הי שפרה.
פרוש המילה שרקייה הוא באמת רוח קדים. רוח מזרחית חמה ועזה (זאת שגורמת לכנרת לסעור כל יום בצהריים). המילה שרקייה נובעת מהמילה שארק בערבית שפרושה מזרח. בתחום הריקוד המזרחי, סגנון הריקוד השארקי הוא דווקא הסגנון המערבי יותר. זהו הסגנון שהתבסס בשנות הארבעים כאשר גורמים בהוליווד זיהו את הפוטנציאל בריקוד המזרחי והחלו להשתמש בו בסרטים שונים. אבל הוליווד בדרכה, צריכה למשוך תשומת לב כדי לפרנס את התעשייה ולכן יצרו סוג של שעטנז. לקחו את הסממנים המזרחיים מבגדי הרקדניות (מטבעות, חרוזים, צבעים עזים וגווני זהב) ויצרו חליפות ריקוד חצויות. חליפות כאלה לא עלו על דעתן של רקדניות במצריים היות וזה היה בגדר פריצות. גם בסגנון הריקוד נעשה ערבוב. סגנון הריקוד המקורי הכפרי שהיה צנוע יחסית ולא מתהולל, התערבב עם סגנונות הריקוד האירופאיים - בעיקר בלט ויצר סגנון ריקוד בעל תנועות פתוחות, זורמות וגדולות. תנועות שמדגישות את הידיים הכתפיים והחזה, ואת החלוקה בין פלג הגוף העליון לתחתון. המרחב בו נרקד הריקוד היה גדול הרבה יותר. אם בעבר הרקדניות המצריות היו רוקדות את הריקוד שהיום אנו מסווגים כבאלדי על משטח קטן (ויש אפילו שהגדילו וקבעו שניתן לרקוד ריקוד בלאדי שלם על בלטה אחת), אזי בסגנון השארקי היתה התפרסות על פני כל שטח הבמה במטרה להפוך את הריקוד למרשים יותר. סגנון הריקוד הזה הגיע למצריים בעיקר על ידי הרקדניות תחיה קריוקה וסמיה ג'מאל שיצרו בתקופה ההיא סרטים באירופה ובהוליווד. כאשר הסרטים הללו התקבלו במערב, והרקדניות הפכו לסלברטי הן התקבלו גם במצרים. אבל... עד היום, למרות הפתיחות הגדולה יותר, למרות החשיפה למערב הרקדניות המצרים לא נחשבות ראויות. הן יכולות להיות מליונריות. להקסים כל ערב המוני אנשים שיהיו מוכנים לשלם מאות ואלפי דולרים כדי לראות אותן, אבל לא יהיו ראויות להנשא לבעל מעמד. גם הרקדניות עצמן מודעות לזה. ולכן, ככל שהרקדנית נחשבת מכובדת יותר, כך הלבוש שלה חושפני פחות. ביי, גליה