מיומנו של שומר הסף

י ו ר י

New member
מיומנו של שומר הסף

ערב ערב אני רואה אותכם מגיעים למכון – מכון לטיפול משפחתי. עיתים תגיעו ביחד – אבל מנוכרים , מרוחקים , מנותקים. יש ואתה מגיע במכוניתך לבד ויש ו"ההיא" החדשה מביאה אותך, יש ואת מגיעה לבד במכוניתך – עיתים תלווה אותך חברה או חבר , ובכניסה תהססו קצת, תציצו בשעון , ובעדינות תדחפו את דלת הזכוכית קדימה. ובקדמת החדר - בלי שמחה עם כאב עם הרבה עצב – תפגשו בבן הזוג , בבת הזוג שלפני שנים חמש , עשר ואולי יותר הבטחתם זה לזו וזו לזה עולם והיום רגש של כאב , כעס ,עוינות ,השפלה ,אכזבה נאחס גדול ומרוכז. ואז אתם נכנסים לחדר הטיפול מבעד לדלת הזכוכית אני חש את הקור ביניכם, בכניסה. ובחלוף שעה אתם יוצאים חבוטים, חבולים, ישנם המתעכבים שניה נוספת, רק שניה אחת, לא ,לא כדי "לסגור" משהוא רק שלא להגיע חו"ח, ולו לשבריר שניה , לאינטימיות למגע עם "ההיא" עם "ההוא" יש המוחים דמעה יש הנושמים לרווחה ובמהירות יוצאים מהמכון בדרך כלל הוא לימין היא לשמאל, או להיפך. לעיתים רחוקות תצאו ביחד חבוקים , שלובי זרועות, כבעבר כמו אז לפני שנים חמש , עשר או יותר. . . זוג נוסף מגיע היא ממזרח , הוא ממערב. אני סיימתי את המשמרת והולך הבייתה. ואתם , את , אתה - לאן ועם מה - אתם הולכים ???
 

thila

New member
מדהים, וכתוב רגיש... ../images/Emo79.gif

איך זה באמת, שביום מסוים, בשנה מסוימת בחיינו, אנו יכולים לאהוב אדם עד מוות. להבטיח לו תמיכת עולם ואמונים. להביט אל תוך עיניו ולחוש כי הוא יקר לנו כיהלום, כפנינה נדירה. ובנקודת זמן אחרת, כאילו בקצהו השני של העולם, פתאום אין אנו רוצים בו יותר. פתאום אנחנו מתעוררים בוקר אחד, ונגמרים. הקול שלו לא חודר עוד לליבנו, המגע שלו הופך מעייף וטורדני. הנוכחות שלו מעיקה עלינו. האהבה מתה. וכל שהיה מאושר, מלא שמחה ותקווה, הופך לשחור ושגרתי. תהילה אור, פרודה.
 
למעלה