מין תקופה אדומה...
אני מסוכנת לעצמי . כך קבעו הרופאים . כך אמרו לי אבא ואמא. ורק בגלל שאנחנו דואגים לך אנחנו שולחים אותך לשם . תראי מה עשית לעצמך . תראי מה נהיה ממך . אז תהיי שם תקופה . יעזרו לך . ישגיחו עלייך .אנחנו נבקר אותך כל יום ויום . כשתחלימי יהיו לך חיים הרבה יותר טובים וקלים . אולי נמצא לך גם חתן . ואת עוד רצית לעבור דירה …תראי מה עשית לעצמך …. דם התפזר על שטיח מקיר לקיר בצבע ירוק . הוא ניגר והצטבר ונספג והותיר כתם גדול . פסים פסים שהיו מונחים על גופי זלגו להם מטה . ונחתו . בום . הדם לא משמיע רעש אך אזני שמעו היטב . בום ! כל טיפה נוחתת בכבדות . בום ! תופים ! בום ! מצילתיים . רק רציתי להרגיש . זה הכל . רק להרגיש. להרגיש להרגיש להרגיש את עצמי . לדעת שיש שם משהו . לדעת שיש עוד דבר בעולם שיכול לגרום לי צמרמורת או כאב . על עונג לא חשבתי בכלל . ואולי העונג היה הכאב. מצב קטטוני . אבל אף אחד לא שם לב . למה ? כי צחקתי ורקדתי ושתיתי וחייכתי וטיפלתי ונתתי ויצאתי ורקדתי והרעשתי . אני מסוכנת לעצמי אז זרקו אותי לאיזה חדר עם עוד אנשים מטורללים . מה יש ? יכול להיות דווקא מצחיק . אבל המחוייבות הזו לשגרה יומיומית במקום סגור עשתה לי בחילה . אז הקאתי . מה יש ? יש פתרון לכל דבר . אם יש בחילה – מקיאים . אם לא מרגישים – מכאיבים . מה רע בגישה הזו ? לא ניסיתי להתאבד ! אני צורחת ….אבל למה שיקשיבו … לא רוצה למות ! רוצה להרגיש ! מתי תבינו ?! לא רוצה למות ! לא יודעת מה יש שם ואם זה יותר גרוע . רק רוצה טעם לעוד …משהו שיחזיק אותי עירנית במשך היום . אז קניתי לי צרור סכינים . ומדי יום בשעות השקיעה הייתי לוקחת אותם ומעבירה עלי לינץ` . חתכים חתכים , שריטות מצטברות , צלקות לבנבנות שהתאספו להן זו ליד זו . והדם שהיה מצטבר על השטיח ומזכיר לי בשעת השחר את שהיה אתמול .
אני מסוכנת לעצמי . כך קבעו הרופאים . כך אמרו לי אבא ואמא. ורק בגלל שאנחנו דואגים לך אנחנו שולחים אותך לשם . תראי מה עשית לעצמך . תראי מה נהיה ממך . אז תהיי שם תקופה . יעזרו לך . ישגיחו עלייך .אנחנו נבקר אותך כל יום ויום . כשתחלימי יהיו לך חיים הרבה יותר טובים וקלים . אולי נמצא לך גם חתן . ואת עוד רצית לעבור דירה …תראי מה עשית לעצמך …. דם התפזר על שטיח מקיר לקיר בצבע ירוק . הוא ניגר והצטבר ונספג והותיר כתם גדול . פסים פסים שהיו מונחים על גופי זלגו להם מטה . ונחתו . בום . הדם לא משמיע רעש אך אזני שמעו היטב . בום ! כל טיפה נוחתת בכבדות . בום ! תופים ! בום ! מצילתיים . רק רציתי להרגיש . זה הכל . רק להרגיש. להרגיש להרגיש להרגיש את עצמי . לדעת שיש שם משהו . לדעת שיש עוד דבר בעולם שיכול לגרום לי צמרמורת או כאב . על עונג לא חשבתי בכלל . ואולי העונג היה הכאב. מצב קטטוני . אבל אף אחד לא שם לב . למה ? כי צחקתי ורקדתי ושתיתי וחייכתי וטיפלתי ונתתי ויצאתי ורקדתי והרעשתי . אני מסוכנת לעצמי אז זרקו אותי לאיזה חדר עם עוד אנשים מטורללים . מה יש ? יכול להיות דווקא מצחיק . אבל המחוייבות הזו לשגרה יומיומית במקום סגור עשתה לי בחילה . אז הקאתי . מה יש ? יש פתרון לכל דבר . אם יש בחילה – מקיאים . אם לא מרגישים – מכאיבים . מה רע בגישה הזו ? לא ניסיתי להתאבד ! אני צורחת ….אבל למה שיקשיבו … לא רוצה למות ! רוצה להרגיש ! מתי תבינו ?! לא רוצה למות ! לא יודעת מה יש שם ואם זה יותר גרוע . רק רוצה טעם לעוד …משהו שיחזיק אותי עירנית במשך היום . אז קניתי לי צרור סכינים . ומדי יום בשעות השקיעה הייתי לוקחת אותם ומעבירה עלי לינץ` . חתכים חתכים , שריטות מצטברות , צלקות לבנבנות שהתאספו להן זו ליד זו . והדם שהיה מצטבר על השטיח ומזכיר לי בשעת השחר את שהיה אתמול .