מילים של סוף....
אני מהסוג האנשים האלה שכתב פעם ואף אחד לא שמע אותו.... לאחרונה אני מרגיש את זה ממש משתלט עליי ההרגשה הזו שכבר נימאס מהכל....אז הנה אני...גבר בן 25 שאמור להיות בשיא הפריחה שלו מה שפעם איי שם בגיל 18 חשבתי שאני כבר יהיה הצלחה והיום אני מביט במראה ורואה רק אכזבה... כאילו זה רודף אותך האין אושר הזה...אני כבר לא זוכר את ההרגשה...רק את הכאב שחוזר את האכזבה שבאה פשוט לילה אחרי לילה אני חוזר ומביט ביום שניגמר ולעבר היום שמתחיל ולא מצליח לראות את השינוי... כבר למעלה מחצי שנה לא הרגשתי מגע של בחורה מה שפעם היה לי בקלות....פשוט מאבד את עצמי....לא יודע אפילו מי אני ומה יהיה איתי כל שינוי שאני מנסה לעשות כאילו דוחף אותי עוד אחורה ומוכיח לי כמה אני לא טוב...כבר מזמן הפסקתי לחשוב על תקווה מפתח לי איזה אדישות כזאת לחיים,ליומיום ולשיגרה הזאת שאוכלת אותי אני לא יודע למה אני רושם את השורות האלה עכשיו כי אני ממש לא טוב בכתיבה אפילו לבטא את עצמי נכון אני לא יכול אבל אני מנסה להוציא קצת החוצה את המר הזה שיושב לי בנשמה ולא מצליח לצאת... אנשים בטח יודעים את ההרגשה הזאת שהם לבד ואף אחד לא מבין אותם וכל דבר קטן כשאתה נמצא במצב כזה נהיה הרבה יותר פגיע... כבר לא יודע מה לומר....נמאס להביט למחר...
אני מהסוג האנשים האלה שכתב פעם ואף אחד לא שמע אותו.... לאחרונה אני מרגיש את זה ממש משתלט עליי ההרגשה הזו שכבר נימאס מהכל....אז הנה אני...גבר בן 25 שאמור להיות בשיא הפריחה שלו מה שפעם איי שם בגיל 18 חשבתי שאני כבר יהיה הצלחה והיום אני מביט במראה ורואה רק אכזבה... כאילו זה רודף אותך האין אושר הזה...אני כבר לא זוכר את ההרגשה...רק את הכאב שחוזר את האכזבה שבאה פשוט לילה אחרי לילה אני חוזר ומביט ביום שניגמר ולעבר היום שמתחיל ולא מצליח לראות את השינוי... כבר למעלה מחצי שנה לא הרגשתי מגע של בחורה מה שפעם היה לי בקלות....פשוט מאבד את עצמי....לא יודע אפילו מי אני ומה יהיה איתי כל שינוי שאני מנסה לעשות כאילו דוחף אותי עוד אחורה ומוכיח לי כמה אני לא טוב...כבר מזמן הפסקתי לחשוב על תקווה מפתח לי איזה אדישות כזאת לחיים,ליומיום ולשיגרה הזאת שאוכלת אותי אני לא יודע למה אני רושם את השורות האלה עכשיו כי אני ממש לא טוב בכתיבה אפילו לבטא את עצמי נכון אני לא יכול אבל אני מנסה להוציא קצת החוצה את המר הזה שיושב לי בנשמה ולא מצליח לצאת... אנשים בטח יודעים את ההרגשה הזאת שהם לבד ואף אחד לא מבין אותם וכל דבר קטן כשאתה נמצא במצב כזה נהיה הרבה יותר פגיע... כבר לא יודע מה לומר....נמאס להביט למחר...