סופר את השניות
מונה כל דקה, כל שניה. הזמן עומד מלכת. לא זז. קפוא. לפעמים נדמה שהוא מרמה ומדלג לו לאחור כשאני לא מסתכל. הלב יוצא אלייך. המוח מאיים להתפוצץ. עוד ההצצה לשעון. עוד 4 שניות חלפו. האם יום ראשון יגיע? מתי נדבר? מתי אשמע את צליל קולה, את נשימתה? מתי? עד מתי? (בלחישה חנוקה) ביי מילקי1
