מיומנה של כוסית
פרק ראשון שלום קוראים לי סיוון ואני כוסית ב כ' הידיעה. כ-ו-ס-י-ת. תעצמו לרגע עיניים, תנשמו עמוק ותפעילו את התאים הוורודים במוח. נסו לדמיין אותי. יהיה כיף. מה לעשות אני פשוט כזאת. כן כ זאת. כמעט המון שנים לקח לי להבין ממה עשויה ההילה הזו שמסביבי, שיוצרת את כל המהומה. שנים הסתובבתי נדהמת מכל הטוב הצרוף הזה שנחת עלי. הרי לא צירפו איתי ספר הדרכה לכוסית המתחילה, ולכן לא הבנתי שזה רק אלי, שהם מתנהגים בכזו אבירות. רק כשהתחלתי להתיידד עם קולנוע רוסי, הבנתי שאצלי זה קצת אחרת. אז אני סיוון נעים מאד. ואני מהאבסולוטיות . כוסית קונצנזוס. אין כאן שאלה של טעם או ריח. אני אקסיומה. מאלה ששמות על עצמן גופייה לבנה של דלתא, ומכנסי התעמלות של גלי, ונראית פשוט נפלא. זו לא התנשאות זה תאור מצב. אני לא מדי גבוהה, אך גם מעל לבינוני, אני ארוכה וסקסית. הכל פשוט מסודר אצלי ממש במקום כמו בספרייה המרכזית של מינכן. העיניים שלי מהפנטות מהכחול הגדול, השיער מלא, גולש ומבהיק כאלף רסיסי טל. המותניים שלי הם כשל רקדנית ספרדייה בהופעת בכורה, גוון העור שלי לא קיים אפילו בקטלוגים של טמבור, והשפתיים שלי משתרבבות ונפשקות כמנגו כתום-דם בעת מתיחת המרובעים לצדדים. הרגליים שלי מרהיבות בחצאית מתנופפת כששסע רודף טפח מזמין טרף. החזה שלי זקוף וממושמע כמו ילד בצופים, נותן הקשב בלי פקודה. הוא רך אך לא נמרח, גמיש ורענן כמו פלח תפוז רוטט שכרגע ירד את העץ. הקול שלי חם ונעים כמו תיבת נגינה אירלנדית, והחיוך כפתיחת קופסת התכשיטים ברגע ההתארסות. הישבן שלי לא מכיר בחוקי הגרביטציה, ומתנוסס לו בגאון, אפילו מתחת לפיז'מה פרחונית מהשוק האפור.
פרק ראשון שלום קוראים לי סיוון ואני כוסית ב כ' הידיעה. כ-ו-ס-י-ת. תעצמו לרגע עיניים, תנשמו עמוק ותפעילו את התאים הוורודים במוח. נסו לדמיין אותי. יהיה כיף. מה לעשות אני פשוט כזאת. כן כ זאת. כמעט המון שנים לקח לי להבין ממה עשויה ההילה הזו שמסביבי, שיוצרת את כל המהומה. שנים הסתובבתי נדהמת מכל הטוב הצרוף הזה שנחת עלי. הרי לא צירפו איתי ספר הדרכה לכוסית המתחילה, ולכן לא הבנתי שזה רק אלי, שהם מתנהגים בכזו אבירות. רק כשהתחלתי להתיידד עם קולנוע רוסי, הבנתי שאצלי זה קצת אחרת. אז אני סיוון נעים מאד. ואני מהאבסולוטיות . כוסית קונצנזוס. אין כאן שאלה של טעם או ריח. אני אקסיומה. מאלה ששמות על עצמן גופייה לבנה של דלתא, ומכנסי התעמלות של גלי, ונראית פשוט נפלא. זו לא התנשאות זה תאור מצב. אני לא מדי גבוהה, אך גם מעל לבינוני, אני ארוכה וסקסית. הכל פשוט מסודר אצלי ממש במקום כמו בספרייה המרכזית של מינכן. העיניים שלי מהפנטות מהכחול הגדול, השיער מלא, גולש ומבהיק כאלף רסיסי טל. המותניים שלי הם כשל רקדנית ספרדייה בהופעת בכורה, גוון העור שלי לא קיים אפילו בקטלוגים של טמבור, והשפתיים שלי משתרבבות ונפשקות כמנגו כתום-דם בעת מתיחת המרובעים לצדדים. הרגליים שלי מרהיבות בחצאית מתנופפת כששסע רודף טפח מזמין טרף. החזה שלי זקוף וממושמע כמו ילד בצופים, נותן הקשב בלי פקודה. הוא רך אך לא נמרח, גמיש ורענן כמו פלח תפוז רוטט שכרגע ירד את העץ. הקול שלי חם ונעים כמו תיבת נגינה אירלנדית, והחיוך כפתיחת קופסת התכשיטים ברגע ההתארסות. הישבן שלי לא מכיר בחוקי הגרביטציה, ומתנוסס לו בגאון, אפילו מתחת לפיז'מה פרחונית מהשוק האפור.