מימון השקעה מהון עצמי או מהלוואה
שלום לכולם,
שאלה/התייעצות בתחום מימון עסקאות.
אני עומד להיכנס להשקעה בנדל"ן בארה"ב, אני נדרש להשקיע 120 אש"ח.
הנכס בהערכה ריאלית אמור להניב כ-10% תשואה אבל כמובן שיש גם סיכון שזה יהיה פחות. אופי ההשקעה לא כ"כ רלבנטי לשאלה ולכן לא כזה מעניין.
אני יכול לממן את ההשקעה או לחלוטין מהון נזיל שיש לי או לחילופין לקחת רק 60 אש"ח מהון נזיל ועוד 60 אש"ח הלוואה (כנראה ריבית פריים מינוס חצי ל-5-7 שנים ע"ח קרן השתלמות עם אופציה מסוימת לבלון להגדיל תזרים).
אני מניח שההשקעה היא לטווח ארוך כלומר כסף שאני שם בנכס סגור שם לאיזור ה-5-7 שנים, אני גם מניח שבמידה ואקח הלוואה ויישארו לי 60 אש"ח בהון הנזיל אני לא הולך לקנות איתם נכס נוסף אלא להשקיע אותם באפיק נזיל יותר ובקיצון לשים במק"מ.
אני רוצה לשמור לעצמי אופציה לרכוש נכס בארץ בעוד כ-3-4 שנים ורוצה לתכנן להגיע לנקודה ההיא עם נזילות כמה שיותר גבוהה, בנוסף הייתי שמח לבזר סיכונים ולא לשים הכל בנכס בארה"ב. 2 השיקולים הללו (נזילות בעוד 3-4 שנים וביזור סיכונים) חשובים לי יותר מהשיקול הכלכלי הטהור ואני מוכן להפסיד תשואה מסוימת (כמובן כל עוד במידת הסביר) בשביל להרוויח את השיקולים שחשובים לי.
האינטואיציות שלי אמרו שגם בהקשרי נזילות עוד 3-4 וגם בהקשרי ביזור סיכונים עדיף לי לממן חצי בהלוואה שכך נשאר לי 60 אש"ח נזילים, ובנוסף מרגיש לי שאני מבזר סיכונים (שוב, את ה-60 הנותרים אשקיע כנראה באפיק סולידי נזיל בטווח זמן של שנה-שנתיים).
מישהו שאני עובד איתו ניסה לשכנע אותי שמאחר וההלוואה איננה תלויה בנכס הטיעון שלי לא נכון ואין שום סיבה לא לממן את העסקה כולה מהון עצמי ולקחת את ההלוואה בעתיד כאשר אולי ארצה הון עצמי עבור נכס בארץ. הוא טוען שגם מבחינת ביזור סיכונים זה יוצא אותו הדבר ושזו סתם תחושה פסיכולוגית שלי שיש הבדל.
מה אתם אומרים?
אשמח גם לדיעות וגם להסבר כדי לנתח את הסוגייה "מתמטית".
אשמח ממש אם פחות נכנס לסוגיית ההשקעה עצמה, אין לי בעייה להרחיב עליה אבל זה סתם יסיט את השאלה וזה פחות מעניין, אני מרגיש סגור עליה ומבין את הסיכונים אליהם אני נכנס ורוצה לבצע את ההשקעה.
תודה רבה,
אחד שתוהה