בנות - זכותכן להביע את דעתכן. אבל..
וזה אבל מאוד גדול. גם אני לא מכיר את נעמה, אבל, כאחד שעודד את אשתו (חגית למי שעדיין אינו מכיר) ללכת לסדנא וגם בכיסינו לא בדיוק מצוי הממון (ובעצם אצל מי כן בימים אלה של מיתון קשה?), וכל זאת למה? חגית הגיעה למפגש הסדנא למפגש השני שלו. מייד כאשר חזרה הבייתה, הרגשתי עליה שינוי, הן בצורת ההתנהגות והן ברוגע הנפשי (ואם אינני טועה, רוגע נפשי הוא מצרך חשוב ביותר בטיפולי פוריות), ששרה עליה. נכון, הייתה התלבטות האם אנחנו מממנים או לא את הסדנא. (ובסוף - נמצא המימון). חגית הייתה נגד, אני הייתי בעד, ושיכנעתי אותה משבוע לשבוע (בשתי הפגישות הראשונות) ללכת, כי ראיתי עד כמה זה עזר לה, ובדיאבד - גם לנו ולמערכת היחסים ביננו. לאחר שני מפגשים, היא כבר לא הייתה צריכה את העידוד שלי, זה נתן לה המון. כמובן ושוב כמובן - אני מדבר על חגית ועליי. שכל אחד וכל אחת יעשו לעצמם את החשבון האישי והכלכלי שלהם. אני מעיין מההתחלה בדברים שפורסמו על ידי נעמה, לא ראיתי ולא התרשמתי, שהיא מכריחה מישהי ללכת ובטח שלא הצמידו לאף אחת מכן אקדח לרקה. ההתקפות שחלקכן הוצאתם כאן מן המסך, חבל שאין כאן לינק של להבות יוקדות, הן בהחלט היו יכולות לתרום לדברים שחלקכן כתבתן פה. התאכזבתי מההתקפות האישיות שחלקכן תקף הן את נעמה והן את המשתתפות בסדנא שזה עתה הסתיימה (ובהן אשתי). לא זו הייתה התרשמותי מהפורום הנ"ל. אני, הייתי מתבייש אפילו לכתוב דברי התקפה, ותהיה דעתי אשר תהיה על מי מחברי הפורום. אין מדובר כאן בהבנה לא נכונה של דברים (כפי שציינתי בעבר) אלא פשוט תקיפה אישית. האם המשפט "ואהבת לרעך כמוך" אומר משהו לכולם? אם לא, אז כדרי שתשננו אותו היטב. זה מוטו מצויין לחיים ולחינוך ילדים.