מי אמר לך שלא רצו אותנו ?
אני לא מנסה להגן על עצמי, כי אין לי ממה להגן על עצמי, אבל למה לחיות עם המחשבה שלא רצו אותך ? למי ולמה זה בדיוק מועיל ? עוד פעם .... אני מנסה למצוא את המילים שלא יהיו בוטות מידי .... מי אנחנו, שנשים את עצמנו בנעליה של מישהי אחרת ? הכיצד נוכל לשפוט מישהו לפני שהיינו במצבו ? אני לא מנסה לשנות את דעתו של אף אחד, אבל אני רוצה ואפילו מעדיפה למען עצמי (ולא למען הביולוגית שלי) להסתכל על הדברים בצורה הרבה יותר בריאה. אתן מתארות לעצמכן מזה להיות אמא ולהבין שהיא צריכה למסור את הילד שלה למישהו אחר, משום שהיא לא מסוגלת לתת לו את הנחוץ לו ? לתת לו לגדול 9 חודשים אצלך ו ... להיפרד ממנו ? לי נראה, שאדם צריך להגיע לאיזושהיא גדלות מסויימת בשביל להודות - אני לא יכול, אני לא מסוגל ! אני חושבת שזה נעשה מאהבה ... מדאגה ... אולי אני עושה לעצמי את התמונה ורודה, אני מקווה שלא, אני לא מוצאת דרך יותר בריאה להסתכל על זה, ומעבר לכך, זה הרי לא משנה, כי זה כבר היה ונקבע ! וכנראה שככה צריך היה לי להיות. אני לא מכירה את אימך המאמצת ואותך, ולכן אני לא יכולה להיכנס לסיפורכן ... אבל אני מאמינה שהיא סיפרה לך רק שהיית בת 8 משום שכנראה זה מה שהיא מצאה לנכון לעשות ... אני מקווה שאת בסדר, חשוב לי שעוד אחות תהיה מאושרת ... שבוע טוב, אוהבת, שלי