא על ילדים כמו הילדים שלנו
וגם מבוגרים- מנהלים שיחות בקולי קולות בכל מקום
בבנק, בסופר, בקופת חולים- פשוט בכל מקום
מבלי להבין שאולי זה מפריע לסובבים.
רמת הרעש, בסביבה שאני גרה למשל- עלתה מאד מאד בשנים האחרונות.
מפוחי עלים, צפירות של נהגים,כריזה מבית הספר הסמוך,ומה לא.
באמת שאפשר להתחרפן- וזה קורה לי.
מי שלא חווה את זה, לא חווה את זה
לי יש רגישות תחושתית אחרת- לאור.
זה בפירוש כואב.
כשאני הולכת ברחוב בצהרי הקייץ למשל,
באור הישראלי הבוהק,
אני מרגישה כמו בחדר חקירות של הק.ג.ב,
פרוז'קטורים בעיניים
זה ממש כואב.
לפעמים אפילו פוגע בשיווי המשקל בהליכה.
זה בפירוש כואב.
כשאני הולכת ברחוב בצהרי הקייץ למשל,
באור הישראלי הבוהק,
אני מרגישה כמו בחדר חקירות של הק.ג.ב,
פרוז'קטורים בעיניים
זה ממש כואב.
לפעמים אפילו פוגע בשיווי המשקל בהליכה.
לי את לא צריכה להגיד שאי-אפשר להסתגל לדברים כאלה.
להיפך- החשיפה (במקרה שלי- לאור בוהק) רק מחריפה
את הקושי עם השנים.
כיום אני סובלת מזה הרבה יותר מלפני 20 שנה ומעלה.
כך שהתהליך הוא ההיפך המחלט מהסתגלות.
עדשות מתכהות (יש לי משקפי ראיה) הן הכרחיות עבורי,
עוזרות אכן במידה מסויימת, לא מהוות פתרון.
אפילו אם אני מנסה ללכת בעיניים עצומות,
האור עדיין מייסר.
אני משתדלת להמנע מללכת ברחוב בצהרי היום,
ואם אין ברירה, ללכת בצל- בגלל האור לא החום.
זה לא מבטל לגמרי את הסבל,
אבל מביא אותו לרמות שאפשר לחיות איתן
להיפך- החשיפה (במקרה שלי- לאור בוהק) רק מחריפה
את הקושי עם השנים.
כיום אני סובלת מזה הרבה יותר מלפני 20 שנה ומעלה.
כך שהתהליך הוא ההיפך המחלט מהסתגלות.
עדשות מתכהות (יש לי משקפי ראיה) הן הכרחיות עבורי,
עוזרות אכן במידה מסויימת, לא מהוות פתרון.
אפילו אם אני מנסה ללכת בעיניים עצומות,
האור עדיין מייסר.
אני משתדלת להמנע מללכת ברחוב בצהרי היום,
ואם אין ברירה, ללכת בצל- בגלל האור לא החום.
זה לא מבטל לגמרי את הסבל,
אבל מביא אותו לרמות שאפשר לחיות איתן
כבר כתבתי מה קרה בעקבות החשיפהומה היה קורה
מקריאה חטופה באינטרנט, מיסופוניה היא לא לגמרי
בעיה פיסית או נוירולוגית וקשורים בה קשיים נפשיים והתנהגותיים.
ביופידבק, אייפק והיפנוזה אינם מתאימים (למיטב הבנתי) לאנשים שזקוקים לשליטה מוחלטת ואינם "מתמסרים".
טומאטיס היא שיטה "ארצית" ומובנית.
הייתי פשוט מנסה אחד מהם תוך כדי התחשבות במחיר טיפול ובמרחק המטפל מהבית שלי.
בעיה פיסית או נוירולוגית וקשורים בה קשיים נפשיים והתנהגותיים.
ביופידבק, אייפק והיפנוזה אינם מתאימים (למיטב הבנתי) לאנשים שזקוקים לשליטה מוחלטת ואינם "מתמסרים".
טומאטיס היא שיטה "ארצית" ומובנית.
הייתי פשוט מנסה אחד מהם תוך כדי התחשבות במחיר טיפול ובמרחק המטפל מהבית שלי.
בת שלי בת כמעט 16
אני מחפשת שנים פתרונות, גם אצלה הטיפול הקוגנטיבי לא עזר כלום,
גם חדר סונזלן עם עבודה מיוחדת להוריד רגישויות לא עבד,
אז היא התרגלה לחיות עם אוזניות בבית גם אטמים ..
בבית ספר היא בבית ספר לאוטיסטים והרגישות לרעשים זו אחת הסיבות שהיא שם{לא היחידה} והם ערוכים לזה כי רובם שם עם הרגישות הזו..
גם תרופות היא לא לוקחת וזה לא עובד על הרגישות הזו..
הדבר היחיד שכן עזר
זו תרופה בשם ריספרדל, אבל נאלצנו להפסיק בשל תופעות הלוואי שלה..
אני מחפשת שנים פתרונות, גם אצלה הטיפול הקוגנטיבי לא עזר כלום,
גם חדר סונזלן עם עבודה מיוחדת להוריד רגישויות לא עבד,
אז היא התרגלה לחיות עם אוזניות בבית גם אטמים ..
בבית ספר היא בבית ספר לאוטיסטים והרגישות לרעשים זו אחת הסיבות שהיא שם{לא היחידה} והם ערוכים לזה כי רובם שם עם הרגישות הזו..
גם תרופות היא לא לוקחת וזה לא עובד על הרגישות הזו..
הדבר היחיד שכן עזר
זו תרופה בשם ריספרדל, אבל נאלצנו להפסיק בשל תופעות הלוואי שלה..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.