מילים מעליבות

ממש שרשור לכבודי...

גם אצלנו הילדה (בת כמעט 4) עושה כל מיני התקפים.
לאחרונה אומרת לנו "אני אהרוג אותך" או "אני אעשה לך משהו לא נעים" או "אני אתן לך אגרוף".
אני מנסה לומר "לא מדברים ככה בבית שלנו" וכו',
אבל לפעמים היא גם עצבנית וזורקת דברים (שיכולים לפגוע בי או באחותה הקטנה)
או שהיא עצבנית ומתחילה לבעוט ברגליים בי או בחפצים ואני מפחדת שהיא תשבור משהו.
ואז מה? אני לא יכולה להתעלם ממשהו כזה.
פעם אחת לקחתי אותה למיטה שלה ובסוף זה ממש עזר כי היא נרגעה במיטה ואח"כ מאד הדגשנו שהיא הצליחה להרגע לבד במיטה ולא לכעוס ולהרביץ.
אבל, כשהיא צרחה במיטה ובאתי לראות מה קורה, היא מייד צרחה תלכי מכאן. היא הרבה פעמים עושה את זה, כשהיא עצבנית היא צורחת תלכי מכאן.
וזה קצת מבלבל מבחינתי, כי כמו שאש"ת כתבה גם אני חושבת שצריך להיות לידם כשהם עצבניים, יכול להיות שזה לא מתאים לכל הילדים?
 
אם היא אומרת לך לכי מכאן

אז תכבדי את הבקשה שלה, תגידי אני הולכת לסלון, אני אבוא עוד כמה דקות לראות אם את רוצה שאהיה איתך.
נכון שלא לכל הילדים מתאים שיהיו איתם וזה בסדר.זה לא סותר את זה שהיא אומרת את זה וגם מוודאת את האהבה שלך עליה.
אז ברגע שאת מכבדת את הבקשה אבל מעבירה מסר של אהבה, אני אומנם הולכת כי ביקשת, אבל אני אוהבת אותך מספיק שזה לא באמת שאני הולכת ממך, אני אבוא תיכף לראות שאת בסדר.
אם היא בועטת תתרחקי למרחק שהיא לא יכולה לפגוע בך, או תני לה כרית או ספה או בובה או כל דבר אחר שמותר לבעוט בו בלי לפגוע.
צריך המון יצירתיות, הרעיון הוא להעביר מסר קבוע של "לא משנה מה, אני לא אתעלם ממך, אני תמיד פה, אני תמיד אוהבת אותך"
 
על זה אני שואלת - אולי יש ילדים שצריכים לבד?

כי אני באה לבדוק מה קורה איתה והיא צורחת עליי.
זה קרה כבר כמה פעמים.
והנה בפעם האחרונה אחרי שבאתי לבדוק וחזרתי והיא נשארה לבד, היא באה אחרי כמה דקות ואמרה שעזר לה להיות לבד.
לגבי הכרית, זה אכן רעיון טוב.
 
כן בטח ברור שיש ילדים שצריכים לבד

זה בסדר גמור שהם צריכים לבד.
בגלל זה אמרתי, תכבדי את הבקשה שלה ותזכירי לה שאת בחדר ליד, שאת תבואי לבדוק שוב כי את אוהבת אותה ושאם היא רוצה אותך היא יכולה לבוא או לקרוא לך.

בעיקר המסר צריך להיות "אני מכבדת את בקשתך, אני לא נפגעת מכך שאת רוצה להיות לבד ואני פה מתי שתרצי אותי"
 
אי אפשר לבוא לבדוק...

זה מיד מעצבן אותה.
אני שואלת כי אני באמת ניסיתי את השיטה של "לבוא לבדוק" וזה עשה רק רע.
אני חושבת שעבורה זה ברור שאני כאן בשבילה, הקושי שלה שהיא לא מצליחה להרגע,
ויכול להיות שהלבד בשקט כמה רגעים עם עצמה בלי אמאבא מקל על ההרגעה העצמית.
 
מעולה אז את יודעת מה היא צריכה.

בכל זאת הייתי מנהלת איתה שיחה בזמן רגוע ובתוך חוויה טובה ושואלת אותה אם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לה להירגע.
אני מבינה שהיא רוצה ללכת לבד ואני מכבדת את זה והולכת.
אם היא חושבת שיש משהו נוסף שאוכל לעשות אשמח לדעת.
 

kanga

New member
הגדולה כבר גדולה יותר אבל גם חווינו תקופה כזו

של פרעות ואלימות וגם אצלי היא מעדיפה לבד
כמה דברים שעזרו
- באופן מיידי - חיבוק ממש חזק שאני מחבקת אולה מאחורה. זה קצת דומה ללעטוף תינוק שהידיים שלו מפריעות לו. יש בזה משהו קצת כוחני בעיני, אבל הרבה פעמים זה מאוד עזר. כי הייתי איתה, לא דיברתי איתה חיבקתי אותה, גם אם חזק, ונתתי לה זמן להרגע. לפעמים כשהרגשתי שהיא מתחילה להרפות זה היה זמן מעולה להבין מה קרה.
- לתמלל. היום היא יודעת להגיד שהיא רוצה להיות לבד, שהיא עצבנית שאני מעצבנת וכו' ולרוב גם יודעת להגיד למה.
- לתת מוצא לאלימות. היא מסוגלת לבוא היום ולהגיד לי שהיא הולכת למיטה להרביץ לכרית או להתחפר ולהרביץ לפוף ושהיא רוצה לעשות את זה לבד. כשהיא נרגעת היא באה. אם היא מגזימה אני באה אליה ומנסה לתת לה מוצא מקובל אחר. יש אצלנו גם הרבה שאגות בזמן האחרון. אני מפנה אותה לחדר לשאוג כמה שהיא רוצה. לא מקובל עלי שהיא תשאג בכל הבית (אלו פשוט נהמות, אני מבינה שזו עוד דרך לפרוק אגרסיה, ואני חושבת שזו דרך מצויינת אבל היא מאוד מבהילה את אחותה הקטנה ככה
)
 
למעלה