מיט-בר
על הנייר , יש ימים שהם פשוט ברכה לאדם המבקש לאכול ארוחה טובה במסעדה. חצי גמר ליגת האלופות הוא יום כזה. כל הקולינריה העירונית פתוחה לפניך, ורק מדי פעם קולות של "אווווו!!!!!" מהבתים ומהבארים הסמוכים מפרים את הסימפוניה של הבטן המקרקרת.
כך בדיוק היה אתמול במיט-בר, מסעדה שבדרך כלל מלאה לגמרי ואתמול היינו שם אני והדור הצעיר כמעט לבד, אולי חוץ מכמה חוצנים. החמצת המשחק ליוותה אותנו כצל במשך כל הערב. התכנית היתה להתחיל את הארוחה מוקדם יחסית כדי לפחות להספיק את המחצית השניה, אבל כנראה שפיית החנייה גם נשארה בבית וראתה את המשחק וכך יצא שהגענו באיחור.
התפריט הרגיל מורכב מראשונות פשוטות למדי, עיקריות בשריות (מטבע הדברים) ומחולק לנתחים קבועים (אנטריקוט, סינטה, צלעות טלה) ולנתחים במשקל משתנה (פורטרהאוס, פריים-ריב וכדומה). עם בחירת היין (פלאם קלאסיקו, נסיונותיי לשכנע את השולחן לבחור בסנסר הלבן כשלו כשלון חרוץ. יום אחד אולי ילמד הדור הצעיר להפסיק לזלזל ביין לבן ולהבין שמותר גם לצאת מהקופסא הקובעת שבשר הולך רק עם יין אדום) הוצע לנו במיט-בר גם קונספט של ארוחה זוגית. מנת לחם וחמאה, שתי מנות ראשונות (מהחלק הראשון של התפריט), עיקרית לחלוקה מהנתחים בגודל משתנה (רוב הנתחים מגיעים ממילא במשקל של 800-900 גרם), שתי תוספות, שתייה קרה/חמה וקינוח. כל זה ב 348 ש"ח. בהתחשב בגודל הנתח ובמחירים הגבוהים ממילא של המיט-בר, לי זה היה נשמע כמו מציאה.
לראשונות בחרנו את הקרפצ'יו וחציל קלוי (שוב, בחירת הדור הצעיר) . בעוד שהחציל הגיע להפתעתנו ולאכזבתי בצלחת ביתית מרוסק לחלוטין עם טחינה בסגנון מסעדות מזרחיות, הקרפצ'יו היה הטוב ביותר שאכלתי לאחרונה. טעמים בשריים ומודגשים, פרמזן איכותי. הצלחת נוגבה לחלוטין.
לעיקרית חלוקה בחרנו את הפורטרהאוס (900 גרם, 34 ש"ח ל-100 גרם). הדור הצעיר דרש את הפילה, ואני השתלטתי על הסינטה. מה אומר ומה אגיד? מצוין. התוספות היו קצת סתמיות, סלט ירוק חסר כל השראה וכרובית מטוגנת סטנדרטית, אבל הם ממילא לא היו השחקנים העיקריים כאן. הנתח הזה עבר ממש הטרדה מצידנו: בהתחלה בנימוס, חיתוך עדין בסכין ומזלג, בהמשך כבר פירוק יותר אלים ולבסוף בלי בושה, ניקוי יסודי של העצמות ישירות עם הידיים. אפשר להתווכח על הראשונות, התוספות אבל השחקן העיקרי כאן, הבשר, בהחלט ראוי למעמד הארוחה כולה.
בקינוח כבר הייתי יותר אסרטיבית, או שפשוט הדור הצעיר היה עסוק בסמסים לגבי המשחק ולכן הצלחתי בשכנועיי לוותר על השוקולד ובמקומו נבחר שטרוייזל תותים בקרם מסקרפונה.ממש טעים. סוף סוף מישהו נזכר שעדיף לא לקצוץ את התותים אלא להנות מהם בחתיכות גדולות. את הקינוח כבר זללנו מהר, היות והדור הצעיר רצה לראות את מה שנותר מהמשחק ואת סיומו אכן ראינו בקיוסק מקומי.
יחד עם הפלאם קלאסיקו , סודה ומים עלתה הארוחה 528 ש"ח. לא זול, נכון, אבל בהתחשב במחיר הנתח בלבד, ובאיכות המרכיבים הבשריים בארוחה, הרי הקונספט בהחלט משתלם. השירות היה נעים ויעיל מאוד.
כל שנשאר הוא, אם כך, זה לבדוק את הפאב החדש שהשיקו המיט-בר בצמוד. אולי שם ניתן יהיה לשלב בין התשוקה לבשר והתשוקה לכדורגל. ובא לדור הצעיר גואל.
על הנייר , יש ימים שהם פשוט ברכה לאדם המבקש לאכול ארוחה טובה במסעדה. חצי גמר ליגת האלופות הוא יום כזה. כל הקולינריה העירונית פתוחה לפניך, ורק מדי פעם קולות של "אווווו!!!!!" מהבתים ומהבארים הסמוכים מפרים את הסימפוניה של הבטן המקרקרת.
כך בדיוק היה אתמול במיט-בר, מסעדה שבדרך כלל מלאה לגמרי ואתמול היינו שם אני והדור הצעיר כמעט לבד, אולי חוץ מכמה חוצנים. החמצת המשחק ליוותה אותנו כצל במשך כל הערב. התכנית היתה להתחיל את הארוחה מוקדם יחסית כדי לפחות להספיק את המחצית השניה, אבל כנראה שפיית החנייה גם נשארה בבית וראתה את המשחק וכך יצא שהגענו באיחור.
התפריט הרגיל מורכב מראשונות פשוטות למדי, עיקריות בשריות (מטבע הדברים) ומחולק לנתחים קבועים (אנטריקוט, סינטה, צלעות טלה) ולנתחים במשקל משתנה (פורטרהאוס, פריים-ריב וכדומה). עם בחירת היין (פלאם קלאסיקו, נסיונותיי לשכנע את השולחן לבחור בסנסר הלבן כשלו כשלון חרוץ. יום אחד אולי ילמד הדור הצעיר להפסיק לזלזל ביין לבן ולהבין שמותר גם לצאת מהקופסא הקובעת שבשר הולך רק עם יין אדום) הוצע לנו במיט-בר גם קונספט של ארוחה זוגית. מנת לחם וחמאה, שתי מנות ראשונות (מהחלק הראשון של התפריט), עיקרית לחלוקה מהנתחים בגודל משתנה (רוב הנתחים מגיעים ממילא במשקל של 800-900 גרם), שתי תוספות, שתייה קרה/חמה וקינוח. כל זה ב 348 ש"ח. בהתחשב בגודל הנתח ובמחירים הגבוהים ממילא של המיט-בר, לי זה היה נשמע כמו מציאה.
לראשונות בחרנו את הקרפצ'יו וחציל קלוי (שוב, בחירת הדור הצעיר) . בעוד שהחציל הגיע להפתעתנו ולאכזבתי בצלחת ביתית מרוסק לחלוטין עם טחינה בסגנון מסעדות מזרחיות, הקרפצ'יו היה הטוב ביותר שאכלתי לאחרונה. טעמים בשריים ומודגשים, פרמזן איכותי. הצלחת נוגבה לחלוטין.
לעיקרית חלוקה בחרנו את הפורטרהאוס (900 גרם, 34 ש"ח ל-100 גרם). הדור הצעיר דרש את הפילה, ואני השתלטתי על הסינטה. מה אומר ומה אגיד? מצוין. התוספות היו קצת סתמיות, סלט ירוק חסר כל השראה וכרובית מטוגנת סטנדרטית, אבל הם ממילא לא היו השחקנים העיקריים כאן. הנתח הזה עבר ממש הטרדה מצידנו: בהתחלה בנימוס, חיתוך עדין בסכין ומזלג, בהמשך כבר פירוק יותר אלים ולבסוף בלי בושה, ניקוי יסודי של העצמות ישירות עם הידיים. אפשר להתווכח על הראשונות, התוספות אבל השחקן העיקרי כאן, הבשר, בהחלט ראוי למעמד הארוחה כולה.
בקינוח כבר הייתי יותר אסרטיבית, או שפשוט הדור הצעיר היה עסוק בסמסים לגבי המשחק ולכן הצלחתי בשכנועיי לוותר על השוקולד ובמקומו נבחר שטרוייזל תותים בקרם מסקרפונה.ממש טעים. סוף סוף מישהו נזכר שעדיף לא לקצוץ את התותים אלא להנות מהם בחתיכות גדולות. את הקינוח כבר זללנו מהר, היות והדור הצעיר רצה לראות את מה שנותר מהמשחק ואת סיומו אכן ראינו בקיוסק מקומי.
יחד עם הפלאם קלאסיקו , סודה ומים עלתה הארוחה 528 ש"ח. לא זול, נכון, אבל בהתחשב במחיר הנתח בלבד, ובאיכות המרכיבים הבשריים בארוחה, הרי הקונספט בהחלט משתלם. השירות היה נעים ויעיל מאוד.
כל שנשאר הוא, אם כך, זה לבדוק את הפאב החדש שהשיקו המיט-בר בצמוד. אולי שם ניתן יהיה לשלב בין התשוקה לבשר והתשוקה לכדורגל. ובא לדור הצעיר גואל.
