מילים ומשמעות

ירקרק

New member
מילים ומשמעות

רבות נכתב בפורום לאחרונה עקב ובעקבות - "מילים". "שלומלום" העלה, לא מזמן, את תהייתו אודות: "אני מת עלייך" וכדומה. שרשור ענק נוצר בגלל "ניסוח מוטעה" (לעניו"ד) של אחד הכותבים. גם הודעות אחרות עסקו, במישרין או בעקיפין, בנושא הזה. אני מבקש בהודעתי זו להעלות פן נוסף של שימוש נכון במילים. לדוגמא: אתמול העלתה "2אאא" את סיפורה האישי הקשה - בתחילה זה היה: "הרגשתי כאילו אנסו אותי" בהמשך היום היא חזרה והדגישה: "לא אמרתי שאנסו אותי, אמרתי שאני מרגישה כאילו אנסו אותי" הבוקר זה שוב היה אונס: "הוא ביקש שוב, אמרתי לו לא אז הוא הוריד לי את הראש לכיוון ה.... שלו" אז מה היה לנו שם - מעשה בכפיה או לא?! דוגמא נוספת: הבוקר קראתי את תגובתה של "ענת הגדולה" להודעה מסויימת, היא כותבת שם כך: "אני בטוחה שהיית אחות טובה". קראתי ושאלתי את עצמי, מניין הביטחון הזה?! הן מכירות?! אולי היא לא הייתה "אחות טובה"? אני תוהה ביני לבין עצמי… האם הכותבים נותנים חשיבות מספקת למילים?! האם אותם אלו שכותבים בפורום (ואני בתוכם), אכן משקיעים מחשבה מספקת בבחירת המילים שאנו משתמשים בהן? האם אנחנו מגדירים נכון את המסר שאותו אנחנו רוצים להביע בהודעתנו? כשאנו באים להציג עמדה, תהיה או משאלה, חשוב שנדע לזכור כי לקוראים אותנו, חסרים פרמטרים נוספים, - הכרות-אישית, הבעת-פנים, שפת-גוף וכדומה - שיאפשרו לנו להבין טוב יותר את המשמעות שמסתתרת מאחורי המילים. לכן, חובה עלינו, הכותבים בפורום, להגדיר במדויק, במירב ובמיטב האפשרויות העומדות לפנינו, את המסר שאותו אנו רוצים להביע בהודעתנו. כך גם כשאנו באים להביע מילות נוחם, עידוד ותמיכה. כדי שהמילים שלנו, שבוודאי יוצאים מקרב-לב, יפעלו את פעולתן, כדי שהן אכן יחקקו בלב הקוראים ויפיחו בהן אור, הן חייבות להיות אמיתיות, מלאות תוכן ולא חלולות. לא באתי לבקר, לא באתי לשפוט - באתי רק להביע דעה-אישית. ירקרק
 
הרבה מעבר למה שכתבת

שלומלום לך ירקרק, המילים בהם אנחנו משתמשים הם בעצם מי שאנו, היות שהמחשבה של האדם נעשית בדיבור, לכן ביהדות החלוקה היא: דומם, צומח, חי, מדבר!!! לא חושב אלא מדבר. כשאני עושה עבודת הנחיה עם אנשים אני מתייחס היטב למה שהם אומרים ולא רק למילים שהם מוציאים מפיהם אלא גם למחשבה שיצרה אותם, הרבה פעמים האדם לא יודע כיצד נוצרות אצלו האמירות כלומר מה הסמוי שלהם או מה הוא חושב בתוך תוכו, דרך המילים בהם הוא משתמש ניתן להגיע לרובד היותר פנימי. הדוגמא שנתת לגביי "2אאא" היא מצוינת. כשאני מתייחס לדיבור אני מתכוון להרבה יותר מאשר האופן בו אנו מנסחים את התגובות בפורום אלא לאופן בו אנו מתקשרים עם הסביבה והכי חשוב לאופן בו אנו מתקשרים עם עצמנו. שלומלום
 

ירקרק

New member
שתי הערות-הארות כלליות

הערה-הארה ראשונה: אתה כותב: "היות שהמחשבה של האדם נעשית בדיבור" - אני לא מסכים איתך בזה. מחשבתו של אדם נעשית ב"אותיות" לא ב"דיבור", לכן הן נקראות "אותיות המחשבה". הערה-הארה שניה: אני מסכים איתך שהדיבור מבטא את ה"אני" של האדם, כי אכן הדיבור (לצד המחשבה והמעשה) הוא אחד מ"לבושי הנפש", מאותם כוחות שבהם ועל-ידם יכולה הנפש לבטא את עצמה. אך לא תמיד כל מה שהאדם אומר אכן מבטא את ה"אני" שלו. לדוגמא: אדם יכול "לומר" ש 10 + 10 = 33 (הוא גם יכול "לחשוב כך" - מחשבה, ו"לכתוב כך" - מעשה) למרות שב"אני" האמיתי שלו הוא יודע ש 10 + 10 = 20 לכן, "לבושי הנפש" הם פרדוקסליים - מחד - רק בהם ועל-ידם יכולה הנפש לבטא את עצמה. מאידך - לא תמיד הם באמת מבטאים את מהותה האמיתית של הנפש. ירקרק בפלסף
 
רגע, רגע, אם כבר אתה מתעקש ../images/Emo72.gif

אם כבר אתה מתעקש לדבר לא רק על מילים - אלא גם על מקור היווצרותן - אז גם לך התפלקה כאן איזו אמירה סתמית, נכון, נכון שתוכל לטעון להגנתך שמדובר רק בביטוי - אבל עיניך הרואות - איזה צירוף מקרים! - שבדיוק הבוקר הופיעה הטעות הזו גם אצל אחרים - ולא רק כביטוי סתמי. בקיצור - כל המילים שלנו בוודאי שאינן יוצאות מקרב-לב, כפי שכתבת, אלא ממקום אחר לחלוטין: מהמוח. סמי כבר הצביע על הטעות המוזרה הזו של האנשים, שהם מייחסים - כמו הקדמונים - תכונות שונות לאיברים שונים שכלל אינם שייכים לאותן תכונות - ולכן זה שוב מצחיק לראות את הטעויות האלה שוב ושוב. הנה, למשל, כתבה כאן מישהי שהלב כואב לה, לדאבונה על מות אחותה, כשהיא מבינה מה החמיצה איתה - וברור שלא מדובר בשום לב - אלא בפעולה מוחית-תודעתית המתרחשת אצלה במוח, לא בלב. וכך חוזרת מישהי נוספת על "צובט הלב" ומישהי אחרת על "מכאובי הלב" - ומגדיל לעשות הקרדיולוג הגדול, כשהוא מסביר לכולם - ציטוט: "כמעט כתבתי הלב תפקידו לכאוב. אבל לא, הלב תפקידו להרגיש. גם את הכאב וגם את השמחה. ואת העצב. טוב יהיה אם תוכלי לתת ללב שלך מרחב לכאוב." אז הנה שוב - במיוחד בשבילך - בפעם האלף באינטרנט: הלב הוא רק משאבה. כולה פומפה - ותו לא. וכל מה שהאנשים מייחסים לו יותר מאשר בענייני משאבת דם - הוא פשוט מגוחך. כמו לייחס לכליות את עניין המוסר. או לדיאליזה - תכונות של רב.
 

ירקרק

New member
"הדם הוא הנפש"

כמדומני שלראשונה בחיי (והלוואי שיהיו עוד הזדמנויות כאלו), אני מוצא לנכון להגיב לדברי "סמי פוליטורה" מעל גבי הפורום. נכון, "הלב הוא רק משאבה. כולה פומפה - ותו לא" - אך את מה שואבת המשאבה הזו? - נכון מאוד, את הדם! ומהו הדם? - "הדם הוא הנפש" (דברים י"ב, כ"ג) אני מסכים איתך - שהכל מתחיל במוח, אבל הרי, מהמוח זה עובר ללב, ומהלב, כן מאותו לב שהוא כולה פומפה, לכל הגוף. למרות שהשכל הוא זה שמוליד את הרגש, מקום משכן הרגשות הוא בלב ולא במוח. לכן, לעניות דעתי, ניתן ונכון לומר: "כאב-לב" "התרגשות-הלב" "מקרב-לב" וכדומה שהפירוש הפשוט לכל זה הוא: ביטוי לרגשות האדם. עד כאן בנושא זה. = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = ומעניין לעניין שלא באותו עניין: מספרים על יהודי שחי תחת שלטונו העריץ של סטאלין, שנחשד על ידי הממשל הרוסי בחתרנות וערעור השלטון המקומי. כל חטאו של אותו יהודי היה ייסוד ישיבות ובנית מקווה-טהרה. שנים על גבי שנים היה אותו יהודי נתון תחת עיניהם הבולשות של ה"יבסקציה", אך הוא בחכמתו הרבה הצליח לחמוק מהן והמשיך במלאכת הקודש שלו. יום אחד ניתפס אותו יהודי ונעצר. כשביקשו בני משפחתו לברר על מה ולמה הוא נעצר - נמסר להם… כי הוא ניתפס ונאשם ב"עוון חמור מאוד" באחד המכתבים שנישלחו על-ידו, הבול - דמותו של סטאלין - היה מודבק עקום על המעטפה. על כך הוא הוגלה לעשר שנים לסיביר הרחוקה והקפואה. ככה טחנו "מערכות הצדק" של הממלכה הסובייטית בימים ההם. כשלא הצליחו להוכיח את "האשמות הכבדות" שנחשדת בהן, מצאו לך את "הבול שהודבק לא סימטרי" - ושלחו אותך אל ארץ גזירה. ירקרק בחיוך עם קריצה
 
הדם הוא הנפש?!

תהא סמוך ובטוח, שאם הדם באמת היה הנפש - אז איש לא היה ממהר לתרום דם בכזו קלות - ומאידך - בנק הדם היה הבנק העשיר בעולם. מצד שלישי, סמי עוד לא ראה מישהו שקיבל עירויי דם - לא חשוב כמה מנות - ושהנפש שלו השתנתה כהוא-זה. ואגב דם, האם אתה מוכן להודות בכך שהתורה מבחינה במיספר סוגי נפש?! (סוג דם A, B, וכו´). ***** נו כמובן, שבדיעבד, ובהיעדר תשובה מספקת, נוח מאוד להיתלות על הפסוק הזה, זה מה שטוב בכתבי הקודש, שיש להם תשובה לכל מצב, אם כי בכך אתה בעצם רק מאשר את מה שסמי אמר בהודעה המקורית שלו, שכל הביטויים הנ"ל בענייני לב - מחזירים אותנו אל ימי הקדמונים שאכן כך האמינו שהדם - או הלב - הוא באמת הנפש. ואם כבר דם הוא נפש - אז איזה מזל שרוב האנשים לא מטריחים לשאול את עצמם איך קרה שמייד אחרי ההצהרה הנ"ל - שהדם הוא נפש - ומרוב שהוא כל-כך קדוש - נאמר עליו באותה נשימה: "על הארץ תשפכנו כמים". הא.
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif ברכה לבטלה,,,,,

ולא משום הביקורת, אלא משום העובדות המדברות בעד עצמן,,,, מטבע הדברים, מי שבוחר לכתוב באתר פתוח וציבורי כמו פורום, הרי שיש לו מה לומר בנושא ה"מדבר" אליו ממילא. יש לו דיעה, (וזו דעתו שלו שגיבש אותה עם הזמן) - והוא מביע אותה בפומבי. מרגע שנחשפה הודעתו - כל קורא/משתתף מתחבר אליה בנקודה הנוגעת לו אישית. לפעמים משפט, או חלקיק משפט, הבא לבטא רעיון אחד של הכותב - מצית ניצוץ כלשהו מאירוע שונה לחלוטין הקשור לעברו או לחייו האישיים של הקורא, ומכאן הוא גם מגיב. אינני מסכימה עם הקביעה שהכל עניין של חוסר הבנת הנקרא. אני חושבת שזה מתאים יותר ל-"הכל בעיני המתבונן". דומה הדבר לדעתי לבעייה הרווחת בתיקשורת בין אנשים - שאנשים נוטים לשמוע כשמדברים אליהם, ולאו דווקא להקשיב לדברים, אלא בה בשעה כבר חושבים על מה יש להם לומר בעניין,,,,
 

ירקרק

New member
"בא לברך ונמצא מקלל"

אני מסכים איתך ש"מרגע שנחשפה הודעתו" של מישהו, "כל קורא/משתתף מתחבר אליה בנקודה הנוגעת לו אישית" אך כשמדובר ב"תגובה" להודעתו של האחר, חובה על המגיב להתמקד במילות ההודעה ולהגיב עליה. נכון שהתגובה באה מהאדם עם כל מה שיש בו, כי האדם הוא תוצר של אירועים וחוויות שחווה בחייו, ובני-אדם שונים זה מזה בדעות וערכי חשיבה אחרים. אך דברי תגובתו חייבים להיות מתואמים להפליא למילות ההודעה, ועליהן, צמוד לטקסט ככל שאפשר, הוא נקרא - להביע את דעתו האישית. זה ש"לפעמים משפט, או חלקיק משפט… - מצית ניצוץ כלשהו מאירוע שונה לחלוטין הקשור לעברו או לחייו האישיים של הקורא" - מאפשר למגיב לראות את הדברים אחרת ולהגיב על-פי דעתו האישית, אך בשום-אופן לא ניתנת לו האפשרות לגרור את ההודעה, למקום אחר שאליו לא התכוון כותב ההודעה. ירקרק
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif וזה ההבדל

בין הרצוי - למצוי,,,, והמצוי הוא שאכן יש נטייה, אם כי לא תמיד במודע, "לגרור" כדבריך את התגובה למקום הרצוי למגיב, שאינו בהכרח המקום אליו התכוון כותב ההודעה המקורית,,,, הנכון הוא, כפי שציינת, להיצמד לטקסט ולענות "לעניין" - נטו, (מבלי להתייחס לברוטו) אך ככתוב למעלה - זה ההבדל בין הרצוי - למצוי,,,, יחי ההבדל הקטן.
 
המילים ...

שהופכות כתיבה למגע , להכרת הכותב על כל גווניו , וגורם לקורא לענות לו בגוף ראשון כאחד שיודע מה חש באותו רגע הכותב , מאין בא ולאן ילך , ולא אל הנושא שהעלה הכותב ... תמיד לחשתי , צעקתי , יללתי את אותו משפט .... "לעולם לא תוכלו לדעת מיהו הכותב , מה הביא אותו לכתוב את ההודעה , תגובה , לכן עליך להגיב רק לנושא הכתוב , מבלי לנסות ולנתח את הכותב"... אך לא תמיד זה קורה ... אהבתי את ההערה וההארה
 
למעלה