מיכתב בבקבוק
התקופה הזו של סוף ה קייץ תמיד הייתה התקופה שבה הכל היה מקבל מן יחוד כזה של שקט שלווה מן מלנכוליות בלתי מוסברת בצבעי אפור ו גשמים כאלו לא מציקים יש לי מן תאוריה כזו ש פיתחתי עם השנים [אני ביכלל מפתח ים של תאוריות לעצמי ולהנאתי] אבל התאוריה ש פתחתי הקשורה לתקופה הזו היא זו ש אנשים ש הולכים לים בתקופה הזו בשעות בין הערביים כדאי לקחת פאוזה מהחיים --חייבים ל היות מיוחדים לשבת מול הים לחשוב על משמעות האינסוף על משמעות האושר אהבה ל עשות לך מן תהליך של הטהרות נפשית כזו שבו אתה מנסה לראות כמה בעצם החיים שלך יפים ו מושלמים ובכלל אם הישיבה הזו מול הים מלווה ב איזה רדיו ש מנגן איזה שיר ישן נושן כזה עם כינורות ברקע בצבעים של אפור ו מנגינה ישאלית מלודית--אז בכלל חזרת ל היות בן 17 תחשבו ... אנחנו רצים ו כשרצים אז אין לך תאפשרות ל הסתכל על עצמך ..אתה יכול ל הסתכל על ה יריב או על שאר הרצים אתה יכול ל הסתכל על ה קהל על השמיים --על הרצפה ..אבל אף פעם אתה לא יכול ל הסתכל על עצמך כי הגוף שלך באופן אנסטנקטיבי עסוק ב אנרגיות שלו.. ו ךפעמים הבן אדם צריך ל הוריד הילוך לעצור ולהסתכל עם עצמו על עצמו אז אני עשיתי את הקטע הזה שם זא אצלכם באחד מהחופים הכי יפים שאני מכיר ..ו זה היה ביום שישי ..כל שבוע ..בשעה הזו שאני מקליד את ה מיכתב הזה האמת שגם כאן יש ל נו ים ..אבל הים כאן הוא עמוק יותר כחול יותר ..קר יותר ו כמו הים ככה החיים פה ושם כי הדבר ש הכי אהבתי אולי ב רגעים האלה זה את ה חום ש הקרינו לי המיים קוראים לזה געגוע שבת שלום זהר
התקופה הזו של סוף ה קייץ תמיד הייתה התקופה שבה הכל היה מקבל מן יחוד כזה של שקט שלווה מן מלנכוליות בלתי מוסברת בצבעי אפור ו גשמים כאלו לא מציקים יש לי מן תאוריה כזו ש פיתחתי עם השנים [אני ביכלל מפתח ים של תאוריות לעצמי ולהנאתי] אבל התאוריה ש פתחתי הקשורה לתקופה הזו היא זו ש אנשים ש הולכים לים בתקופה הזו בשעות בין הערביים כדאי לקחת פאוזה מהחיים --חייבים ל היות מיוחדים לשבת מול הים לחשוב על משמעות האינסוף על משמעות האושר אהבה ל עשות לך מן תהליך של הטהרות נפשית כזו שבו אתה מנסה לראות כמה בעצם החיים שלך יפים ו מושלמים ובכלל אם הישיבה הזו מול הים מלווה ב איזה רדיו ש מנגן איזה שיר ישן נושן כזה עם כינורות ברקע בצבעים של אפור ו מנגינה ישאלית מלודית--אז בכלל חזרת ל היות בן 17 תחשבו ... אנחנו רצים ו כשרצים אז אין לך תאפשרות ל הסתכל על עצמך ..אתה יכול ל הסתכל על ה יריב או על שאר הרצים אתה יכול ל הסתכל על ה קהל על השמיים --על הרצפה ..אבל אף פעם אתה לא יכול ל הסתכל על עצמך כי הגוף שלך באופן אנסטנקטיבי עסוק ב אנרגיות שלו.. ו ךפעמים הבן אדם צריך ל הוריד הילוך לעצור ולהסתכל עם עצמו על עצמו אז אני עשיתי את הקטע הזה שם זא אצלכם באחד מהחופים הכי יפים שאני מכיר ..ו זה היה ביום שישי ..כל שבוע ..בשעה הזו שאני מקליד את ה מיכתב הזה האמת שגם כאן יש ל נו ים ..אבל הים כאן הוא עמוק יותר כחול יותר ..קר יותר ו כמו הים ככה החיים פה ושם כי הדבר ש הכי אהבתי אולי ב רגעים האלה זה את ה חום ש הקרינו לי המיים קוראים לזה געגוע שבת שלום זהר
