מיהו שמאלני (מאמר)
בעוד כך וכך שנים תכנה ההיסטוריה את תקופתנו: "תקופת הבלבול הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות". אנו חיים בתקופה בה חושך נראה כאור, אהבה נראית כשנאה, מלחמה נתפסת כשלום, הגנה עצמית נתפסת כרצח, תמיכה בשחיטת יהודים נתפסת כמוסר נעלה, זכויות טרוריסט נתפסות כזכויות אזרח, שחיטת ילדים מתקבלת כמעשה טבעי "מובן" ומתבקש, מאבק למען השמדתנו מתקבל ב"הבנה" כמאבק למען השלום. איך קרה שהגענו לבלבול כה גדול? איך קרה שהתבלבלנו עד כדי אובדן האבחנה בין תוקף ובין קורבן? איבדנו כל פרופורציה, החלפנו בין טוב ורע?... איך קרה שמי שצולף על תינוקות ולפעמים פוגע, נתפס על ידנו כצודק ומוסרי יותר ממי שצולף על מחבלים ולפעמים מחטיא?... איך קרה שבמו ידינו אנו, אנחנו נאבקים בכל מאודנו למען השמדתנו, אך משוכנעים ומאמינים באמונה גדולה שאנו נאבקים למען ה"שלום"? איך הגענו למצב שאפשר לכנותו: שיא האבסורד בהיסטוריה האנושית? איך?... מן הסתם עוד יכתב על כך רבות, אבל אל לנו לבזבז זמן. איננו חייבים להמתין לפרספקטיבה ההיסטורית כדי לערוך את חשבון הנפש שלנו. למען האמת, אם נהיה כנים עם עצמנו, רובנו כבר מבינים שמשהו פה לא בדיוק מה שחשבנו... האמת המרה (שלא לעד נוכל להמלט ממנה) היא: אידאולוגיית השמאל קרסה טוטאלית! כל החכמים הגדולים הם למעשה טיפשים! "המלך הוא עירום"! מן ההכרה הפומבית הזאת כולם חוששים ויראים ולכן הם פשוט שותקים... את התופעה המגוחכת והעצובה הזו נכנה בשם: שתיקת הכלבים http://www.yesha.org.il/site/tavnit-sml.asp?num=253506 נתחיל מכך שנבין כי השמאל היא אידאולוגיה "חזקה" מאוד. השמאל הישראלי היא אידאולוגיה שיש לה בסיס אדיר מבחוץ ומבפנים. "מבחוץ" היא מעין "סניף" של תרבות הנאורות מטעם העולם המערבי המודרני, ו"מבפנים" היא השלטת בקרב האליטות. כאידאולוגיה השלטת גם בקרב האקדמיה והתקשורת, התפשטה אמונה חזקה מאוד שמדובר ב"אידאולוגיה הנכונה", האידאולוגיה של החכמים, הנאורים והאינטיליגנטים (גם המוסריים, למה לא?...). אלא שתחושת הבטחון, הדבקות והאמונה בצדקתה ובנכונותה של האידאולוגיה הזו חצתה כל מישור של הגיון, והגיעה ממש למישור האישיותי (אנשים הפנימו את האידאולוגיה ממש אל תוך מבנה האישיות שלהם והפכו לחלק ממנה). השמאל, שלרגע לא פקפק בצדקת דרכו (האמונה בצדקת הדרך היתה ממש ברמה של ידיעה!), השתוקק להעניק גם לציבור הרחב מפירות חכמתו... הסכם אוסלו היה יקר לליבו ולכן הוא לא היסס להשתמש בכוחו: פה ושם עיוות את המציאות, עובדות שתאמו את ההשקפה השמאלנית - זכו להבלטה תקשורתית, ועובדות שלא תאמו - זכו לפרסום חד פעמי, מהיר ושולי (הכל כדי "לסייע" לציבור לבחור ב"השקפה הנכונה" שתוביל לשלום)... התופעה הזו בה אידאולוגייה כופה את עצמה על הכלל, נקראת: "טרור רוחני". בנוסף להצגה מעוותת של המציאות, התקשורת עסקה גם בדרכים נוספות: עשו לינץ´ תקשורתי ורצח אופי לנתניהו ומשפחתו, המציאו את מושג ה"גזענות" שהשתרש היטב והצליח לבלבל את כולם, הצליחו להנחיל בציבור את התפיסה ששמאלנים הם חכמים וימנים טיפשים, עד כדי כך שסלבריטאים ואנשי אקדמיה ימניים ממש פחדו "לצאת מן הארון" ולהודות בימניותם, מחשש למקום עבודתם ולתדמיתם. לא ארחיב כאן יותר בנושא, הקדשתי לכך מאמר שלם בנפרד. אגב, "האם התקשורת היא באמת שמאלנית"? ובכן, כנראה שכל עוד שהתקשורת היא "בעלת הבית", והיא הקובעת לנו על מה נדבר (ועל מה לא), מה מעניין אותנו (ומה משעמם), מן הסתם שאלה זו לא תזכה להגיע לסדר היום הציבורי אלא תשאר ברמה של "שיחות סלון"... האם באוסלו כביום כיפור היה שבוי הדרג המדיני שוב בקונספציה? גם משאלה זו התקשורת מנסה לחמוק, אך לא לעולם חוסן... הפעם זה כבר רק שאלה של זמן. קריסת קונספציית אוסלו פירושה קריסת השמאל כולו. כולם מנסים לברוח מכך, אבל מן האמת ההיסטורית אין מפלט... ובכן, ארועי המציאות הכניסו את השמאל לבעיה, המבוכה האידאולוגית היא אדירה. במקום להודות בקריסת האידאולוגיה, חלק התפכחו ושתקו, חלק מתלבט ואילו החלק שנשאר נאמן לדרך נסחף למצבים עגומים, שפשוט נראים כאולימפיאדה לשבירת שיאי האבסורד. אנשי השמאל ממש מתחרים ביניהם מי יהיה מגוחך יותר... הלב פשוט נכמר. רק עוד הזדמנות אחת ודי, והוא מיד מביא לנו את אוסלו 2: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-475-2087693,00.html השמאל המפרפר את פירפורי גסיסתו, מסרב להשלים עם מותו, ומתאמץ באופן פתאטי להחיות את עצמו. המצוקה הקיומית האידאולוגית מביאה אותם לידי אובדן עשתונות. הקיצונים שבהם מגיעים עד כדי הלשנות לבתי דין בחו"ל, כתיבת כתובות נאצה על רכבים של טייסים ואף למגעים עם ארגוני טרור. (עם הזמן מסתמן כי החשש אותו הביע סגן השר גדעון עזרא לפיו השמאל הקיצוני עלול להגיע לידי בגידה ממשית, הופך להיות ריאלי יותר ויותר...) מקיימים מגעים? http://www.yesha.org.il/site/tavnit-sml.asp?num=806912 אגב, הסיבה להמשך שרידותם של גופי השמאל הקיצוני היא בדיוק בשל שתיקתם של אותם שמאלנים שהתפכחו. הם מנסים לדחות את ההתפכחות הלאומית הכללית רק משום החשש מן המבוכה הגדולה. הם יודעים שאת האחריות לשתיקה לא יוכלו להטיל על איש מהם, לכן הם שותקים להם בשקט בשקט ומניחים להיסטוריה להתנהל בקצב שלה... (בפסיכולוגיה התופעה הזו מכונה: "פיזור אחריות"). אם פעם הם "ידעו" בבטחון מוחלט מה נכון, וביהירותם לא היססו "לעזור" לציבור להבין זאת, הרי שהיום הם מתחילים להבין את גודל הטעות, אבל הפעם במבוכתם הם מעדיפים לנצור זאת בלבם... מדובר כמובן רק בדחיה, שהרי תהליך ההתפכחות הוא כבר בלתי ניתן לעצירה. אלא שה"דחיה" הזו עולה לנו בדמים! ועל כך באמת כבר לא נוכל לסלוח ולא נוכל לשכוח... ובכן, מיהו שמאלני? (דיברנו ודיברנו, אבל טרם ענינו על השאלה המרכזית). מה, אם כן, משותף לכל פלגי השמאל? מה זה בעצם אומר היום להשתייך למחנה השמאל? זו שאלה שרבים לוקחים אותה כמובן מאליו, אבל בבלבול הקיים היום, איש בעצם אינו שם לב שהתשובה נמצאת בתחום האפור... הבה נעשה סדר. השורה התחתונה, אם כן, היא: האמונה בצדקת האויב! מי שסבור שהמאבק הפלסטיני צודק, הוא שמאלני (אפילו אם הוא בעד טרנספר...)! מי שסבור שלמאבקם של הפלסטינים אין היום שום הצדקה לחלוטין, הוא ימני (גם אם הוא דוגל בפשרה)! כן מגיע להם מדינה, לא מגיע, מותר טרור נגד כיבוש, אסור טרור, אלו פטפוטי ביצים. האם אתה חושב היום שמאבקם של הפלסטינים צודק? (הדגש הוא על: היום). כן – אתה איש שמאל, לא – אתה איש ימין. (תזכורת: המאבק הפלסטיני היום הוא טרור ברברי חסר גבולות ומעצורים, לאחר הונאה מדינית. מי שמצדיק את מאבקם של הפלסטינים היום, אינו יכול "לספר" שהוא מצדיק את מאבקם "רק" ברמה העקרונית...) בפועל האמונה הזו בצדקת הפלסטינים, איננה "חולפת לה עם הרוח" לצורך "שעשוע אינטלקטואלי" בלבד. יש לה משמעות מעשית ביותר: לגיטימציה! מי שחושב שמאבקם צודק, משדר להם ולעולם שהם "בסדר". הלגיטימציה הבינלאומית הזו בפועל מתרגמת ל"אור כתום" לטרור (כלומר שתיקה בהסכמה, שכמוה כחותמת כשרות לשחיטת יהודים). יש להדגיש: בהיעדר לגיטימציה בינלאומית המאבק הפלסטיני האלים יאלץ להיפסק ולעבור למישור המדיני. את הדלק ללגיטימציה הזו ממשיך השמאל הישראלי להעניק (בהתנדבות), בכך שהוא משדר כי אפילו הישראלים עצמם מאמינים שהאויב שלהם צודק. המסקנה: החלוקה לשמאל קיצוני ושמאל "שפוי" היא מלאכותית. בפועל כל שמאלן (כלומר: כל ישראלי המאמין בצדקת האויב) תורם את תרומתו הצנועה להמשך הטרור, משום שהוא משדר לעולם מסר של לגיטימציה למאבק הפלסטיני (האלים), בין אם הוא שמאל קיצוני ובין אם הוא "רק" שמאל מתון. (כנ"ל גם אם הוא עושה זאת מתוך דאגה מוסרית לילדים הפלסטינים המסכנים...)
בעוד כך וכך שנים תכנה ההיסטוריה את תקופתנו: "תקופת הבלבול הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות". אנו חיים בתקופה בה חושך נראה כאור, אהבה נראית כשנאה, מלחמה נתפסת כשלום, הגנה עצמית נתפסת כרצח, תמיכה בשחיטת יהודים נתפסת כמוסר נעלה, זכויות טרוריסט נתפסות כזכויות אזרח, שחיטת ילדים מתקבלת כמעשה טבעי "מובן" ומתבקש, מאבק למען השמדתנו מתקבל ב"הבנה" כמאבק למען השלום. איך קרה שהגענו לבלבול כה גדול? איך קרה שהתבלבלנו עד כדי אובדן האבחנה בין תוקף ובין קורבן? איבדנו כל פרופורציה, החלפנו בין טוב ורע?... איך קרה שמי שצולף על תינוקות ולפעמים פוגע, נתפס על ידנו כצודק ומוסרי יותר ממי שצולף על מחבלים ולפעמים מחטיא?... איך קרה שבמו ידינו אנו, אנחנו נאבקים בכל מאודנו למען השמדתנו, אך משוכנעים ומאמינים באמונה גדולה שאנו נאבקים למען ה"שלום"? איך הגענו למצב שאפשר לכנותו: שיא האבסורד בהיסטוריה האנושית? איך?... מן הסתם עוד יכתב על כך רבות, אבל אל לנו לבזבז זמן. איננו חייבים להמתין לפרספקטיבה ההיסטורית כדי לערוך את חשבון הנפש שלנו. למען האמת, אם נהיה כנים עם עצמנו, רובנו כבר מבינים שמשהו פה לא בדיוק מה שחשבנו... האמת המרה (שלא לעד נוכל להמלט ממנה) היא: אידאולוגיית השמאל קרסה טוטאלית! כל החכמים הגדולים הם למעשה טיפשים! "המלך הוא עירום"! מן ההכרה הפומבית הזאת כולם חוששים ויראים ולכן הם פשוט שותקים... את התופעה המגוחכת והעצובה הזו נכנה בשם: שתיקת הכלבים http://www.yesha.org.il/site/tavnit-sml.asp?num=253506 נתחיל מכך שנבין כי השמאל היא אידאולוגיה "חזקה" מאוד. השמאל הישראלי היא אידאולוגיה שיש לה בסיס אדיר מבחוץ ומבפנים. "מבחוץ" היא מעין "סניף" של תרבות הנאורות מטעם העולם המערבי המודרני, ו"מבפנים" היא השלטת בקרב האליטות. כאידאולוגיה השלטת גם בקרב האקדמיה והתקשורת, התפשטה אמונה חזקה מאוד שמדובר ב"אידאולוגיה הנכונה", האידאולוגיה של החכמים, הנאורים והאינטיליגנטים (גם המוסריים, למה לא?...). אלא שתחושת הבטחון, הדבקות והאמונה בצדקתה ובנכונותה של האידאולוגיה הזו חצתה כל מישור של הגיון, והגיעה ממש למישור האישיותי (אנשים הפנימו את האידאולוגיה ממש אל תוך מבנה האישיות שלהם והפכו לחלק ממנה). השמאל, שלרגע לא פקפק בצדקת דרכו (האמונה בצדקת הדרך היתה ממש ברמה של ידיעה!), השתוקק להעניק גם לציבור הרחב מפירות חכמתו... הסכם אוסלו היה יקר לליבו ולכן הוא לא היסס להשתמש בכוחו: פה ושם עיוות את המציאות, עובדות שתאמו את ההשקפה השמאלנית - זכו להבלטה תקשורתית, ועובדות שלא תאמו - זכו לפרסום חד פעמי, מהיר ושולי (הכל כדי "לסייע" לציבור לבחור ב"השקפה הנכונה" שתוביל לשלום)... התופעה הזו בה אידאולוגייה כופה את עצמה על הכלל, נקראת: "טרור רוחני". בנוסף להצגה מעוותת של המציאות, התקשורת עסקה גם בדרכים נוספות: עשו לינץ´ תקשורתי ורצח אופי לנתניהו ומשפחתו, המציאו את מושג ה"גזענות" שהשתרש היטב והצליח לבלבל את כולם, הצליחו להנחיל בציבור את התפיסה ששמאלנים הם חכמים וימנים טיפשים, עד כדי כך שסלבריטאים ואנשי אקדמיה ימניים ממש פחדו "לצאת מן הארון" ולהודות בימניותם, מחשש למקום עבודתם ולתדמיתם. לא ארחיב כאן יותר בנושא, הקדשתי לכך מאמר שלם בנפרד. אגב, "האם התקשורת היא באמת שמאלנית"? ובכן, כנראה שכל עוד שהתקשורת היא "בעלת הבית", והיא הקובעת לנו על מה נדבר (ועל מה לא), מה מעניין אותנו (ומה משעמם), מן הסתם שאלה זו לא תזכה להגיע לסדר היום הציבורי אלא תשאר ברמה של "שיחות סלון"... האם באוסלו כביום כיפור היה שבוי הדרג המדיני שוב בקונספציה? גם משאלה זו התקשורת מנסה לחמוק, אך לא לעולם חוסן... הפעם זה כבר רק שאלה של זמן. קריסת קונספציית אוסלו פירושה קריסת השמאל כולו. כולם מנסים לברוח מכך, אבל מן האמת ההיסטורית אין מפלט... ובכן, ארועי המציאות הכניסו את השמאל לבעיה, המבוכה האידאולוגית היא אדירה. במקום להודות בקריסת האידאולוגיה, חלק התפכחו ושתקו, חלק מתלבט ואילו החלק שנשאר נאמן לדרך נסחף למצבים עגומים, שפשוט נראים כאולימפיאדה לשבירת שיאי האבסורד. אנשי השמאל ממש מתחרים ביניהם מי יהיה מגוחך יותר... הלב פשוט נכמר. רק עוד הזדמנות אחת ודי, והוא מיד מביא לנו את אוסלו 2: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-475-2087693,00.html השמאל המפרפר את פירפורי גסיסתו, מסרב להשלים עם מותו, ומתאמץ באופן פתאטי להחיות את עצמו. המצוקה הקיומית האידאולוגית מביאה אותם לידי אובדן עשתונות. הקיצונים שבהם מגיעים עד כדי הלשנות לבתי דין בחו"ל, כתיבת כתובות נאצה על רכבים של טייסים ואף למגעים עם ארגוני טרור. (עם הזמן מסתמן כי החשש אותו הביע סגן השר גדעון עזרא לפיו השמאל הקיצוני עלול להגיע לידי בגידה ממשית, הופך להיות ריאלי יותר ויותר...) מקיימים מגעים? http://www.yesha.org.il/site/tavnit-sml.asp?num=806912 אגב, הסיבה להמשך שרידותם של גופי השמאל הקיצוני היא בדיוק בשל שתיקתם של אותם שמאלנים שהתפכחו. הם מנסים לדחות את ההתפכחות הלאומית הכללית רק משום החשש מן המבוכה הגדולה. הם יודעים שאת האחריות לשתיקה לא יוכלו להטיל על איש מהם, לכן הם שותקים להם בשקט בשקט ומניחים להיסטוריה להתנהל בקצב שלה... (בפסיכולוגיה התופעה הזו מכונה: "פיזור אחריות"). אם פעם הם "ידעו" בבטחון מוחלט מה נכון, וביהירותם לא היססו "לעזור" לציבור להבין זאת, הרי שהיום הם מתחילים להבין את גודל הטעות, אבל הפעם במבוכתם הם מעדיפים לנצור זאת בלבם... מדובר כמובן רק בדחיה, שהרי תהליך ההתפכחות הוא כבר בלתי ניתן לעצירה. אלא שה"דחיה" הזו עולה לנו בדמים! ועל כך באמת כבר לא נוכל לסלוח ולא נוכל לשכוח... ובכן, מיהו שמאלני? (דיברנו ודיברנו, אבל טרם ענינו על השאלה המרכזית). מה, אם כן, משותף לכל פלגי השמאל? מה זה בעצם אומר היום להשתייך למחנה השמאל? זו שאלה שרבים לוקחים אותה כמובן מאליו, אבל בבלבול הקיים היום, איש בעצם אינו שם לב שהתשובה נמצאת בתחום האפור... הבה נעשה סדר. השורה התחתונה, אם כן, היא: האמונה בצדקת האויב! מי שסבור שהמאבק הפלסטיני צודק, הוא שמאלני (אפילו אם הוא בעד טרנספר...)! מי שסבור שלמאבקם של הפלסטינים אין היום שום הצדקה לחלוטין, הוא ימני (גם אם הוא דוגל בפשרה)! כן מגיע להם מדינה, לא מגיע, מותר טרור נגד כיבוש, אסור טרור, אלו פטפוטי ביצים. האם אתה חושב היום שמאבקם של הפלסטינים צודק? (הדגש הוא על: היום). כן – אתה איש שמאל, לא – אתה איש ימין. (תזכורת: המאבק הפלסטיני היום הוא טרור ברברי חסר גבולות ומעצורים, לאחר הונאה מדינית. מי שמצדיק את מאבקם של הפלסטינים היום, אינו יכול "לספר" שהוא מצדיק את מאבקם "רק" ברמה העקרונית...) בפועל האמונה הזו בצדקת הפלסטינים, איננה "חולפת לה עם הרוח" לצורך "שעשוע אינטלקטואלי" בלבד. יש לה משמעות מעשית ביותר: לגיטימציה! מי שחושב שמאבקם צודק, משדר להם ולעולם שהם "בסדר". הלגיטימציה הבינלאומית הזו בפועל מתרגמת ל"אור כתום" לטרור (כלומר שתיקה בהסכמה, שכמוה כחותמת כשרות לשחיטת יהודים). יש להדגיש: בהיעדר לגיטימציה בינלאומית המאבק הפלסטיני האלים יאלץ להיפסק ולעבור למישור המדיני. את הדלק ללגיטימציה הזו ממשיך השמאל הישראלי להעניק (בהתנדבות), בכך שהוא משדר כי אפילו הישראלים עצמם מאמינים שהאויב שלהם צודק. המסקנה: החלוקה לשמאל קיצוני ושמאל "שפוי" היא מלאכותית. בפועל כל שמאלן (כלומר: כל ישראלי המאמין בצדקת האויב) תורם את תרומתו הצנועה להמשך הטרור, משום שהוא משדר לעולם מסר של לגיטימציה למאבק הפלסטיני (האלים), בין אם הוא שמאל קיצוני ובין אם הוא "רק" שמאל מתון. (כנ"ל גם אם הוא עושה זאת מתוך דאגה מוסרית לילדים הפלסטינים המסכנים...)
