מין לאחר הלידה
אשתי ילדה בניתוח קיסרי לפני כשנה. מאז פשוט לא קיים המושג של חיי מין ביניינו. בחודשים הראשונים ויתרתי בכלל על מין מתוך הבנת המצב שלאחר לידה ובמיוחד קיסרי, וגם מתוך חשש לפגוע בה. אך כיום דומה כי רוב הסימפטומים הגופניים אצלה נחלשו, ועדיין היא לא מראה שום סימן או רצון לקירבה. ניסיתי לשוחח על כך, והיא השתדלה להבין אותי ע"י כך שעזרה לי להגיע לפורקן ללא יחסים מלאים, או מידיי פעם (פעם בחודש) השתדלה כן לקיים איתי יחסים מלאים. אבל מאז אני מתוסכל יותר, היות וההרגשה שלי היא של "בוא נגמור עם זה וזהו...". אפילו חיבוקים פשוטים, נשיקות וקצת רגש הפך להיות בעייה גדולה מכול מיניי סיבות (התינוק יתעורר, כואב לי פה, שם וכו'). אני חייב לציין שהיא אמא נהדרת, ואני פשוט מאושר שבני קיבל אותה. אין לי שום קינאה כלפיו, ההפך. אבל אני פשוט מרגיש נורא מבחינה אישית, לא מושך, אפילו מגעיל...ומצד שני רף ה - "חרמנות" שלי רק עולה... אני פשוט אובד עצות, והמצב הוא של מתיחות תמידית ביניינו. אשמח לקבל עצות.
אשתי ילדה בניתוח קיסרי לפני כשנה. מאז פשוט לא קיים המושג של חיי מין ביניינו. בחודשים הראשונים ויתרתי בכלל על מין מתוך הבנת המצב שלאחר לידה ובמיוחד קיסרי, וגם מתוך חשש לפגוע בה. אך כיום דומה כי רוב הסימפטומים הגופניים אצלה נחלשו, ועדיין היא לא מראה שום סימן או רצון לקירבה. ניסיתי לשוחח על כך, והיא השתדלה להבין אותי ע"י כך שעזרה לי להגיע לפורקן ללא יחסים מלאים, או מידיי פעם (פעם בחודש) השתדלה כן לקיים איתי יחסים מלאים. אבל מאז אני מתוסכל יותר, היות וההרגשה שלי היא של "בוא נגמור עם זה וזהו...". אפילו חיבוקים פשוטים, נשיקות וקצת רגש הפך להיות בעייה גדולה מכול מיניי סיבות (התינוק יתעורר, כואב לי פה, שם וכו'). אני חייב לציין שהיא אמא נהדרת, ואני פשוט מאושר שבני קיבל אותה. אין לי שום קינאה כלפיו, ההפך. אבל אני פשוט מרגיש נורא מבחינה אישית, לא מושך, אפילו מגעיל...ומצד שני רף ה - "חרמנות" שלי רק עולה... אני פשוט אובד עצות, והמצב הוא של מתיחות תמידית ביניינו. אשמח לקבל עצות.
