מילים ....

lightflake

New member
יפה


וואו יש פה עברית במקלדת
 

זה פשוט

New member
יש כתיבה, אין מי שכותב. הבעיה היא באמונה שיש מי..

כלומר במחשבה
&nbsp
 
"הבעיה היא ב..."

לא משנה לאיזה מחשבות או מלים המתח יהפוך, הוא עדיין מתח.
בא לי שתגלי את מי שאת מעבר לכל המחשבות האלה.

בא לי שתגלי שיש שם מישהו.
שהלב יבחין בעצמו.

ושתגלי שלמישהו הזה נמאס מכל המחשבות האלה.
ומכל המאבק הזה עם העולם ועם המחשבות.

ושכל הקליפות האלה הן חסרות משמעות כבר.
ושאת יכולה להשיל אותן ולהניח למחשבות ללעוס ולבלוס.

אצל חלק מאיתנו מתפתח ממש יצור מחשבתי תובעני, וירטואלי כזה, שעסוק כל הזמן בנסיון לפתור דברים או להבין או משהו אחר כלשהו. כאשר מתעוררים לנוכחותו ומניחים לו להיות, נעשים חופשיים.

אכן, האדוויטה מסוכנת, כמו כל דבר אחר תחת השמש. הכל תלוי באופן השימוש. אם מישהו מוזן במלים היפות והצלולות ביותר בעולם, אין פירוש הדבר אלא שהן רצות בתוכו עכשיו.

אני שמח שמצאת לך כמה מחשבות מרגיעות, מצלילות, כגון "אין אני" או וואטאבר. אני ממליץ על שימוש בהן לעצמך, ממש כמו בגונג נעים, אך בבקשה, אל תעלי על דעתך לרגע שזאת האמת או שזה נכון, ש"אין אני" או משהו כזה (או ש"יש אני" או ש"סוסים לוהטים" או ש"עגבניות מעופפות", וואטאבר).
 

זה פשוט

New member
אדויטה מסוכנת רק לפחדנים


אין לי קשר לשום שיטה, למרות שאני מכירה את רובן. "השיטה" היחידה נמצאת בכינוי שלי.
ברור שאני קיימת אבל לא כישות פנימית אלא כתודעה שבה עולה הכל.
לכן אני מעדיפה להתרכז בנשימות, בצלילים, בשקט מאשר במחשבות.
 

ינוקא1

New member
תתפלאי , גם מה שכתבת עכשיו זוהי שיטה.

אם קשה לך להגדיר מהי כן , את יכולה להגדיר מהי לא.
את תגלי , למשל , שיש דברים שאני מאמין בהם ואת אינך מאמינה בהם.
מהרגע שקיים הבדל כזה , אפשר לדבר על "השיטה שלך".

ולא משנה כמה פעמים תכתבי ש"אין לך שיטה" , היא מוגדרת באמצעות הדברים שאת מאמינה בהם (כמו "יש כתיבה , אין מי שכותב") לעומת הדברים שאינך מאמינה בהם (למשל ש"יש מי שכותב").

או כתבת : "לכן אני מעדיפה להתרכז בנשימות, בצלילים, בשקט מאשר במחשבות."
כל הדברים הללו מגדירים שיטה , בסופו של דבר.

 
"ברור שאני קיימת אבל לא כישות פנימית....

אלא כתודעה שבה עולה הכל ".....נפלא .זה מה שאת . כמה פשוט
 

ינוקא1

New member
אז למה הכתיבה שלי ושלך איננה זהה ?

אם אכן "אין מי שכותב" , ורק הרובוט כותב כאן הכל , למה יש כאלו הבדלים בין כתיבתי לכתיבתך ?
&nbsp
עצם הגבולות שמגדירים כל אחד מאיתנו (= הדפוסים , אם תרצי לקרוא לזה כך) יוצרים את "מי שכותב".
&nbsp
&nbsp
 

mayan37

New member


וגם תפיסת האני או האשליה לא באמת מתקיימת, אלא כצורה. כמו תנועת רוח באויר.
 

ינוקא1

New member
המילים שאנו כותבים

על המסך אינם מתקיימות , והן חסרות ממשות.
ברגע שתכבי את המסך , יותר לא תראי אותן.
&nbsp
האם בזה נמדד ערכן ?
&nbsp
האם המילים נבחנות רק לפי סוג ה"נייר" עליו הן כתובות ?
&nbsp
האם מה שחשוב באדם ובעולם זה רק "על מה הם כתובים" ?
&nbsp
 

mayan37

New member
המילים קימות כשהן קימות

הערך והחשיבות לא נמצאים במילים עצמן אלא בקורא אותן. אפשר והיודע את המילים יזהה עצמו עם צורת המילה, המשמעות שלה או הדבר עליו היא מצביעה. ואפשר ולא. מה שחשוב באדם ובעולם תלוי בהגדרה אותם ובהתניה 'מה חשוב' ומה לא.
 

mayan37

New member
מילים ומחשבות או היעדרן אינם סימן מחיב

העדפה של שתיקה על דיבור מתוך רעיון עליונות השתיקה היא תעתוע נוסף. התעקשות על צד אחד היא כבילה. למרות זאת, בסיס כל הצורות כולל המילים נמצא מעבר להן והן עשויות ממנו. אפשר להצביע על היותו שקט מעבר לניגוד של דיבור ושתיקה כפעולה. אותו שקט קיים תמיד. אף דיבור ומחשבה לא נוגעים בו. הנסיון לתפוס את השקט הזה יהיה בגדר רעש. הוא ממילא בלתי נתפס, כי הוא אינו אוביקט.
חלק נכבד מהמילים והמחשבות נסוב על דימוי עצמי, דמיון על הסביבה, רעיונות, תשוקות, וכן הלאה. באופן טבעי הזדהות פוחתת עם אותם תכני מחשבות והכרה מעמיקה בעצמי כנמצא מעבר לכל אלה, מפחיתים את הצורך בעיסוק סרק במילים. עם זאת מילים כאמצעי יכולות להוות זרז להכרה בשקט.
 

ינוקא1

New member
"התעקשות על צד אחד היא כבילה".

1. המשפט הזה שכתבת הוא אמיתי , והוא מסכם את כל התורה באופן אמיתי.
&nbsp
2. השקט שבבסיס הכל , איננו דיבור ואיננו שתיקה - אם תרצי הוא "משתנה בולייאני" שיכול לקבל ערכים של "דיבור או שתיקה".
&nbsp
3. לגבי מה שכתבת בסוף : שתיקה שלא יוצא ממנה דיבור , זה כמו חורף שלא יוצא ממנו אביב.
מעלתו של האדם היא דווקא הדיבור וההתבטאות.
&nbsp
מצד שני : דיבור שאינו נובע מתוך שתיקה פנימית , איננו באמת דיבור - הוא שטחי ואין בו עוצמה פנימית.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה