תבניות חברתיות הקשורות למיניות
מתחילות הרבה לפני שהן מתקשרות ישירות למיניות. הן מתחילות בשלב בו בנות (ילדות) לומדות שהן צריכות להיות "עדינות, שקטות, נחמות" שהן לא אמורות לצעוק או להשתולל או לכעוס. ובנים (ילדים) לומדים שהם צריכים להיות "קשוחים וחזקים", כלומר אסור להם לבכות או להרגיש עצובים וכו'. כבר בגיל הזה נשללת מכולנו לגיטימציה להתנהגות ולרגשות מסויימים. ואז אנו גדלים לתוך אותן תבניות, רק משוכללות יותר: נשים, מעצם היותן "עדינות", בטח לא מרגישות תשוקה, הן לא רשאיות לצעוק מעונג (אולי להיאנח, גם זה רק לפעמים), או להינות ממשהו פיזי ופראי כמו סקס. נשים הן "מלקטות" כל "שאיפתן" בחיים היא להקים משפחה. גברים, מהיותם "ציידים, חזקים ומלאי אגרסיות" (לאן עוד יתעלו את אותו כאב עצום שאסור להם לפרוק בבכי?), אינם מרגישים את הרגשות "העדינים" כמו חיבה, אהבה, אינטימיות. במקום זה יש בהם "אש", תשוקה (passion ו-desire על 2 המשמעויות). גברים "צריכים" להפיץ את זרעם ולא להתחייב... ואז נוצרות סטיגמות כמו - נשים לא נהנות ממין (שלילת לגיטימציה מנשים להינות ממין בכלל ומגופן בפרט) ואם כבר יש אישה שנהנית ממין, ולא מפחדת להודות בכך היא בטח "מופקרת"... ואם מצאו אישה שממש לא איכפת לה שקוראים לה "מופקרת", ולמרות זאת היא לא מתביישת להחזיק little black book של גברים שכל מטרתם לספק את מאוויה, אז מתייחסים אליה כאל "אמזונה מסרסת". מהצד השני של המתרס ניתן לראות איך מפמפמים לנשים איך בדיוק עליהן להיראות כדי להחשב "סקסיות", ואז רואים ילדות בנות 12 (וגם פחות) עם מכנסיים שיש בהן פחות בד ממחטה... מי אמר מסרים כפולים ולא קיבל? גברים, מאידך, סובלים מסטיגמות באותה מידה - הם חייבים "לזיין" לפחות X נשים כדי לקבל לגיטימציה מהחברה ולהרגיש טוב עם עצמם שהם אכן "גבר גבר". זה בא בחבילה אחת עם האוטו הנכון, התואר הנכון על כרטיס הביקור, והחידוש האלקטרוני האחרון (עדיף בלו תות') חלילה שיראו שבאמת איכפת להם ממישהי, זה עול לגרום להם להראות חלשים... אם הם כבר מרשים לעצמם להיות טיפה רגישים ועדינים עם האישה שאיתם, מיד עולה השאלה "האם הוא גיי???". אם חלילה הם מאמינים המונוגמיה, מיד מחפשים מה דפוק אצלהם. החברה כמעט דורשת מהם למצוא מאהבת, לאו דווקא כי יש להם צורך, יותר בשביל לקבל לגיטימציה שהם עדיין "ציידים"... והחברה מכתיבה גם להם איך צריכה להיות האישה הנכונה, ואינספור גברים חובקים לצידם אנורקטיות מורעבות דוגמת גווינת' פאלטרו, למרות שהפנטזיה שלהם נראית יותר כמו נעה תשבי. כמה עצוב בשבילנו...
mai