מיומנה של כבשה.
ימי חמישי הם ימים מיוחדים. אני מאוד אוהב אותם.
קמתי היום בבוקר מוקדם. רציתי להגיע ראשון לאימון ולראות האם השחקנים מתנהגים מוזר או שזה רק אני. אז קמתי מוקדם מאוד, בערך ב 9 בבוקר. דרסיליה עדיין נחר על המיטה, לא רציתי להעיר אותו כי הוא מרביץ מתוך שינה, אז נעלתי את הכפכפים הורודות שלי והלכתי להתקלח. אחרי שדרסיליה התעורר אכלנו ארוחת בוקר ונסענו לאימון. דרסיליה נהג. כשהגענו לבלומפילד שאלתי את דרסיליה מה נסגר איתו, אז הוא ענה לי שהגענו לאימון של הקבוצה. אמרתי לו שהוא אדיוט ויש עוד כמה משחקים לפני שזה יקרה. הוא התנצל ודפק סמוחטה על האוטו של ניצן. סתם כי בא לו. הוא אמר לי פעם שככה הוא מראה לאנשים שהוא מכבד אותם. אז הגענו לקצף ב 11 בבוקר, רעננים ומאושרים. יש משהו מוזר בקצף כ"כ מוקדם בבוקר. קודם כל, אם מגיעים מוקדם מבינים כמה עידן ודלה אוהבים את המועדון. הם עדיין על הספה!!! ישנים אמנם, אבל אחרי שמנקים את בקבוקי הבירות, בדלי הסיגריות ואת הבחורות מהריצפה, אפשר לראות שאכפת להם. הדבר השני שבולט זה משטר האימונים המפרך של השחקנים - הפלייסטיישן עדין עובד מאתמול בלילה. כן, יניב עדיין האלוף. מנהיג אמיתי! אבל עדיין, רציתי לבדוק למה כ"כ מוזר לי לאחרונה בקבוצה. אז החלטתי לשבת בכניסה למתחם על כיסא ולראות איך השחקנים מתייחסים אלי הבוקר.
ואז הם התחילו להגיע. ראשון, כמו תמיד, גוסטבו. "בוקר טוב מחמן שלי רובן". הוא אמר. "אלישע". עניתי לו, כמו בכל יום בשבועיים האחרונים. "כן, רובן." הוא אמר והלך.
יניב הגיע. "רובן, אנחנו צריכים לדבר על רכש לעונה הבאה. חסרים לנו חלוצים ושחקנים שימסרו לי את הכדור." "אלישע, יניב, לא רובן." "אני אדבר כבר עם יענק'לה". הוא אמר והלך.
לאט לאט כולם נכנסו ובירכו אותי בברכת "בוקר טוב המאמן רובן". זה נראה לי קצת חשוד אז שאלתי את קוקליץ' למה כולם קוראים לי רובן ולא אלישע. הוא אמר לי להסתכל אחורה.
מאחורי היה שלט גדול שבכלל לא שמתי לקיומו עד אותו רגע - "ברוך הבא ראובן עטר למכבי חיפה!" איזה קטע יומן! הם באמת שינו לי את השם!!! צ'יזיק הזה לץ לא קטן!
אני אוהב את ימי חמישי יותר מכל יום אחר בשבוע. כל יום חמישי אני נפגש עם הפסיכולוגית שלי ואנחנו עוברים על כל תרחיש ראיוני אפשרי. אני הכי אוהב את הראיונות בזמן המחצית. תמיד נותן לי אנרגיה.
יאללה יומן, צריך ללכת, בכל זאת, השם מחייב.
שלך,
א. רובן. לוי.
הבהרה: מדובר בסאטירה. אין להסיק מהכתוב כאן שום דבר על דעותיו של הכותב או הבנתו בכדורגל. אמנם אני בטוח ב 99% שלבחור ישנם כפכפים ורודות, אבל אין לי שום הוכחה לכך. אם פגעתי במישהו אני מתנצל על כך עד עמקי נשמתי.
ימי חמישי הם ימים מיוחדים. אני מאוד אוהב אותם.
קמתי היום בבוקר מוקדם. רציתי להגיע ראשון לאימון ולראות האם השחקנים מתנהגים מוזר או שזה רק אני. אז קמתי מוקדם מאוד, בערך ב 9 בבוקר. דרסיליה עדיין נחר על המיטה, לא רציתי להעיר אותו כי הוא מרביץ מתוך שינה, אז נעלתי את הכפכפים הורודות שלי והלכתי להתקלח. אחרי שדרסיליה התעורר אכלנו ארוחת בוקר ונסענו לאימון. דרסיליה נהג. כשהגענו לבלומפילד שאלתי את דרסיליה מה נסגר איתו, אז הוא ענה לי שהגענו לאימון של הקבוצה. אמרתי לו שהוא אדיוט ויש עוד כמה משחקים לפני שזה יקרה. הוא התנצל ודפק סמוחטה על האוטו של ניצן. סתם כי בא לו. הוא אמר לי פעם שככה הוא מראה לאנשים שהוא מכבד אותם. אז הגענו לקצף ב 11 בבוקר, רעננים ומאושרים. יש משהו מוזר בקצף כ"כ מוקדם בבוקר. קודם כל, אם מגיעים מוקדם מבינים כמה עידן ודלה אוהבים את המועדון. הם עדיין על הספה!!! ישנים אמנם, אבל אחרי שמנקים את בקבוקי הבירות, בדלי הסיגריות ואת הבחורות מהריצפה, אפשר לראות שאכפת להם. הדבר השני שבולט זה משטר האימונים המפרך של השחקנים - הפלייסטיישן עדין עובד מאתמול בלילה. כן, יניב עדיין האלוף. מנהיג אמיתי! אבל עדיין, רציתי לבדוק למה כ"כ מוזר לי לאחרונה בקבוצה. אז החלטתי לשבת בכניסה למתחם על כיסא ולראות איך השחקנים מתייחסים אלי הבוקר.
ואז הם התחילו להגיע. ראשון, כמו תמיד, גוסטבו. "בוקר טוב מחמן שלי רובן". הוא אמר. "אלישע". עניתי לו, כמו בכל יום בשבועיים האחרונים. "כן, רובן." הוא אמר והלך.
יניב הגיע. "רובן, אנחנו צריכים לדבר על רכש לעונה הבאה. חסרים לנו חלוצים ושחקנים שימסרו לי את הכדור." "אלישע, יניב, לא רובן." "אני אדבר כבר עם יענק'לה". הוא אמר והלך.
לאט לאט כולם נכנסו ובירכו אותי בברכת "בוקר טוב המאמן רובן". זה נראה לי קצת חשוד אז שאלתי את קוקליץ' למה כולם קוראים לי רובן ולא אלישע. הוא אמר לי להסתכל אחורה.
מאחורי היה שלט גדול שבכלל לא שמתי לקיומו עד אותו רגע - "ברוך הבא ראובן עטר למכבי חיפה!" איזה קטע יומן! הם באמת שינו לי את השם!!! צ'יזיק הזה לץ לא קטן!
אני אוהב את ימי חמישי יותר מכל יום אחר בשבוע. כל יום חמישי אני נפגש עם הפסיכולוגית שלי ואנחנו עוברים על כל תרחיש ראיוני אפשרי. אני הכי אוהב את הראיונות בזמן המחצית. תמיד נותן לי אנרגיה.
יאללה יומן, צריך ללכת, בכל זאת, השם מחייב.
שלך,
א. רובן. לוי.
הבהרה: מדובר בסאטירה. אין להסיק מהכתוב כאן שום דבר על דעותיו של הכותב או הבנתו בכדורגל. אמנם אני בטוח ב 99% שלבחור ישנם כפכפים ורודות, אבל אין לי שום הוכחה לכך. אם פגעתי במישהו אני מתנצל על כך עד עמקי נשמתי.
