מילים

[s h i r a n 2 0]

מילים

אתמול התעצבנתי על מישהו ואמרתי לו fuck u הוא היה בהלם.. הוא לא רגיל לתגובות כאלה מימני.. גם אני לא רגילה לתגובות כאלו מימני.. כמובן שהוא סלח לי והפך את זה לבדיחה.. אבל אני מרגישה שיש מילים שאי אפשר לקחת בחזרה. אפשר לשלוח אבל לא לשכוח.. אז יהיה כאלו שיגידו לי זה רק fuck u .. אבל מדובר בבן אדם הכי חשוב לי בחיים! למה אמרתי לא את זה ?! משהו נשבר בי אתמול.. משהו נשבר בו אתמול.. התנהגתי בצורה שלא אופניית לי בכלל.. מה שאני באה להגיד... שאפשר להצטער ואפשר גם לסלוח.. אבל מילים לעולם נחרטות.. ואני אדאג ששום מילה נוספת לו תיחרט אצלו בזיכרון.. גם אם זה יהיה יום ממש מלחיץ.. וגם אם הוא ממש יעלה לי על העצבים.. כי זה הורס משהו בין בני אדם.. מילים.. אפשר להתווכח.. ולריב... אבל תמיד צריך לשמור על הכבוד הבסיסי בין בני אדם.. יודעים מה.. עזבו בין בני אדם... הכבוד הבסיסי בין שני אנשים שמרגישים שמצאו את המקום שלהם אחד אצל השני.. אסור ללכלך את המקום הזה..

 

[9ultra]

היי שירן

מילים שנכתבות בחול אפשר למחוק מילים שנחקקות באבן אי אפשר למחוק מילים שנצרבות בתודעה הכי קשה להכיל אם הוא מספיק חשוב לך.............תבהירי לו מהיכן זה הגיע ובעיקר למה. אם את חשובה לו הוא יבין ..........וימחל כי הסליחה היא הדרך לאושר

 

[מיכל מנדל]

מילים הם תוצאה של מחשבות

מחשבות הן עטיפה של רגשות. מחשבה= מח חושב איזה מוח? מוח העל... ואם אמרת את שאמרת כנראה היית צריכה לאמר זאת... סלחי לעצמך בהצלחה

 

[בדיחהקוסמית]

להתעצבן

מותר להתעצבן. מותר הכל אבל בדיוק כמו שאמרת, כשרואים איך דבר פעוט שנמשך שבריר שנייה בעצם יכול לפגוע בנו ובאחרים (לצורך העניין, אני לא מפריד בין אחרים קרובים לאחרים "זרים לנו"), באים למסקנה של רצון לשינוי כן אצלנו, כך שזה לא יקרה עוד פעם ההכרזה "לא עוד" לכשעצמה אני לא משתמש בה, כי מצאתי שהיא פועלת נגדי. היא מביאה מתח וציפיות לא מציאותיות, ואז אכזבה, ואז עוד כאב וסבל אם רק לא אעמוד בהבטחה. אנחנו לא מושלמים מהבחינה של יכולת אבסולוטית, כרגע, להיות חיוביים. וזה בסדר. כלומר, יש רצון להיות רק חיובי ואוהב כלפי חוץ, אבל בפנים עדיין יהיו דברים שיפריעו (וככל שמתקדמים בדרך, הם נעשים פחות גסים, פחות גדולים, אבל בעינינו הם יישארו גדולים וקריטיים כי המודעות תתחזק כמו זכוכית מגדלת). מה שנאמר, מה שנעשה, אי אפשר להחזיר. אבל יש דברים שאפשר לעשות - לקבל ולאהוב את עצמך כולל החלק שעשה את זה - למרות הכל אפשר לתקשר ישירות ולעומק עם אותו אדם שהיה מושא הפעולה/מילים שבסך הכל השלכנו עליו את הזבל שלנו (אפילו אם לכאורה מישהו לוחץ לנו על הכפתורים, זה רק אומר שיש על מה ללחוץ, וצריך להכיר לו תודה על ההזדמנות ללמוד על עצמנו למרות שכואב לראות את זה בפנים). התקשור בין אנשים יכול להיות לצורך סליחה, הבנה וגם בירור לעתיד איך הדינמיקה ביניכם יוצרת את העצבים אצלך או יוצרת תגובת שרשרת ביניכם שכוללת גם אותו - לפעמים צריכים שניים לטנגו. ואז, לא מתוך אשמה אלא הבנה של האנושיות של כל שני אנשים, היחסים ביניהם הופכים להיות קרקע לצמיחה אישית במקום מאבקים וחרטות, מתוך ידיעה שגם בעתיד יהיו הפתעות נעימות פחות, אבל מתוך ידיעה שככל שקרובים לבן-אדם ככה גם מרגישים בנוח איתו - נפתחים - ואז כל מיני חלקים שלנו יוצאים החוצה לאוויר העולם ואין לדעת מה יקרה. לדעתי לא כדאי ללכלך שום מקום, אבל זה חלק מהחיים האנושיים שלנו לזרוק זבל, נעשה לפעמים דברים שכאילו לא אופיניים לנו או שלא היינו רוצים לעשות מראש, ואז דווקא מהדברים האלה אפשר ללמוד הרבה ולפרוח בהמשך, או לחילופין להרגיש ממש רע בגללם וניתקע עוד יותר בתחושת אשמה, שנאה עצמית, מתח ומאבק פנימי. ככל שיותר אוהבים ומקבלים את עצמנו וכל חלק בנו, הנס קורה ואותם חלקים כואבים נרפאים, ואז זורקים גם פחות זבל החוצה כי אנחנו פשוט יותר נקיים love u

 

[hilabarak]

שחרן אני די מבין את ה"קושי שאליו"

נכנסת ככששברת מוסכמות מסויימת עם עצמך ועם החבר. אבל לפעמים צריך לזכור שכל המילים הללו "לסלוח לעצמך" "משהו שנשבר", שכולם נורא ממהרים להשתמש בהם, מכסות על המהות האמיתית של הדברים. ואני אסביר : מגיע פדופיל, שרוצה להשתקם ואומר "איך אוכל להמשיך בחיי ? הרי הרסתי נפשות כיליתי חיים, איך ?". ואיש רוח אמיתי יאמר לו "תמצא דרך לאורך השנים לכפר ולסלוח לעצמך.....". מגיע איש שאמר לחברו לך תזד.. ואומר "איך אוכל להמשיך בחיי ? הרי שברתי מוסכומות, חציתי את הגדר, איך ?" איש רוח קלאסי יאמר "תמצא דרך לסלוח לעצמך, מותר לכעוס זה חלק מהאנושיות שלנו, אנשים צריכים למצוא מקום לבטות גם את רגשותיהם..." אני כאיש רוח ומציאות אומר לו "תגיד לי חומד, אנסת ? רצחת ? הרבצת ? סך הכל אמרת ברגע של כעס - לך תזדי.. - אם לא תמצא דרך להסתדר עם דברים פעוטים מסוג זה איך תסתדר בחיים ? החיים מלאים שקרים קטנים וקללות קטנות. אתמול בדיוק דיברנו במשפחה איזה תסכול מביא אותך לפעמים תינוק שמסרב לישון במשך 5 שעות רצוף עד שאתה צועק עליו. אז מה ? כל הורה נורמלי שחווה זאת (וכל חבריי ובני משפחתי חוו זאת) יתחיל לצום ולבקש סליחות ? זה חלק מהחיים עם אנשים. צריך לא לצאת מאיזון ולהרביץ לתינוק או לצרוח לטלטל, אבל אין כמעט הורה שלא נתן כמה צעקות הגונות לתינוק חסר ישע שסך הכל לא מצליח להירדם". בקיצור ה"רגש" שוכח את המהות. מבחינתו רצח ואונס וקללה הם זהים, הוא נהנה לחוות את עצמו ולהפוך עצמו לעיקר. לפעמים צריך לצעוד צעד אחורה ולשאול "רגע, מה בכלל קרה כאן ? מה שורש העניין ? ". ובעיני לפחות לא קרה כלום, הדבר הכי נורמלי בין שני חברים קרובים, אחד איבד קצת שליטה על פיו. השני יכול לקחת פנדל ותמשיכו בחייכם.

 

[שובטמה]

תשובה לשירן ,,,,מילים

אם הוא סלח לך למה את ממשיכה להתעסק עם זה אם זה אדם הכי חשוב לך אז אני סומך עליך שתדעי להתנהג אליו בעתיד כמו שאת מאמינה שצריך להתיחס אליו. איך עוברים הלאה-מתנצלים וממשיכים לחיות.