מיליון מלחמות
אני נלחמת מיליון מלחמות בעצמי,כל שעה, אין לי הפסקה,אני פשוט דורשת מלחמה..
כולכן כותבות על הפן הרגשי, העייפות הנפשית,הביקורת,השאלות הקשות.. ואני לא מצליחה להבין איך אתן לא מתרכזות ברעב? בהרגל האינטנסיבי של הבליסה האינסופית?
זה מה שאני חושבת עליו כל היום!
מה אני אוכל ומתי,כדי שאהיה שבעה, שמא יהיה טריגר רעב פיצפון שיעיר את החיה ואז אני נלחמת בחיה כשאני קולטת שהיא אף פעם לא הלכה לישון היא תמיד רוצה לבלוס, היא תמיד רוצה לקחת הפסקה מהעולם ופשוט להתחרע במשך שעות על הרים של מזון.
אני ממש מחזיקה את עצמי על רצועה כדי לא לעזוב את הלימודים באמצע ולנסוע לתל אביב לקיים הילולת מזון פסיכית.
זה כל מה שאני חושבת עליו כל דקה.
אהה..במשך 8 שנים,שכחתי לציין.
אני קרובה לוויתור על החיים כמו מישהו שאין לו כאלה.
כן כואב לי המוח והנפש מהמצב הנפשי שבתחתית אבל רגע ומה עם העובדה הפיזית?.. המוח שלי מכור לכמות מזון כל כך גדולה שאני לא יכולה לצאת ממעגל הדיכאון הזה כי השמחה תלויה בכמות הסוכר בדם.
ואני מרגישה מאוד מפגרת.
כי אני כותבת בעוד שאני אטומה רגשית, אני לא יכולה לשחרר את הרגשות כי אני לא רוצה לשחרר את החיה איתם.
אז יצא שכתבתי מבלי להרגיש שהוצאתי או חלקתי.
נו טוב.
אני נלחמת מיליון מלחמות בעצמי,כל שעה, אין לי הפסקה,אני פשוט דורשת מלחמה..
כולכן כותבות על הפן הרגשי, העייפות הנפשית,הביקורת,השאלות הקשות.. ואני לא מצליחה להבין איך אתן לא מתרכזות ברעב? בהרגל האינטנסיבי של הבליסה האינסופית?
זה מה שאני חושבת עליו כל היום!
מה אני אוכל ומתי,כדי שאהיה שבעה, שמא יהיה טריגר רעב פיצפון שיעיר את החיה ואז אני נלחמת בחיה כשאני קולטת שהיא אף פעם לא הלכה לישון היא תמיד רוצה לבלוס, היא תמיד רוצה לקחת הפסקה מהעולם ופשוט להתחרע במשך שעות על הרים של מזון.
אני ממש מחזיקה את עצמי על רצועה כדי לא לעזוב את הלימודים באמצע ולנסוע לתל אביב לקיים הילולת מזון פסיכית.
זה כל מה שאני חושבת עליו כל דקה.
אהה..במשך 8 שנים,שכחתי לציין.
אני קרובה לוויתור על החיים כמו מישהו שאין לו כאלה.
כן כואב לי המוח והנפש מהמצב הנפשי שבתחתית אבל רגע ומה עם העובדה הפיזית?.. המוח שלי מכור לכמות מזון כל כך גדולה שאני לא יכולה לצאת ממעגל הדיכאון הזה כי השמחה תלויה בכמות הסוכר בדם.
ואני מרגישה מאוד מפגרת.
כי אני כותבת בעוד שאני אטומה רגשית, אני לא יכולה לשחרר את הרגשות כי אני לא רוצה לשחרר את החיה איתם.
אז יצא שכתבתי מבלי להרגיש שהוצאתי או חלקתי.
נו טוב.
