מיניות בזוגיות

[חודשי הקיץ החמים]

מיניות בזוגיות

אני חייבת לחלוק אתכם את בעייתי הטריה. אני נשואה שנתיים וחצי וחיי המין שלנו עוברים מתקופות של "מדהים" לתקופות של עייפות ובעיות פסיכולוגיות וכך לסירוגין היה רוב הזמן. האמת היא ששנינו מאוד מאוד עסוקים ויחד עם הרבה גורמים נוספים היו הסברים לכל הבעיות שעברנו. לאחרונה היה נדמה שהכל מתחיל להסתדר ולא נותנים לדברים חיצוניים להתערב לנו במיטה. היום הרגשתי חרמנית במיוחד כל היום וכיוון שאנחנו נוסעים הביתה מעבודה ביחד, "הודעתי" לו על מצבי המיוחד במיוחד. הכוונה שלי היתה שברגע שמגיעים הביתה, נקפוץ למיטה. התכניות השתבשו די מיידית והגענו למיטה רק לקראת הלילה - לפני השינה ממש. כיוון שהייתי במיטה ראשונה, חיכיתי לו שם עם אפס בגדים ובפוזה חד-משמעית. ההתחלה היתה די מבטיחה - הוא התחיל ללטף את גופי לאט ובעדינות וכבר הייתי מוכנה להסתובב ולתפוס יוזמה כשפתאום הוא שאל כאילו בצחוק משהו כמו "מה אני שכיר שלך" (בתרגום חופשי משפה אחרת). אמרתי לו שיפסיק אם הוא לא נהנה, אך הוא המשיך ואני מאותו רגע הבנתי את משמעות המשפט "להוציא את האוויר מהמפרסים" . הרגשתי מייד איך החשק ברח והכעס העצום חונק לי את הגרון. מה אני מכריחה אותו לענג אותי? לא טוב לו כשהוא נוגע בי? נתתי לו להבין שאני לא מעוניינת יותר שימשך ואמרתי בעצב שבשתי מילים הוא הצליח להרוס את כל הציפיות והרגשת הריחוף. ממש התחלתי להרגיש שחבל שביזבזתי את הארגיות שלי במהלך כל היום בציפיה למפגש איתו. התגובה שלו היתה כמובן שאני שוב עושה פיל מזבוב ולמה אני כל כך כועסת על דבר כזה לא משמעותי, וזה היה בצחוק. מייד אחרי זה הוא הסתובב אלי עם הגב וכששאלתי למה אז קיבלתי את התשובה הקבועה שככה נוח לו. זו הפוזה, בה הוא ישן ואני מפרשת את זה ככה שהוא לא מעוניין להמשיך לדבר, אלא הולך לישון. לא יכולתי להמשיך לשכב ליידו, אז אני פה כותבת לתוך הלילה. הגזמתי? למה הוא לא רגיש אלי מספיק? הוא יודע שאחרי שהוא יסתובב אלי עם הגב, אני לא אוכל להמשיך לדובב אותו כשהוא עצמו לא מוציא מילה. מנסה להתחמק מהשיחה ונותן לי "להירגע" כשאני בעצם חייבת לדבר. מה אתם חושבים?

 

[qt1]

היי , ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo13.gif

אני יכולה להבין את האכזבה שלך מהשתלשלות העניינים הלילה , מהודעתך אני גם מבינה שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. למה כוונתך כשאת כותבת "עייפות ובעיות פסיכולוגיות"? מי מכם ועל איזה רקע , אם תרצי לפרט , זה יקל על כולנו ליעץ לך... מה היה המצב ביניכם עד לאחרונה? תוכלי / תרצי לפרט? ממתי החלו הקשיים בזוגיות? האם את זוכרת במדויק או בערך , אם בכלל? כשאת "הודעת" לו על מצבך החרמני משהו ... שאלת אותו אם גם הוא בעניין? או שיצאת מתוך נקודת הנחה שכמובן שהוא בעניין? הרבה פעמים אנחנו שוכחות שגם לגברים שלנו קשה , שאולי קרה להם משהו מעצבן בעבודה או שסתם ... רוצים לרבוץ להם מול הטלוויזיה עם איזו בירה טובה . את שואלת אם הגזמת , אני לא חושבת שהגזמת , את הגבת כמו שאישה מאוד מאוד רגישה מגיבה ואת כפי הנראה גם סוחבת דברים שאנחנו לא יודעים עליהם מפני שלא כתבת. את גם שואלת "מה אתם חושבים" , אני חושבת שאתם צריכים לעבוד על התקשורת שלכם , אם את כל-כך צריכה לדבר והבעל שלך חושב שהשינה שלו תביא את השלום למיטה , אולי יש מקום לעבוד על התקשורת? אולי כדאי לכם לבדוק דברים עם גורם שלישי = בטיפול זוגי מיני? דבר אחד בטוח , אל תזניחו את מה שקורה , הדברים לא יפתרו מעצמם זה כמו כדור שלג , תשמעי לי ......... זה מנסיון!!! אנחנו כאן , מקווה שהצלחת להרדם למרות העלבון. להתראות qt1

 

[חודשי הקיץ החמים]

המשך

קודם כל לבעיות פסיכולוגיות: עברנו משבר בחיי המין לפני יותר מחצי שנה כשבעלי התקשה לתפקד מינית (לא במובן הפיזי) ונימק את זה כך שאני עליתי במשקל וממשיכה לעלות, אוכלת בלי חשבון, לא אכפת לי איך אני נראית ולא משקיעה בעצמי, לא עושה ספורט, רובצת יותר מדי מול הטלויזיה, לא יוזמת סקס וכו'. הכל היה נכון ואני פשוט לא תפסתי עד כמה שהעניין חמור. נתתי לדברים להתגלגל יותר מדי, התעלמתי מזה כי חשבתי שהוא יואהב אותי בכל מצב. הוא מצידו, בהתחלה רמז, אחר כך דיבר בצורה יותר ישירה וכששום דבר לא השתנה אצלי, אחרי זה בא המשבר. למרות שהבנתי שרוב הדברים נכונים, נעלבתי נורא והיתה לנו תקופה לא קלה, אותה סיימנו די מזמן ומאז העניינים השתפרו מאוד. רק מה, שעדיין נשאר אצלי חוסר בטחון לגבי היחס שלו אלי וכל פעם שמשהו מפריע לנו להנות מסקס, דבר ראשון אני חושבת שאולי הבעיה שוב חזרה. שאלתי אותו, הוא טוען שבשום אופן לא ואם כן היה אומר לי. אני מאמינה לו, אבל עדיין חושבת על זה. לגבי העייפות - שנינו קמים לפני שש בבוקר והעבודה של בעלי מאוד מאוד מתישה. לא פעם אני אומרת לו שאני במקומו לא הייתי מסוגלת לעבור את זה כל יום מחדש ומתפלאה איך הוא מחזיק מעמד (ועוד בנוסף למבחנים של הלימודים). הוא טוען שזה בגלל שהוא מנסה להיות אדיש ומציאותי ולא לקחת בעיות ללב, אבל כנראה שהוא לא ממש מצליח גם שהוא לא מודה בזה. מכאן העייפות הפיסית והפסיכולוגית. לגבי האתמול, כש"הודעתי" לו, קיבלתי תגובה שובבה והבנתי שהוא גם לא יתנגד לבילוי סקסי, גם שבזמן האחרון שנינו מאוד נהנים ממצבי החרמנות פעם אצלי ופעם אצלו. היום בבוקר קמתי לפניו וכשהוא קם, בא לדבר איתי. הוא לא הבין למה נעלבתי כל כך ממילים שטותיות והתעקש שהם היו לגמרי בצחוק ובשום אופן לא הרגיש שהוא חייב לי ולא מעוניין. ושאני יותר מדי רגישה (זה נכון) כשהוא לא - יחסית אלי. אני נמצאת בדעה ששום דבר לא נאמר באופן מקרי ואיפשהו הוא כן התכוון לזה. הוא לא מאמין לשטויות שלי על התת-מודע ולא מתכוון לפשפש בנפשו. מה לעשות, ככה הוא, אני אחפש במקומו באמצעות שאלות מכוונות. הסברתי לו בפעם האלף שאני לא יכולה לדבר איתו כשהוא אם הגב אלי, הוא הסביר לי בפעם האלף ואחד שזו הפוזה היחידה שהוא מסוגל לשכב בה והוא מציע שנחליך מקומות שינה כדי שכשהוא מסתובב שיהיה עם הפנים אלי. אולי אאמץ את הרעיון הזה. בכל מקרה, עברנו את זה, הבהרנו כל מיני סוגיות, קבענו שנעשה לנו מיני-תרפיה פרטית כל יום אחרי העבודה עוד לפני שנכנסים הביתה. נראה אם יצליח להשכיח מאיתנו את צרות העבודה. אם המצב יחזור על עצמו, נשקול להיעזר בגורם שלישי - כמו שכתבת.

 

[qt1]

אני מבינה...

תודה לך על הפירוט של המצב בתשובתך. אני קוראת שאת מאוד נחרצת לגבי העזרות בגורם שלישי במידה והמצב יחזור על עצמו.וטוב שכך!!! אם תמשיכי להרגיש חסרת ביטחון וכל הדברים האחרים שאת חשה לעיתים, אולי כדאי לך להעזר באיש מקצוע לבדך , אולי 'הפשפוש הנפשי' יעזור לך להבין דברים שקורים בקשר. כולנו כאן אם תחליטי להמשיך ולשתף אותנו במה שאת חווה , שבת שלום qt1

 

[שלומלום של נילה]

את מתארת מצב שמחולק לשניי תחומים

שלומלום לך, מה שאת מתארת מחולק לשניי תחומים הראשון חוסר הביטחון שלך והשני הקשר הזוגי בינכם. אני אתייחס לכל נושא בנפרד. חוסר הביטחון: לא תארת מה גרם לך לאותה התנהגות שבאה לידי ביטוי בעליה במשקל, רביצה מול הטלוויזיה וכו'. בעיניי זה ביטוי של זלזול עצמי ואני יכול להבין את חוסר הביטחון שנוצר אצלך עקב כך ויכול להיות גם להפך שההתנהגות נוצרה עקב חוסר הביטחון. משהו ששווה לך לבדוק עם עצמך. לגביי המערכת הזוגית שלכם: ראשית אני רואה בסיס טוב אצלכם, לשניכם איכפת זה מזו ולפי מה שאת מתארת התקשורת בינכם בבסיסה היא פתוחה וישירה. אך שימי לב שדרך פעולתך כלפיי בעלך היא של האשמה וחוסר אמון. בעלך אומר לך במפורש שלא הייתה בכוונתו לפגוע אך את מסרבת להאמין לו ואומרת שבעצם הוא כן התכוון לפגוע במודע או שלא במודע. המשפט שלך: "אני נמצאת בדעה ששום דבר לא נאמר באופן מקרי ואיפשהו הוא כן התכוון לזה" הוא בעייתי מאוד. בדרך התנהגותך כלפיי בעלך את שמה אותו בעמדת הנאשם הניצחי ועמדה זו יכולה לגרום רק לצרות. מציע לכם בחום לפנות לטיפול זוגי, מיני-תרפיה פרטית זה אחלה אך המצב אצלכם יותר מורכב מכך ואם את רוצה שיפור משמעותי רצוי שיהיה מעורב איש מקצוע. שיהיה לכם רק טוב שלומלום

 

[qt1]

לשלומלום ולכותבת , על סמפטומים

של דיכאון. אני מרשה לעצמי להעתיק את זה מהפורום הנפלא של יעל דורון ב YNET . האם את מוצאת את עצמך בתוך מה שכתוב כאן? שלומלום מה דעתך? בבקשה - על הסמפטומים של דיכאון מאת יעל דורון , פסיכולוגית: אלה הסימנים האופייניים לדכאון: מצב רוח דכאוני במשך רוב היום, כמעט כל יום צמצום ניכר של ענין או הנאה בכל או כמעט כל הפעילויות אבדן משקל או עליה משמעותית במשקל אובדן או עליה משמעותית בתאבון קשיי שינה או שינת יתר עוררות או עיכוב פסיכומוטורי - תחושה של חוסר שקט או של האטה עייפות ואובדן אנרגיה תחושות של חוסר ערך או אשמה מופרזת ולא מותמאמ קושי להתרכז, לחשוב, להחליט החלטות מחשבות חוזרות ונשנות על מוות רעיונות אובדניים חוזרים ונשנים נסיון התאבדות או תכנית ספציפית להתאבדות הפרעת הדכאון נמצאת על רצף - החל מדכדוך קל עד לדכאון קליני עמוק. בדרך יש עוצמות שונות של ההפרעה, ומידת הבעייתיות תלויה בפגיעה בתפקוד התקין של האדם שסובל מהדכאון. איש המקצוע שיודע לאבחן דכאון הוא פסיכיאטר או פסיכולוג, והם גם יכולים להמליץ על טיפול מתאים. יש מקרים שמספיק טיפול בדיבור, במקרים אחרים משלבים טיפול תרופתי במקביל לטיפול הנפשי. תספר לי מה למדת על עצמך מהרשימה הזו. ואם אתה מחפש ספר טוב שיכול לעזור לך גם לאבחן את מצבך וגם אולי להתמודד איתו - אני ממליצה על הספרים של דיויד ברנס - "להרגיש טוב"(או ואריאציות על השם הזה). יעל דורון פסיכולוגית

 

[שלומלום של נילה]

דיכאון

שלומלום לך, יעל דורון היא פסיכולוגית מעולה ומה שהיא כתבה על דיכאון כמובן שנכון ומדויק. לגביי השואלת כאן אני לא בטוח שדיכאון הוא העניין אצלה לפחות ממה שהיא כתבה אי אפשר לאבחן זאת כדיכאון דווקא. נראה מה היא תחשוב על הדברים שלומלום

 

[qt1]

OK תודה ../images/Emo39.gif

 

[חודשי הקיץ החמים]

תודה על התייחסותכם

קודם כל הרשו לי להרגיע אתכם - אין כאן מצב של דיכאון. מובן שלכולם יש ימים יותר קשים, אך ממש לא דיכאון גם לא בקצה הקל של הרצף. אני מאוד מודעת למצבי דיכאון גם בגלל שיש מקרה של מניה-דפרסיה במשפחה וגם בגלל שאני בוגרת פסיכולוגיה ויודעת לזהות את הסימפטומים (אפילו שזה קשה לגבי עצמי). לגבי שאר הדברים - כמה שזה לא נעים אך אני מסכימה עם שלומלום לגבי האשמות שלי וחוסר האמון שלי בבעלי. אני אכן נוטה לעשות את זה והדבר נובע לדעתי מבעיות עמוקות הרבה יותר וישנות מאוד עוד מגיל הילדות שלי. בעיות שנגרמו על ידי המשפחה. חוסר אמון בסיסי- זו בטח אחת התכונות העיקריות אצלי. הפסיכולוגים היו חוגגים עלי אם הייתי הולכת לטיפול כי נדמה שאני אתמוך בהרבה תיאוריות (צוחקת). אכן התקשורת טובה בינינו באופן כללי, אבל בעיות מתעוררות כשיש בעיות. לשנינו קשה מאוד להיפתח, שנינו אנשים די סגורים ושיחות נפש עמוקות אף פעם לא היה תחום החזק שלנו. זו גם סיבה שבמידה ונחליט ללכת לייעוץ, זה יהיה קשה לשנינו. אמנם, בעלי מאוד הפתיע אותי היום אחרי שקרא את התגובה הראשונה של gt1 עם המלצה לטיפול, ואמר שבמידה ולא נצליח לבד, הוא בהחלט מוכן לשקול עזרה והוא בכלל לא ידע שקיים דבר כזה. בקיצור, נחיה ונראה ובנתיים אני אספר לכם (ככה לעידוד) שאחר הצהרים בילינו שעה מדהימה מדהימה במיטה ומאחלת לכולם חוויות דומות. שוב תודה על התייחסותכם. לילה טוב

 

[שלומלום של נילה]

בשמחה, ועוד כמה דברים

שלומלום לך, לאור תגובתך זו אני ממש מציע שתיגשו לטיפול זוגי. הסיכוי שלכם להתגבר לבד על מה שאת מתארת הוא אפסי. כמו כן נחמד שהייתה לכם שעה נפלאה במיטה היום אך עניין הסקס הוא לא הבעיה אצלכם, מקסימום זה עוד סימפטום של הבעיה. שיהיה לכם רק טוב שלומלום