מיואשת

[אמא מעורבת]

מיואשת

הבת שלי בכיתה א' לא עושה כלוםםם בכיתה רק מסתובבת מציקה וכו' ובאה הביתה ואני צריכה לשבת ולוודא שהיא עושה את כל מה שהייתה צריכה לעשות בכיתה במקום לבוא עם דף או חצי דף אני מחכה לאבחון נוסף כמו לא יודעת מה עד ה16 לחודש נראה לי שאני ישתגע בבית מוציע אותי מדעתי. אני כבר תקופה נותנת שמן דגים אבל לא נראה לי שהוא מרגיעה אותה אפילו לא לחצי יום. מה עושים צריכה עצות איך עוברים את התקופה הזאת. ישלציין שכשאני יושבת איתה היא עובדת יפה .

 

[גיל מאור]

השנה רק התחילה, לחכות לאיבחון ולראו

המעבר לכיתה א מהווה השינוי הגדול ביותר בחיי הילד. הואיל ואת היום הראשון בגן לרוב הוא לא ייזכור כי היה קטן מידי. ביתך החלה בסך הכל לפני שבועיים וחצי בית ספר. ייתכן ומדובר בקצב התסגלות איטי יותר (ייתכן שגם בגלל לקות למידה) או בגלל בשלות רגשית. אם תתני לה את התמיכה, הזמן והביטחון, אני מאמין שהיא תתגבר ותתחיל לעבוד יפה גם בכיתה. טוב שקבעת טור לאבחון הואיל והוא יכול להאיר בעיות רבות. לגבי שמן דגים, כפי שאמתרתי מקודם (השאלה לגבי טיפולים טבעיים), גם חלופות לא תמיד מתאימות וגם את שמן דגים לא יתאים לכל אחד. אם בחרת בגישה זו, כדאי לפנות למומחה לתחום (נטורופט). בכל מקרה, חוץ מלתמוך בילדה ולחכות בסלבנות להתפתחויות חיוביות בגישתה לבית הספר אין הרבה מה לעשות, בוודאי שלא להעניש, ללחוץ, לאיים, להפגין אכזבה- כי ייתכן והמקור נובע מקושי אובייקטיבי או רגשי ותגובה כזאת עלולה להחריף בעיה ואף ליצור אנטיגוניזם לגבי בית הספר בהצלחה בכיתה א ושפע ברכות

 

[אמא מעורבת]

קודם כל תודה על התגובה

אז ככה אני כבר מזמן נותנתלה עידוד על כל שטות הכי קטנה חיבוקים נשיקות וחום ומה לא והגברת עושה מה שבא לה ודווקא ואת זה רואים חבל על הזמן הדוגמא הכי יפה זה הבוקר טרי טרי קמה רטובה משנת לילה אז קומי להתקלח מסע טלאות כדי שתקום להתקלח ואח"כ להתלבש סיוט ומי שיגיד לי שאני צריכה להעיר מוקדם אז היא מתעוררת בשש בבוקר מתי זה מוקדם הסתבכה עם החולצה בואי אני יעזור לך לא הסכימה ופרצה בבכי ונשכבה על הריצפה ולא לדבר עם יש משהו לידה אז הוא נזרק לריצפה טוב התלבשה אני מנסה לתת לה להיות אחראיתעל דברים שצריך לקחת פרוסה שתיה וכו' הכל בבכי וכו'. לפני שיוצאים להסעות שתלך להתפנות גם זה במסע ומתן עדשזה קורה וכן יש לה להתפנות. אני ממש מיואשת רעיות דחוף.

 

[חיוך נצחי]

כמה רעיונות שעזרו לי בזמנו, אולי

משהו יתאים לכן, אולי יעלה לך רעיונות נוספים.. 1.הייתי מעירה ומושיבה מול הטלויזיה עם תוכנית/קלטת שאהב. מלבישה אותו תוך כדי צפייה. 2.מביאה אליו את האוכל. מול הטלויזיה אכל נהדר. 3.אחר כך למקלחת לצחצוח שיניים ושטיפת פנים. זאת במידה והטלויזיה מרתקת אותה.. התוצאה היתה הפחתת לחץ ומתח בהתארגנות. נמשך עד גיל 7-8 ועזר מאוד לצאת מהבית עם חיוך. לגבי בי"ס, הייתי משוחחת עם המחנכת ומבקשת ממנה יותר תמיכה בשעות הלימודים. להסביר לה את הקשיים ולשאול איך לדעתה היא תוכל לעזור יותר לילדה. ברגע שאת מתיעצת איתה ולא קובעת עובדה- רוב הסיכויים שהיא תתמוך ביתר רצון. שווה ניסיון. וכמו שאמרת-

ים,אהבה וחיזוקים- כל הזמן.

 

[גיל מאור]

בטנטרומים ניתן לטפל בשיטה התנהגותית

ההנהגות שאת מתארת יכול להיות חלק מהתהליך הבשלה של בית הספר, אך עם מדובר בהפרעת קשב וריכוז, הקושי לקום בבוקר "ולהניע" אובייקטיבי בגלל דפוס פעילות מערכת העצבים.ניתן בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי או הוליסטי להכחיד זאת, באמצעות התניות הפוכות וכלכלת אסימונים. לגבי התגובות של ביתך אלייך בעת התפרצות (טנטרום), ברוב המקרים זה עניין של דינמיקה בין ההורה לילד. חשוב לבחון את התגובה שלך בזמן ההתפרצות. אם את כועסת או מושפעת רגשית מהאירוע (תגובה בזעם, צעקה, כניעה או כל דוגמא אחרת), הדבר מעצים את ההתפרצות. הדבר הנכון הוא להתעלם מספר דקות או כמו באירוע בבוקר (קצת יותר מאוחר) את תאחרי ותרגישי לא בנוח להיכס לכיתה באמצע, את יכולה לקום עכשיו ולהגיע בזמן או להתעכב ולאחר. תנסי להוציא עצמך מהמשוואה. תהפכי את המוטיבציה לשלה. ההנחה שלי שאף אחד לא רוצה להיות חריג וילד רע. לכן אני מאמין שהיא תבחר לא לאחר. לאחר הפגנת חוסר התרגשות מהאירוע, תחזרי ולנסות לעזור לה לקום ובחיבוק לעשות ביחד את הדברים. ולהדגיש אם לפי ההסכם היא הפרה זאת, זו בחירתה גם במחיר של סנסקציה. וזה לא עונש- זה הבחירה שלה. דרך נוספת להתמודד עם טנטרום, אותה אני פחות אוהב, נקראת פסק זמן. ברגע של התפרצות להפריד אותה ממקור הגירוי למשך 2- 5 דקות. להכניס אותה לחדש או להיכנס איתה לחדר אחר לשבת איתה ולא להגיב. לאחר שתירגע, תתני לה מספר אפשרויות שנוחות לך (כמו מקודם). את יכולה ללמוד המון מקבוצות תמיכה שפועלים במספר מקומות בארץ. קשה להגיד מה לעשות. אבל בקבוצה אפשר גם לפרוק עול ולעשות ונטילציה של הכוחות שלך וגם ללמוד מאחרים דרכי התנהגות. כדאי לך לקחת לעצמך את הזמן שלך כי את אמה- נכון, אך את קודם כל אדם פני עצמו. ואם לא תדאגי לעצמך את עלולה לקרוס. תפנקי את עצמך את ראויה לזה. בברכה, גיל

 

[דליה.ד]

ממתי שמן דגים עוזר ללמוד?../images/Emo12.gif

שלום לך אמא יקרה. נראה לי שחשוב להתחלה לעזור לילדה להתארגן וניתן לעשות זאת התנהגותית. אני מתכוונת לאבלה שבה מפורט כל מה שהיא צריכה לעשות: לקום מהמיטה בלי בעיות, לשטוף פנים, לצחצח שיניים, ללבוש חולצה, ללבוש מכנסיים, לסרק את השיער, לשבת לאכול וכו'. כל פעם היא מבצעת את הדברים באותו סדר ומסמנים בטבלה. על כל בוקר מקבלים כוכבית, על שבוע של כוכביות מקבלים פרס. ניתן לעשות טבלה לכל חלק נפרד של היום ולעזור לה (ולך) להתארגן. בדרך כלל משתמשים כחודש פחות או יותר בטבלאות. ואז הדברים נכנסים לשיגרה והרגל ואין צורך להמשיך בטבלה. אני משתמשדת בעיצוב התנהגות באמצעות "חוזים" עם ילדי: בני היה "משתגע" בארוחת ערב ולכן סיכמנו: בכל ארוחה הוא מתחיל עם 5 ש"ח. על כל התנהגות לא נאותה הוא משלם לי חצי שקל....למשל על דיבור בקול רם, צעקות, קימה מהשולחן ללא רשות, התפרעות וכו' - ברוןר שהכל סוכם מראש והדגשתי איך אני מצפה ממנו לאכול. שבועיים זה לקח ואת צריכה לראות אותו אוכל היום בחינם...

 

[דליה.ד]

אבלה = טבלה...סליחה.

 

[אמא מעורבת]

דליה תודה

לגבי שמן דגים משהי המליצה לי. לגבי הטבלה זה מה שבאמת אני הולכת לעשות איתה כי אני מיואשת לא יודעת איך לתנהג ואיך לאכול את ההתנהגות שלה. מקווה רק שיהיה טוב מתי שהו. דיברתי עם הנורולוג בהמלצתך כמובן

 

[גיל מאור]

שמן דגים ואומגה 3

מנטורופט שפגשתי בשיחת חולין באירוע, דנו בתחליף אומגה 3 לטיפול ב ADHD. והוא אמר שבשמן דגים נמצא שרשרת אומגה 3 הארוכה ביותר בטבע (20 ומשהו) ואח"כ בפישתן (14). ייתכן ומכאן התפיסה שבקרב מטפלים אלטרנטיבית להציע שמן דגים המכיל אומגה 3 לבעיות קשב וריכוז. ייתכן וכאן הבלבול. גם אני אישית (וזו דעתי בלבד) סבור שהאומגה 3 יכולה להקל אך איני סבור שלבדה היא תעזור, הואיל ויש כנראה גם בעיה של ספיגה של החומר ולא רק הימצאות הכמות הטבעית שלו בגוף, ואז זה כמו לתת כל הורמון או ויטמין שקיים ליקוי בספיגה החומר האורגני הגוף. גיל

 

[zivadina]

אומגה 3 ומחקרים

ככל הידוע לי, אומגה 3 נמצא כמועיל לבעיות רגשיות, אבל לא נמצא כמועיל לשיפור הפרעת הקשב. זה גם מה שראיתי מתוך נסיון אישי של נטילת אומגה3 במשך יותר משנה.

 

[05 מיכל]

ואי ואי, את מזכירה לי נשכחות...

את מזכירה לי בקרים שלמים שהלכו ככה אצלנו כשהיו בבית כמה ילדים בגיל יסודי וגן. לא, לא מצאתי תרופת פלא. פשוט עכשיו חלק גדלו ויצאו ובבית נשארו פחות ילדים (ביום רגיל רק אחת בח' ואחת בב') אז אני פחות נלחצת, ואיכשהו זה מסתדר יותר טוב.

 

[ngנוצה]

מילת המפתח היא התמדה

אמא מיואשת שלום , קודם כל אל........... אל תיהיה מיואשת כי לפי אופן הכתיבה שלך , ניכר כי את באמת מרוטת עצבים , ומיואשת . אז בתור אחת שכבר היתה בסרט ועדיין בשלבים של להעלות את הילד על דרך המלך (בן 8 - עלה לכתה ג') צריך בהחלט הרבה אורך רוח וסבלנות , כי לפעמים (עד שלא מגלים את מקור הבעיה) צריך לקחת בחשבון שזה לא באשמתם , ולא בשליטתם כל צורות ההתנהגות האלה. אני גם בהחלט בעד שיטת החיזוקים בעזרת טבלאות למינהן אבל מאד חשוב להתמיד איתן כי אחרת חבל על הזמן. . אני גם מציעה "לירות לכל הכיוונים" בקטע של האיבחונים גם אם זה מכביד מבחינה כלכלית/על הילד ו/או עלינו , חייבים לאתר את הבעיה, ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה בהמשך