מילים מעליבות
הי לכולם,
אני צריכה את דעתכם בקשר לבת השלוש שלי בנושא כאוב ומעצבן ביותר. בשלושה שבועות האחרונים היא למדה מילדים בגן מילים מעליבות, כמו: "טיפש" "חצוף" וכולי. הקבוצה שלה היא רב גילאית ולכן היא נמצאת גם עם בני חמש והיא הכי קטנה בקבוצה (שיש לזה יתרונות רבים אבל גם כנראה חסרונות, במיוחד ממה שהיא לומדת מהם...)
בהתחלה היא הגיעה הביתה וסיפרה שהעליבו אותה ודיברנו על דרכי התמודדות - לומר שזה מעליב, ללכת לגננת, להתרחק מהילד שמעליב, להפסיק לשחק אם מעליבים ועוד. היא הבינה והיה נראה שזה נרגע. עד שזה הגיע לפיתחנו....
. עכשיו, בכל פעם שהיא לא מרוצה או שהיא כועסת היא קוראת לנו "טיפשה/טיפש מטופש". זה היה מצחיק לרגע אחד, ואח"כ כבר לא. היום התעוררתי לילדה שדיגדגה אותי, וכשביקשתי שתפסיק היא קראה לי טיפשה מטופשת. לא היה נעים להתחיל את היום ככה! והיא גם קוראת ככה לסבא וסבתא שלה שהיא מאוד מאוד אוהבת.
אני באמת רוצה שהיא תבין ותפנים שגם אותנו זה מעליב ובבית שלנו לא מדברים ככה אחד לשני. אבל לצערי אני ממש לא מצליחה. זה נראה שבכל פעם שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה היא מצאה את הדרך להראות שהיא לא מרוצה. אני מנסה ללמד אותה דרכים אחרות, למשל לומר: "אוף אמא, איזה מעצבנת". אבל זה לא הולך בכלל. בינתיים דרך ההתמודדות שלנו היא לומר שזה מעליב ושאנחנו לא רוצים להמשיך לדבר איתה אם היא ממשיכה לדבר ככה. הבעיה היא שהיא קוראת לנו בשמות האלו ואז ממשיכה כאילו הכל בסדר, ואנחנו נשארים עם העלבון. אני יודעת ומבינה (במיוחד תוך כדי כתיבה) שאולי אנחנו נשמעים כמו בני שלוש (
) אבל זה ממש מפריע ואני רוצה להעביר לה את המסר הנכון. לא רוצה להשלים עם ההעלבות בבית, זאת לא צורת הדיבור המקובלת אצלנו.
ועוד משהו חשוב- זה מפריע לי מאוד מאוד ולכן כנראה היא ממשיכה. אבל אני לא מצליחה לצאת מהלופ הזה... אני נכנסת למחשבה שהיא צריכה לכבד את ההורים שלה (וזה נכון) או כל אדם אחר ולא לקרוא בשמות מעליבים. ואז אני כבר ממהרת לחשוב שיש לי ילדה חצופה, שאיבדתי שליטה על החינוך שלה ו.... מה יהיה כשתהיה יותר גדולה ותתחיל לשמוע מילים יותר בוטות? האם גם אז אנחנו נמצא את עצמנו מכונים ככה?... אין לי שליטה בכלל על הפה שלה ולכן כנראה זאת השליטה הגדולה ביותר שלה. אני ממש משתדלת לתת לה שליטה בבית, אבל אני מרגישה גם שזה מגיע יחד עם בדיקת גבולות מחודשת בכל התחומים.
בקיצור, מה עושים... בטח נתקלתם בתקופות כאלו. עודדו אותי בבקשה.
הי לכולם,
אני צריכה את דעתכם בקשר לבת השלוש שלי בנושא כאוב ומעצבן ביותר. בשלושה שבועות האחרונים היא למדה מילדים בגן מילים מעליבות, כמו: "טיפש" "חצוף" וכולי. הקבוצה שלה היא רב גילאית ולכן היא נמצאת גם עם בני חמש והיא הכי קטנה בקבוצה (שיש לזה יתרונות רבים אבל גם כנראה חסרונות, במיוחד ממה שהיא לומדת מהם...)
בהתחלה היא הגיעה הביתה וסיפרה שהעליבו אותה ודיברנו על דרכי התמודדות - לומר שזה מעליב, ללכת לגננת, להתרחק מהילד שמעליב, להפסיק לשחק אם מעליבים ועוד. היא הבינה והיה נראה שזה נרגע. עד שזה הגיע לפיתחנו....
אני באמת רוצה שהיא תבין ותפנים שגם אותנו זה מעליב ובבית שלנו לא מדברים ככה אחד לשני. אבל לצערי אני ממש לא מצליחה. זה נראה שבכל פעם שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה היא מצאה את הדרך להראות שהיא לא מרוצה. אני מנסה ללמד אותה דרכים אחרות, למשל לומר: "אוף אמא, איזה מעצבנת". אבל זה לא הולך בכלל. בינתיים דרך ההתמודדות שלנו היא לומר שזה מעליב ושאנחנו לא רוצים להמשיך לדבר איתה אם היא ממשיכה לדבר ככה. הבעיה היא שהיא קוראת לנו בשמות האלו ואז ממשיכה כאילו הכל בסדר, ואנחנו נשארים עם העלבון. אני יודעת ומבינה (במיוחד תוך כדי כתיבה) שאולי אנחנו נשמעים כמו בני שלוש (
ועוד משהו חשוב- זה מפריע לי מאוד מאוד ולכן כנראה היא ממשיכה. אבל אני לא מצליחה לצאת מהלופ הזה... אני נכנסת למחשבה שהיא צריכה לכבד את ההורים שלה (וזה נכון) או כל אדם אחר ולא לקרוא בשמות מעליבים. ואז אני כבר ממהרת לחשוב שיש לי ילדה חצופה, שאיבדתי שליטה על החינוך שלה ו.... מה יהיה כשתהיה יותר גדולה ותתחיל לשמוע מילים יותר בוטות? האם גם אז אנחנו נמצא את עצמנו מכונים ככה?... אין לי שליטה בכלל על הפה שלה ולכן כנראה זאת השליטה הגדולה ביותר שלה. אני ממש משתדלת לתת לה שליטה בבית, אבל אני מרגישה גם שזה מגיע יחד עם בדיקת גבולות מחודשת בכל התחומים.
בקיצור, מה עושים... בטח נתקלתם בתקופות כאלו. עודדו אותי בבקשה.
