זו נטילת ידיים שעושים בסוף הסעודה לפני ברכת המזון. יש מחלוקת בתלמוד וגם בפוסקים על טיבה של נטילה זו. דעה אחת שזו נטילה מפני הסכנה של "מלח סדום" שחו"ח יכול להזיק. ולכן היום שאין סכנה כזאת היא לא חובה. ויש דעה שזו נטילה ששייכת לברכת המזון ולפי שיטה זו גם היום יש חיוב. כל אחד יעשה לפי מנהגו.
מתוך שו"ע אדמו"ר הזקן: "מים אחרונים מצוה משום קדושה להתקדש לברך ה' על המזון שהידים שהן מזוהמות מלכלוך המאכל הן פסולות לברכה ועוד הוסיפו לעשות חובה וגם על אותם שאין מזכירין את ה' בברכת המזון אלא שומעין מהמברך לפי שאמרו אחר כל אכילתך אכול מלח ויש מלח סדומית שמסמא את העינים ויש לחוש שמא נגע בידו בגרגיר מלח סדומית או מלח אחר שטבעו כמלח סדומית שהיה מעורב במלח שאכלו אחר הסעודה וכשיתן אחר כך ידיו על עיניו יסמא אותן אם לא יטול ידיו תחלה לפיכך אין להם לברך על נטילה זו... מים אחרונים אין נוטלין על גבי קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם כשהם על גבי קרקע ואם אין לו כלי נוטל על גבי עצים דקים וכיוצא בהם וה"ה כל דבר שחוצץ בינם לקרקע אפי' רצפה שאין רוח רעה אלא על גבי קרקע ובמקום שאין בני אדם עוברים שם יכול ליטלם על גבי קרקע לכן מותר ליטלם תחת השולחן ואע"פ שלפעמים מסלקין השולחן מ"מ בין כך ובין כך יתנגבו: א"צ ליטול אלא עד פרק שני של אצבעות שלמעלה ממנו אינו מגיע לכלוך המאכל וא"צ לשפוך עליה אלא פעם אחת ואין שיעור למים של נטילה זו ואינם כמים ראשונים ששיעורם לא פחות מרביעית: צריך שישפיל ראשי אצבעותיו למטה בשעת הנטילה כדי שתרד הזוהמא (ולכן אין לרחוץ ידיו תוך הכלי אלא ישפוך עליהם כדי שתרד הזוהמא אבל אמצעים שבין גבינה לתבשיל של בשר יכול לרחצן בתוך הכלי): יש שאין נוהגים ליטול מים אחרונים מפני שאין מלח סדומית מצויה בינינו ומשום ידים מזוהמות אין חוששין הואיל ועכשיו אין מקפידין לרחצן מלכלוך המאכל אין זה קרוי זוהמא לנו ומ"מ מי שהוא איסטניס ורגיל לרחוץ ידיו אחר הסעודה הרי הן לו ידים מזוהמות וצריך ליטלן קודם ברכת המזון ואפי' רוצה לברך על היין באמצע הסעודה יקנחן קודם שיברך אבל נכון לכל אדם ליזהר במים אחרונים:"
בסיום האכילה בסמוך לברכת המזון, יש לנטול את קצות האצבעות במים ולנגבם. נטילה זו אינה חייבת להיות מתוך כלי, אך יש לשפוך לכיור את המים המשומשים ואין להשאירם על השלחן בשעת ברכת המזון.
