הינה... וקוראים לי צחי .. ../images/Emo168.gif
דורון קדמי היה בחור נאה ומיוחד, מבנה גופו היה חטוב ויפה. עיניו היו חומות ושערו היה שחור. הוא היה בחור רגיל בן 21, בן למשפחה עשירה וידועה. חלומו הגדול היה לנהל את היקב של אביו, אלכס קדמי. לא רבים ידעו, אבל דורון היה בנם המאומץ של שלומית ואלכס קדמי, הוריו נהרגו כשהוא היה בן 14 ומאז הוא נעשה מופנם וסגור. באותו הרגע, בדיוק הוא פנה לעבר קפיטריה קטנה שהייתה ברחוב, הוא חודשיים לפני שחרורו מהצבא והוא כבר מת להתחיל ללמוד באוניברסיטה. רגע לפני שהוא ניכנס הוא שמע קול די מעצבן קורא: "לך כבר, לך" נתברר שקול מעצב זה בקע מגופה של נערה יפיפייה, בערך בת גילו, עם שער כתום מיוחד, שמה היה – "איריס" קרא דורון מתוך התג שעל חולצתה "כן?" המלצרית היפה פנתה אליו "אמממ... את יכולה בבקשה להביא לי כוס קפה ו-ומזה שם? את החתיכת עוגת גבינה הזו" "בשימחה" היא אמרה והוסיפה חיוך צחור הוא התיישב וחיכה, בינתיים הוא העיף מבט במלצרית, עכשיו הוא הבין מה קרה. פרחח קטן אחד נטפל לאיריס והציק לה, איריס ניסתה לנפנף אותה בצעקות אבל זה לא עזר. נדמה שאיריס הייתה המלצרית היחידה באותה משמרת, וגם, נראה שהיא הייתה די חסרת אונים. דורון החליט לפעול "יש בעיה כל שהיא?" הוא קרב אל הקופה "לא ששאלו אותך, מה אתה דוחף את האף שלך בכלל?" ענה בחוצפה הפרחח "לא אדוני, אתה יכול לשבת בשקט ולהירגע, אני עוד מעט יגיש לך את הקפה והעוגה, פשוט יש לי בעיה אישית קטנה." איריס ניסתה להרגיע את הצדדים "בטוחה?" שאל דורון "כן, בטוחה" היא חייכה אליו דורון החליט שאין לו מה לעשות והוא החליט לחזור לשולחנו ולחכות בסובלנות לכוס קפה והעוגה שלו, הוא באמת היה עושה את זה אילולי – "ככה את מפלרטטת עם בחורים אחת כלבה? ככה את בוגדת בי מאחורי גבי? זונה, אני יראה לך מה זה-" פלאק! דורון הסתובב באחת, לא נישאר הרבה מקום לדמיון, איריס החזיקה את לחייה השמאלית ומיררה בבכי, דורון גם הבין למה. כל הלחי שלה הייתה אדומה. והפרחח ניראה שהוא מתכנן להביא לך עוד אחת. בשנייה האחת הוא עצר את ידו של האיש וניסה להרגיעו, אך הוא עוד לא נירגע, דווקא ההפך, נידמה שהוא התעצבן עוד יותר. הוא ניסה להביא מכה חזקה לדורון אבל דורון הצליח להפיל אותו ולחסום אותו בו-זמנית. איריס מיהרה להתקשר למשטרה, לא ניראה שהיא מהססת בזה. תוך כמה רגעים באו השוטרים ולקחו את המטומטם ההוא. איריס חיבקה את דורון, ממלמלת "תודה, תודה" "דרך אגב" הוא אמר "קוראים לי דורון" "נעים מאוד" היא חייכה חיוך שגרם לליבו להתרחב "אני איריס" "אני יודע, קראתי את השם שלך על התג" היא חייכה אליו "דרך אגב, מי היה האיש ההוא?" ניסה דורון להבין את הסיטואציה "הוא... הוא... הוא החבר לשעבר שלי, אתה מבין, נפרדנו והוא לא קיבל את זה טוב. עזוב, אני רוצה להשאיר את העבר שלי מאחוריי. ומי אתה אם מותר לי לשאול?" במשך כל הערב הם המשיכו לדבר ולפטפט, נידמה ששניהם מכירים כבר המון זמן, למרות שזה לא היה נכון, ככה דורון הרגיש. הם גילו שלשניהם יש הרבה דברים במשותף, שניהם אוהבים לנהל ולפקד, שניהם אוהבים יין, שניהם מוסיקה ועוד כל מיני שטויות קטנות-אך-חשובות לא עבר הרבה זמן (או שכן) עד שדורון אמר את המשפט הניצחי "תגידי, בא לך לצאת איתי פעם?" איריס כמובן נענתה בחיוב למחרת בערב הם קבעו להיפגש, איריס לקחה אותה למזנון קטן וחמוד, עד שיתחיל הסרט. "מה תירצה להזמין?" שאלה ילדה קטנה וחיננית, כבת 12 אם לא פחות, שערה מתולתל וג´ינג´י ועיניה כחולות ויפיפיות. "אני רוצה קצת צ´יפס ודייאט קולה, מה אתה רוצה דורון?" "אמממ.... אולי... לא... אני כנראה גם אקח כמו איריס, רק בשבילי בירה שחורה. הילדה החמודה לא הספיקה לרשום את ההזמנה כי בדיוק באותה שנייה נישמע קול מאחורי הדלפק- "רונה! רונה בואי שנייה! גידי עוד פעם עושה בעיות!את יודעת שאת היחידה שיכולה להשתלט עליו!" "שנייה אבא! אני לוקחת הזמנה!" הילדה הקטנה, ששמה היה רונה ככל הנראה, שרבטה במהירות את ההזמנה חייכה חיוך קטן ומיהרה ללכת למחסן. הצ´יפס במסעדה היה מאוד טעים, לחיכיו של דורון. הוא החליט שהוא יחזור פעם אל המזנון הזה. הארוחה (אם ניתן לקרוא לזה ככה) הייתה מאוד מהנה, ולא רק בגלל האיכות של האוכל, אלה גם בגלל שלבלות עם איריס היה מאוד כיף, גם הסרט היה נחמד. כך 4 חודשים הם יצאו, עד שערב אחד דורון החליט שזוהי האישה בשבילו, הוא החליט להציע לה נישואין. הוא בא אליה הפעם חגיגי מן הרגיל, אבל היא בקשה ממנו לבוא אליה הביתה הפעם. כשהוא הגיע אליה נתבררה תמונת המצב, בדיוק באותו יום היה זה האזכרה לזכר אביה של איריס, ממה שהוא הבין הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים. דורון החליט לדחות את ההצעה, ואז, כעבור חודשיים נוספים, הוא החליט שהוא עושה את זה ויהי מה. הוא שוב הלבש חגיגי ומיוחד, ובא אליה. כחצי שעה לפני שהוא הגיע איריס ואימה ניהלו דו-שיח מאוד חשוב לגבי איריס ויחסיה עם דורון... "אימא, היום אני הולכת לספר לו את זה" "את הדבר?" "כן" "את בטוחה?" "אימא~! גם הוא אחראי על זה את יודעת" "אני לא יודעת, אני מפחדת שתיפגעי" "את לא מכירה את דורון, אני בטוחה שהוא יהיה שם בשבילי" "איך תספרי לו את זה?" "אל תדאגי, אני יודעת איך" "אני מקווה שהוא יקבל את זה נכון, אחרי הכל, אתם יוצאים בסך הכל 5 חודשים וכבר את..." אימה של איריס לא הספיקה לסיים את המשפט, בדיוק צלצול נישמע בדלת. "זה דורון, הוא הגיע" אמרה איריס "תהיי חזקה, אני אוהבת אותך" היא נשקה לה במצח דורון לקח את איריס למסעדה היוקרתית ביותר, המלצר הגיש לשניהם שמפניה, אבל איריס לא שתתה ממנה. "יש לי משהו לספר לך" הם אמרו שניהם ביחד "אתה קודם-" "לא את קודם" "אתה" "את" "אוקיי, טוב..." איריס לקחה נשימה עמוקה "דורון, אתה זוכר את הלילה ההוא. לפני שבועיים?" דורון התאמץ להיזכר, ואז שניזכר, חיוך נדיר ניסך על פניו "מה איתו?" הוא חייך בשובבות "א.. את.. אתה בטח זוכר ש..." היא התחילה לדבר בקושי "ש.. שמה?" הוא ניסה להבין "אתה זוכר שלא השתמשנו באמצעי מניעה?" דורון עצר לרגע, הוא התחיל להבין. איריס חשבה שהוא רוצה לברוח ולנטוש אותה, אבל היא לא ידעה כמו הוא שמח. הוא הרגיש ממש מאושר, בעצם, הכי מאושר שהוא הרגיש אי פעם. "אני בהריון" היא התוודתה בסוף. היא פחדה, היא לא יגעה מה תהיה תגובותו. דורון דחף את הכיסא שלו אחורה וקם. "זהו" חשבה לעצמה איריס "הוא עוזב אותי" ואז, בעוד זה שהיא חושבת, דורון כבש אותה בנשיקה גדולה. "אני אוהב אותך" הוא קרא בקול, הוא היה באמת מאושר "תתחתני איתי?" הוא קרא איריס השתתקה, היא לא האמינה. האושר הציף אותה מכל כיוון "כן דורון, אני אתחתן איתך" שפתיה שוב זכו לפגישה עם שפתיו של דורון. כל יושבי המסעדה שכבר שמו לב להתרחשויות מחאו כפיים והריעו בקול. דורון חזר להתיישב בשולחן וביקש מהמלצר שיביא לו מיץ תפוזים. הוא מזג לשניהם. דורון נקש על הכוס וביקש את תשומת ליבם. "בבקשה תרימו איתי כוס" הוא הרים את כוסאו למעלה "לחיי האהבה!" הוא קרא בקול "לחיי האהבה!" כולם קראו אחריו. דורון לא זכר ערב יותר מאושר מזה, כך גם איריס. ~~~~~~~~~~~~~~~כעבור שלושה חודשים~~~~~~~~~~~~~~; "דורון! דורון!" היא קראה, עד עכשיו, כבר הייתה לה בטן קטנה, היא חזרה בידה עם תוצאות בדיקת המין לעובר. "כן יקירתי?" הוא פנה אליה היא הביאה לו את המעטפה. הם הביטו אחד בשני ולאט לאט הוא פתח אותה. חיוך קטן עלה על פניו. "איריס, הולכת להיות לנו בת" הוא חייך אליה את אחד מחיוכיו הנדירים "בת..." היא חזרה אחריו בחלומיות "אני רוצה לקרוא לה מיה, לזכר אבא שלי. שהוא מת במלחמת יום הכיפורים" "מיה... מיה זה שם יפה. אני הולך להיות אבא הכי טוב שאני יכול למיה... אני אוהב אותך כל כך איריס. אני לא אתן לשום דבר בעולם להפריד בינינו. אני אוהב אותך" "גם אני אוהבת אותך" איריס אמרה לו הם התאחדו לנשיקה ארוכה וסוחפת