מיומנו של דודו
היום התחשק לי לקום בארבע, אז צרחתי קול עוד רוחי בי ואימא באה מייד. היא לא הייתה נראית ממש שמחה. למה, אימא? את לא שמחה שהבן שלך קם? זה לא יפה. אימהות צריכות לשמוח כשהבנים שלהן קמים. נחשו מה היא הביאה לי? דייסה. פיכס, שונא את זה. יש לזה טעם של כלב. לא שטעמתי, אבל אני יודע. מי בכלל אוכל דייסה, חוץ מנמושות? אני לא נמוש. גם לא נמושה, אבל זה בגלל שאני דודו ואני בן. אני רציתי במבה, אבל אימא התעקשה על דייסה. צרחתי ואבא אמר שלא נורא, וזה יחזק לי את הריאות. מה זה ריאות? שונא את זה. הם תמיד מדברים עם מילים קשות כדי שאני לא אבין. לא רוצה לחזק אף ריאה. רוצה במבה. יש להם מזל שאני לא יודע לדבר, כי אז הייתי מקלל. אני יודע רק לומר ``בה``, אבל זו קללה ממש חזקה. משהו כמו יחטוף אותך הרעם. שמעתי את דוד אורי אומר את זה. ואז אבא צעק עליו שהוא מקלקל אותי. אותי? חה. אני יודע המון קללות. בקבוק, למשל, זו קללה טובה. אני רק אומר אותה ואימא מתחילה להתרוצץ בבהלה, ואבא מתכופף מתחת למיטה בפחד. הוא טוען ששם הוא מחפש את הבקבוק, אבל אני צוחק לי בשקט ויודע את האמת. גם מוצץ זו קללה טובה, רק שהם התחילו להתרגל לזה כבר. בקיצור, עושים חיים. הכי כיף זה באמבטיה, כשאני מעמיד פנים שנכנס לי סבון לעין וצורח, ואימא דואגת ונותנת לי המון תשומת לב. אבל נראה לי שבזמן האחרון אבא קצת חושד. כשאני צועק על הסבון, אבא אומר ``אז בואו נלך לדוד רופא`` ואני משתתק. שונא את דוד רופא. זה דוד, זה? אורי זה דוד אמיתי. נותן לי הכל, רק שאהיה בשקט. דוד רופא רק מכאיב לי ורואים שהוא נהנה מזה. אז אני משתתק ואבא קורץ לאימא. שונא את זה. מה הם מסתודדים עלי? אני התינוק שלהם?
היום התחשק לי לקום בארבע, אז צרחתי קול עוד רוחי בי ואימא באה מייד. היא לא הייתה נראית ממש שמחה. למה, אימא? את לא שמחה שהבן שלך קם? זה לא יפה. אימהות צריכות לשמוח כשהבנים שלהן קמים. נחשו מה היא הביאה לי? דייסה. פיכס, שונא את זה. יש לזה טעם של כלב. לא שטעמתי, אבל אני יודע. מי בכלל אוכל דייסה, חוץ מנמושות? אני לא נמוש. גם לא נמושה, אבל זה בגלל שאני דודו ואני בן. אני רציתי במבה, אבל אימא התעקשה על דייסה. צרחתי ואבא אמר שלא נורא, וזה יחזק לי את הריאות. מה זה ריאות? שונא את זה. הם תמיד מדברים עם מילים קשות כדי שאני לא אבין. לא רוצה לחזק אף ריאה. רוצה במבה. יש להם מזל שאני לא יודע לדבר, כי אז הייתי מקלל. אני יודע רק לומר ``בה``, אבל זו קללה ממש חזקה. משהו כמו יחטוף אותך הרעם. שמעתי את דוד אורי אומר את זה. ואז אבא צעק עליו שהוא מקלקל אותי. אותי? חה. אני יודע המון קללות. בקבוק, למשל, זו קללה טובה. אני רק אומר אותה ואימא מתחילה להתרוצץ בבהלה, ואבא מתכופף מתחת למיטה בפחד. הוא טוען ששם הוא מחפש את הבקבוק, אבל אני צוחק לי בשקט ויודע את האמת. גם מוצץ זו קללה טובה, רק שהם התחילו להתרגל לזה כבר. בקיצור, עושים חיים. הכי כיף זה באמבטיה, כשאני מעמיד פנים שנכנס לי סבון לעין וצורח, ואימא דואגת ונותנת לי המון תשומת לב. אבל נראה לי שבזמן האחרון אבא קצת חושד. כשאני צועק על הסבון, אבא אומר ``אז בואו נלך לדוד רופא`` ואני משתתק. שונא את דוד רופא. זה דוד, זה? אורי זה דוד אמיתי. נותן לי הכל, רק שאהיה בשקט. דוד רופא רק מכאיב לי ורואים שהוא נהנה מזה. אז אני משתתק ואבא קורץ לאימא. שונא את זה. מה הם מסתודדים עלי? אני התינוק שלהם?
