מיואשת

gifff1

New member
מיואשת

סוף סוף אזרתי אומץ ודיברתי עם הבוסית שלי להבין מה מפריע לה בי ולמה היא מנפנפת\מושכת אותי כבר כמה חודשים מקבלת קביעות בעבודה. ונודע לי היום שהסיבה היא לגמריי לא מקצועית. אין לה טענות מקצועיות לגביי ששאלתי מה מפריע לה בי, היא ענתה: שחסר לי ההתלהבות בעבודה שאני רצינית מידי שניראה שלא טוב לי... נותרתי המומה מה יכולתי להגיד להגנתי? מלבד העובדה שאני טיפוס כזה . שכן טוב לי בעבודה ושאני לא כמוה ולא אוכל להיות כמוה אני לא חיה את העבודה זה לא בנשמה שלי מה לעשות? אני עושה מה שצריך ומעבר, אבל אין לי התלהבות יתרה , טוב לי לקום בבוקר וללכת לעבודה אבל לא אשקר ואגיד שהייתי מעדיפה לא לעבוד ולעסוק בתחביבים כל החיים אבל זו המציאות ויש לי משכנתא ותינוקת ואין לי מה לעשות בנידון. היא הכניסה אותי למבוא סתום...לא יודעת איך לצאת מזה. עוד משהו היא לא מביאה לי פרויקטים חשובים מהטענה הזאת שהיא מפחדת שאשדר ללקוחות חוסר התלהבות והפרוייקט יפול. שאגב לא נכון והוכחתי זאת בפרוייקט האחרון שכמה שהיא היתה שלילית לגביו הצלחתי להרים אותו (יש לי דינמיקה טובה עם אנשים) אני אפילו לא יודעת מה לישאול אותכם אני מרגישה רע בלי מצב רוח וכמובן שהמוטיבציה ירדה. לי כל העיניין נישמע מוזר. מה דעתכם?
 
ננסה יחד ללכת ולהבין

שלום, זה נשמע שמשהו בתוכך אמר לך עוד לפני השיחה שטוב לא יצא משם. השאלה הראשונה היא האם הקול האינטואיטיבי הזה מוכר לך, האם את מרגישה שיש לך דיבור עם החלק הפנימי הזה ? האם אפשר לומר שמצב הרוח הקשה נובע מזה שמישהו מבחוץ שם לך מראה על מציאות שידעת אבל העדפת לא להתעסק איתה ועכשיו את כאילו חייבת להתייצב מולה ? האם זה מקור התחושה הקשה והיאוש ? איך ההרגשה במהלך הימים הללו ? את יכולה להיות יותר קונקרטית. בואי נתחיל מכאן. נלך צעד צעד. להשתמע, אמיר דרור חשבתי על משהו לתת לך לקרוא - אינטליגנצית ריפוי עצמי. למאמר
 

gifff1

New member
לא רוצה להוציא את "השדים" שלי

יש לי אהבה אחרת (בתחום התעסוקתי
) התחברתי אליה בשנה האחרונה . לקחתי קורס בנושא והפכתי את זה לתחביב מהצד וגם ממש לאחרונה ניסיתי לעסוק מזה מהבית אחריי שעות העבודה בשביל הנפש וגם בשביל להרויח קצת "דמיי כיס" (לא כל כך הולך לי בנתיים) זה משהו שרציתי מזמן לעסוק בו אחריי הצבא משום מה החלטתי שזו עבודה קשה מידיי ואני צריכה לעבוד בתחום שיקנה לי ביטחון ויציבות . הלכתי ללמוד משהו שנוגע בי בפן אחר אבל לא "אהבת חיי". היום אני בתפקיד טוב (קרוב ל 4 שנים) עבודה גמישה ונוחה (בגלל הילדה)מעריכים אותי מסביב (אני עובדת באירגון גדול) לא חשבתי לצאת מכאן . את התחביב השארתי בצד אני צריכה להיות מציאותית וגם יש בי פחד שהתחביב יהפוך למאוס אם העסוק בו . יש בי פחד לאבד את מה שיש לי בעבודה בטחון(?) יציבות הערכה . בקיצור אני קצת אבודה עם עצמי קראתי את האיטלגנצית ריפוי הכל נישמע ורוד. אבל אני צריכה גם להביא כסף הביתה ואני לא יכולה לקחת סיכונים בעיקר שמצבי הכלכלי לא מזהיר. שזו עוד בעיה בפניי עצמה מצב כלכלי גרוע גורם לי ממש לדיכאון (נישמע ממש נורא אה?) רק עכשיו הצלחנו להרים את הראש קצת ולהתאזן עם המינוס (בעיקבות רכישת דירה). תודה על ההקשבה והנוכנות לעזור
 

gifff1

New member
עוד משהו

80% מהאנשים בעולם עובדים בעבודה כי הם חייבים אני מניחה שהם היה להם כסף מיותר הם היו עושים דברים אחרים. זה סוג של נורמה בעולם שלנו הלואי ויכולתי כל היום לחיות בפנטזיות שאגב אני מאוד נוטה לזה מזל שהמציאות מאזנת אותי.
 

alonf123

New member
על הברירות והבחירות בחיים

שלום, אומנם לא קל לפעמים לבחור בין שתי האפשרויות. אחת מוכרת, "עושה את העבודה" ואי אפשר בלעדיה... השניה קורצת, מעניינת פי כמה ומבטיחה פוטנציאל גדול פי כמה. הדרך להלך "בין הטיפות" ולהינות אולי משתי העולמות היא לנסות לשלב ביניהן... לא להפסיק את העבודה הראשונה ולנסות להתחיל להניע את הגלגל גם לגבי העבודה השניה. לעולם אין לדעת אלא אם תנסי. יום טוב והרבה שפע ואושר. אלון
 
מו"מ קשה

את אומרת זאת ברור מאד, למרות הקולות שמושכים לעיסוק האהוב, את היום, ובתקופה הנראית לעין, חייבת לעבוד במקום בו את נמצאת. כך לפחות אני שומע. מקופלת באותה בהירות, נמצאת הדילמה איך לעבוד בנוכחות יותר משמעותית, למרות שזאת לא אהבת חייך. למעשה כאן מתחוללת שיחת הפשרה בינך לבין עצמך. לאיזה חלקים להקשיב ? לבדוק איך לשפר את התפקוד משמע להתגייס רק כדי להבטיח כסף, וזאת סוג של סחיטה עצמית, למרות כל הטיעונים ההגיוניים הלב שואף למקום אחר. אז נראה לי שיש לך דרך אחת, להחליט שאת עושה את השנה הבאה כדי ללמוד את עצמך באופן שיעזור לך להגיעה לאפקטיביות אישית גבוהה יותר. אם את מאמינה שיגיע יום והשיעורים הללו ישרתו את האהבה שלך אז יתכן ותהיה מוכנה גם לההסתכל על מה שאת קוראית "השדים שלי", זה נכון, הם שלך והם ילכו איתך לכל מקום, אז אם את מאמינה שיבוא יום ותרצי ללכת בשביל חדש ושבו תהיה לך חשובה נוכחות מלאה יש היגיון לנסות ולעבוד גם על החלקים הקשים, דווקא היום. ליצור ביטחון כלכלי ובמקביל אמון עצמי גבוה יותר זה בהחלט יכולה להיות תוכנית לשנה - שנתיים ומשם דברים יתבהרו. לגבי "הכל נשמע וורוד" לא ממש מבין למה את מתכוונת, אז אם יתאים לך אשמח לשמוע. בהצלחה בינתיים, וכן, ההכללה על רוב העולם שהולך לעבודה כי צריך נשמעת לי כחלק ממסע השכנוע של החלקים הפנימיים שלא מוכנים כרגע לקחת שום סיכון וצריך להקשיב להם. אי אפשר לקחת סיכון ללא בשלות. אמיר דרור
 

gifff1

New member
כל כך נכון!

דבריך נגעו בי מאוד... איך אני מתחילה לעשות את זה: "להחליט שאת עושה את השנה הבאה כדי ללמוד את עצמך באופן שיעזור לך להגיעה לאפקטיביות אישית גבוהה יותר"
 
למעלה