מילה של אהבה ../images/Emo23.gif התרשמות!!
מילה של אהבה, ההצגה החדשה של להקת השחקנים של תאטרון החאן ובבימיו של מיכאל גורביץ´ היא בהחלט לא עוד הצגת תאטרון רגילה. אפתח ואומר - שההצגה באמת מיוחדת. זאת מאין "הצגת בימאי ואני מתכוון שכל דבר בהצגה רואים שהבמאי עבד אלף פעם ורצה שכך זה יהיה. אהבתי את הרעיונות שהועלו בהצגה (חלקם מטפורות לחיינו במציאות) ובשעה ועשרים וחמש דקות האלו - הם ניסו להעביר בדרך תאטרונית - קצת על החיים שלנו ומה קורה אתנו בימים טרופים אלו. שלא תבינו לא נכון , זאת בהחלט לא הצגה רק פוליטית אבל יש בה טעם כזה במיוחד עם הקטע של החיילים. המיוחדות של ההצגה מגיעה ברגע שכל הזמן שחקנים מההצגה עולים מן הקהל ומשחקים אותה כאילו הם באו לראות את ההצגה: וזה פשוט רעיון גדול. ויכוחים כגון - "זה המקום שלי"- על הכרטיסים בהצגה וכו´, והכל עשוי בצורה קומית טובה. ניר רון - בתפקיד המחזאי, כמו תמיד מפתיע עם בדיחות עוקצות וטובות. יואב היימן גונב את ההצגה בתפקיד שווה לחלוטין. ללילאן ברטו - נכנסת לתפקיד עד הסוף ומצליחה להעלות חיוך ברגעים מסויימים וכך גם אריה צ´רטנר יוסי עייני - והעבודה של כולם נעשת בשיתוף פעולה מלא - שההצגה בהחלט דורשת את זה. אם אנכם יודעים , לפני ההצגה מיקי (הבמאי) ערך עם השחקנים את התהליך ,כאשר לא היה תהליך של מחזה כתוב אלא הם יצרו אותו בעצמם , ואני חושב שרואים את זה וזה כל כך יפה לראות את הנושאים העולים בהצגה בקצב. אחד הנושאים שאהבתי הוא הקטע עם הטקסט - שצריך לראות את ההצגה בשביל להבין. הם מדברים על כך שזאת הצגה - וכל מילה בהצגה כתובה וידועה מראש וכל מה שקורה מסביב זה, והם מפתחים את זה עוד ועוד. בתוכניית ההצגה כתוב משפט שמאוד אהבתי והוא גם מתקשר למצב הפוליטי שעולה בידי החיילים בהצגה: "חיים מתחילים באור אחר כך החושך, אצלנו קודם חושך אחד כך אור" (ניסים אלוני). אצלנו , כמובן - הכוונה לשחקנים - והשחקנים משתמשים במשפט הזה הרבה בהצגה. התפאורה חמודה (פרידה קלפהולץ-אברהמי בשיתוף עם יהודית בלוך) , היא נטרלית ביותר, שחורה והתלבושות מקפיצות את הצבעוניות שיש בהצגה , גם התאורה (רוני כהן) עוזרת לצבעוניות והססגוניות שישנה בהצגה בקטעים מסויימים. המוסיקה קליטה וטובה, אהבתי את הקטעים של הריקוד- עם הוולאס. שורה תחתונה: שווה ללכת ולראות , הצגה שלא בכל מקום רואים , ההומור והמשחק המיוחד שהשחקנים מביאים להצגה - שווה כל דקה. לכו לצפות! ערן יופה
מילה של אהבה, ההצגה החדשה של להקת השחקנים של תאטרון החאן ובבימיו של מיכאל גורביץ´ היא בהחלט לא עוד הצגת תאטרון רגילה. אפתח ואומר - שההצגה באמת מיוחדת. זאת מאין "הצגת בימאי ואני מתכוון שכל דבר בהצגה רואים שהבמאי עבד אלף פעם ורצה שכך זה יהיה. אהבתי את הרעיונות שהועלו בהצגה (חלקם מטפורות לחיינו במציאות) ובשעה ועשרים וחמש דקות האלו - הם ניסו להעביר בדרך תאטרונית - קצת על החיים שלנו ומה קורה אתנו בימים טרופים אלו. שלא תבינו לא נכון , זאת בהחלט לא הצגה רק פוליטית אבל יש בה טעם כזה במיוחד עם הקטע של החיילים. המיוחדות של ההצגה מגיעה ברגע שכל הזמן שחקנים מההצגה עולים מן הקהל ומשחקים אותה כאילו הם באו לראות את ההצגה: וזה פשוט רעיון גדול. ויכוחים כגון - "זה המקום שלי"- על הכרטיסים בהצגה וכו´, והכל עשוי בצורה קומית טובה. ניר רון - בתפקיד המחזאי, כמו תמיד מפתיע עם בדיחות עוקצות וטובות. יואב היימן גונב את ההצגה בתפקיד שווה לחלוטין. ללילאן ברטו - נכנסת לתפקיד עד הסוף ומצליחה להעלות חיוך ברגעים מסויימים וכך גם אריה צ´רטנר יוסי עייני - והעבודה של כולם נעשת בשיתוף פעולה מלא - שההצגה בהחלט דורשת את זה. אם אנכם יודעים , לפני ההצגה מיקי (הבמאי) ערך עם השחקנים את התהליך ,כאשר לא היה תהליך של מחזה כתוב אלא הם יצרו אותו בעצמם , ואני חושב שרואים את זה וזה כל כך יפה לראות את הנושאים העולים בהצגה בקצב. אחד הנושאים שאהבתי הוא הקטע עם הטקסט - שצריך לראות את ההצגה בשביל להבין. הם מדברים על כך שזאת הצגה - וכל מילה בהצגה כתובה וידועה מראש וכל מה שקורה מסביב זה, והם מפתחים את זה עוד ועוד. בתוכניית ההצגה כתוב משפט שמאוד אהבתי והוא גם מתקשר למצב הפוליטי שעולה בידי החיילים בהצגה: "חיים מתחילים באור אחר כך החושך, אצלנו קודם חושך אחד כך אור" (ניסים אלוני). אצלנו , כמובן - הכוונה לשחקנים - והשחקנים משתמשים במשפט הזה הרבה בהצגה. התפאורה חמודה (פרידה קלפהולץ-אברהמי בשיתוף עם יהודית בלוך) , היא נטרלית ביותר, שחורה והתלבושות מקפיצות את הצבעוניות שיש בהצגה , גם התאורה (רוני כהן) עוזרת לצבעוניות והססגוניות שישנה בהצגה בקטעים מסויימים. המוסיקה קליטה וטובה, אהבתי את הקטעים של הריקוד- עם הוולאס. שורה תחתונה: שווה ללכת ולראות , הצגה שלא בכל מקום רואים , ההומור והמשחק המיוחד שהשחקנים מביאים להצגה - שווה כל דקה. לכו לצפות! ערן יופה