מיואשת ובודדה
אספר פה בקצרה עלי : אני באמצע שנות ה=20 . לא הייתה לי זוגיות אמיתית עדיין. אין לי ממש חיים, אין חברות או תחומי עניין כלשהם. אני לא יוצאת לבלות כי אין עם מי למעשה. תמיד היו לי אהבות נכזבות, תמיד רציתי את מי שלא רוצה אותי , ומי שמגלה עניין אני נרתעת ממנו . יש לי הרגשה שבחורים שמתחילים איתי, מגלים עניין כביכול . עושה לי תחושת בטן תמידית שהם מעוניינים רק לשכב איתי ולזרוק. מה שגורם לי לבחור להתרחק מהם ולרצות את אלה שבכלל לא רוצים להכיר ןלפתח פנטזיה כי איתם אין ממש סכנה שינצלו אותי . גם במקרים שיוצא שמגלים בי עניין בחורים רציניים אני מתחילה לפתח רגשי נחיתות : מרגישה לא מעניינת , מה יש לי להציע בקשר?! אני לא לומדת כרגע, בלי שאיפות אין לי חברות וחסרת חיים! מי ירצה אותי , על מה אדבר עם בחור שאצא לדייטים אם ישאל "איפה את מבלה בד"כ, מה מתכווונת לעשות בחיים וכו. זה אפילו מרתיע אותי נורא הקטע התעסוקתי שיכנסו לי לווריד. תכלס מי ירצה בחורה חסרת חיים?! אף אחד! לפני כחודש ניסו חבר'ה בעבודה לשדך לי מישהו בעבודה בטענה ששנינו רווקים שמחפשים זוגיות. הוא מבוגר ממני ב10 שנים. הוא דווקה הביע עניין ואמר להם למה לא . אבל מאז שהתחלתי לחשוב על זה וכן לרצות פתאום כשראיתי אותו התחלתי להילחץ , אפילו התקשתי להביט מבט . בפעם האחרונה שראיתי אותו בעבודה הוא ניסה כנראה לדבר איתי אבל אני מרוב הלחץ לא ישרתי מבט ואח"כ העובדת העבירה לי מסר שהוא ירד מהקטע כי אני לא מתקשרת איתו מילולית וזה נורא מפריע לו . היא גם הדגשה שהוא נראה מאוכזב כאילו אני משדרת לו "תתרחק ממני" כשלמעשה אני מפחדת מהתפתחות וחסרת נסיון וביטחון. עכשיו אני לא רוצה לרדוף אחריו כי יש לי נטייה אובססיבית לרצות תמיד מי שאינו מעוניין בי . חוץ מזה הוא עובד איתי במקום העבודה אומנם רק יומיים בשבוע אבל עדיין.. היתי מעוניינת לצאת לעולם הדייטים אבל הפחד משתלט עליי.. יש לי גם את הקטע הזה שאם אני לא דלוקה על מישהו לא כל כך בא לי קשר . למעשה עכשיו אני מעוניינת להתגבר על בחור שרציתי במשך שנה וקצת שגם אותו שידכו לי במסגרת העבודה. רוצה להשתחרר ממנו !! הייתי מעוניינת למצוא אהבה אמיתית אבל המחשבות כמו "מי ירצה אותי אני לא מעניינת" , "על מה אדבר עם בחורים ", הוא בטח ירצה ממני רק דבר אחד עוצרות אותי מלצאת לדייטים מחשש לכשלון. אני לא מרגישה שאני שווה , שאני ראוייה לאהבה . פעם המליצו לי ללכת לטיפול התנהגותי קונגטיבי . הייתי פעם בטיפול כמה חודשים טובים אבל המטפלת רוב הזמן עסקה בלנסות לגרום לי ללכת ללמוד מה שגרם לי לפרוש בסוף. מח]שת מטפלת טובה באזור הצפון מישהי שתשפר את איכות חיי כי אני ממש אומללה . שלא נדבר על כך שאין לי חברות , ושאני "בית עבודה-בית עבודה" זה נורא מתסכל!! חוץ מזה תקופה ארוכה יש לי תסביך עם האוכל. אני אוכלת מתוך שעמום , מתוך אכילה רגשית ומשמינה . עושה דיאטות אך לא מצליחה כל כך. כל היום עסוקה באיך למצוא זוגיות ומבואסת מהמשקל. לפי המחשבה שלי שרק אם יהיה רזה אהיה מושכת ורק אז אולי אמצא אהבה (וכשאני מרזה פתאום אכן מתחילים איתי רק אז מרגישה שחושקים רק בגופי ולא באמת רוצים אותי)..
אספר פה בקצרה עלי : אני באמצע שנות ה=20 . לא הייתה לי זוגיות אמיתית עדיין. אין לי ממש חיים, אין חברות או תחומי עניין כלשהם. אני לא יוצאת לבלות כי אין עם מי למעשה. תמיד היו לי אהבות נכזבות, תמיד רציתי את מי שלא רוצה אותי , ומי שמגלה עניין אני נרתעת ממנו . יש לי הרגשה שבחורים שמתחילים איתי, מגלים עניין כביכול . עושה לי תחושת בטן תמידית שהם מעוניינים רק לשכב איתי ולזרוק. מה שגורם לי לבחור להתרחק מהם ולרצות את אלה שבכלל לא רוצים להכיר ןלפתח פנטזיה כי איתם אין ממש סכנה שינצלו אותי . גם במקרים שיוצא שמגלים בי עניין בחורים רציניים אני מתחילה לפתח רגשי נחיתות : מרגישה לא מעניינת , מה יש לי להציע בקשר?! אני לא לומדת כרגע, בלי שאיפות אין לי חברות וחסרת חיים! מי ירצה אותי , על מה אדבר עם בחור שאצא לדייטים אם ישאל "איפה את מבלה בד"כ, מה מתכווונת לעשות בחיים וכו. זה אפילו מרתיע אותי נורא הקטע התעסוקתי שיכנסו לי לווריד. תכלס מי ירצה בחורה חסרת חיים?! אף אחד! לפני כחודש ניסו חבר'ה בעבודה לשדך לי מישהו בעבודה בטענה ששנינו רווקים שמחפשים זוגיות. הוא מבוגר ממני ב10 שנים. הוא דווקה הביע עניין ואמר להם למה לא . אבל מאז שהתחלתי לחשוב על זה וכן לרצות פתאום כשראיתי אותו התחלתי להילחץ , אפילו התקשתי להביט מבט . בפעם האחרונה שראיתי אותו בעבודה הוא ניסה כנראה לדבר איתי אבל אני מרוב הלחץ לא ישרתי מבט ואח"כ העובדת העבירה לי מסר שהוא ירד מהקטע כי אני לא מתקשרת איתו מילולית וזה נורא מפריע לו . היא גם הדגשה שהוא נראה מאוכזב כאילו אני משדרת לו "תתרחק ממני" כשלמעשה אני מפחדת מהתפתחות וחסרת נסיון וביטחון. עכשיו אני לא רוצה לרדוף אחריו כי יש לי נטייה אובססיבית לרצות תמיד מי שאינו מעוניין בי . חוץ מזה הוא עובד איתי במקום העבודה אומנם רק יומיים בשבוע אבל עדיין.. היתי מעוניינת לצאת לעולם הדייטים אבל הפחד משתלט עליי.. יש לי גם את הקטע הזה שאם אני לא דלוקה על מישהו לא כל כך בא לי קשר . למעשה עכשיו אני מעוניינת להתגבר על בחור שרציתי במשך שנה וקצת שגם אותו שידכו לי במסגרת העבודה. רוצה להשתחרר ממנו !! הייתי מעוניינת למצוא אהבה אמיתית אבל המחשבות כמו "מי ירצה אותי אני לא מעניינת" , "על מה אדבר עם בחורים ", הוא בטח ירצה ממני רק דבר אחד עוצרות אותי מלצאת לדייטים מחשש לכשלון. אני לא מרגישה שאני שווה , שאני ראוייה לאהבה . פעם המליצו לי ללכת לטיפול התנהגותי קונגטיבי . הייתי פעם בטיפול כמה חודשים טובים אבל המטפלת רוב הזמן עסקה בלנסות לגרום לי ללכת ללמוד מה שגרם לי לפרוש בסוף. מח]שת מטפלת טובה באזור הצפון מישהי שתשפר את איכות חיי כי אני ממש אומללה . שלא נדבר על כך שאין לי חברות , ושאני "בית עבודה-בית עבודה" זה נורא מתסכל!! חוץ מזה תקופה ארוכה יש לי תסביך עם האוכל. אני אוכלת מתוך שעמום , מתוך אכילה רגשית ומשמינה . עושה דיאטות אך לא מצליחה כל כך. כל היום עסוקה באיך למצוא זוגיות ומבואסת מהמשקל. לפי המחשבה שלי שרק אם יהיה רזה אהיה מושכת ורק אז אולי אמצא אהבה (וכשאני מרזה פתאום אכן מתחילים איתי רק אז מרגישה שחושקים רק בגופי ולא באמת רוצים אותי)..