מידע שחבל על הזמן../images/Emo133.gif
זמן הזמן הוא ממד מרכזי וחשוב בחיינו. יקשה עלינו לתאר עולם ללא זמן, שדבר לא משתנה בו. בלי התייחסות לזמן קשה לתאר את החיים המודרניים בחברה המערבית הטכנולוגית. עם זאת, למרות מרכזיותו של הזמן בחיינו וגם בחייהם של אורגניזמים אחרים, אין המדע מכיר איבר חישה האחראי במישרין על תפיסת הזמן. יותר מזה, איננו יודעים לזהות מידע כלשהו המגיע מן העולם החיצון וגורם לפעילות באיבר חישה כלשהו, כך שתיווצר תחושה של זמן. הדבר עומד בניגוד לממדים תפיסתיים מרכזיים אחרים, כמו למשל תפיסת צבע או עוצמת צליל, שכן כל אחד מן החושים המרכזיים האחרים פועל באמצעות איבר חישה ייחודי ומידע חושי מוגדר, וכך אנו יכולים לראות, לשמוע או לחוש מגע.נראה שלכן הרגיש האדם צורך, כבר משחר התרבות להמציא שעונים, כדי לגשר על פני הפער שבין הנדרש לחיים תקינים הכוללים הערכה או מדידת זמן, לבין הציוד הטבעי שבו ציידה אותנו האבולוציה, מבחינת ההתייחסות לזמן. כשמגיעים לעסוק בנושא הזמן, מתבקשת השאלה: מהו הזמן? אוגוסטינוס הקדוש, בן המאה הרביעית, מאבות הכנסייה הנוצרית, שעסק רבות בסוגיית הזמן, כתב בספרו "וידויים": מהו הזמן? כשאיש אינו שואל - יודע אני, אך כשרוצה אני להסבירו - איני יודע. נראה שמשפט זה מתאים לתיאור המצב גם בימינו אנו, ועל כן לא נעסוק בשאלה זו. (ואולי בכל זאת, הגדרה מויקיפדיה: זמן מוגדר על ידי שינוי, ותלוי בו. משמעות הזמן הינה היכולת התאורטית של מיקום גורמים שונים במציאות ותכונותיהם להיות אחרים ממה שהינם, באופן שאינו פרדוקסלי. במילים אחרות, כאשר ידוע כי חפץ מסוים נמצא גם במצב A וגם במצב B, אך ידוע גם כי מצבים אלו שונים זה מזה, אזי ניתן להסיק כי בין A ל-B קיים פער זמן מסוים. המעבר בין A ל-B הינו תהליך). עם זאת ניתן להבחין בין סוגים של זמן; למשל: זמן פיזיקלי וזמן ביולוגי. הזמן הפיזיקלי הוא הזמן שמודד שעון. כדי לקבוע תקן בינלאומי, אובייקטיבי ואחיד בכל מקום מבססים כיום את מדידת הזמן הפיזיקלי על תנודותיהם של אטומי צסיום. טעות הדיוק של שעון אטומי זה היא כדי שנייה אחת בשלושה מיליוני שנים. ניתן לראות את הזמן הפיזיקלי כרציף ונע מן העבר אל העתיד בכיוון המוגדר כ"חץ הזמן". הזמן הביולוגי מייצג התרחשות של תהליכים ביולוגיים מוגדרים, והוא נשלט על-ידי "שעונים" ביולוגיים הקובעים התנהגויות מחזוריות באורגניזמים חיים, דוגמת מחזור היממה של ערות-שינה אצל האדם. הזמן הביולוגי גם הוא רציף ונע בכיוון "חץ הזמן", והוא אף קשור קשר חיובי לזמן הפיזיקלי (כלומר, ככל שחולף זמן פיזיקלי רב יותר - כך חולף גם זמן ביולוגי רב יותר), שכן ההתאמה בין המקצב הפנימי שאורגניזם חי לפיו לבין המקצב שבו מתנהלים האירועים בסביבה הפיזיקלית חיונית לקיום חיים תקינים. עם זאת, ההתאמה בין קצב הזמן הביולוגי לבין קצב הזמן הפיזיקלי אינה מלאה. כך למשל כאשר בני אדם (ואף חיות מסוימות) מוכנסים לתוך "סביבה נטולת זמן", כלומר סביבה שבה אין הנחקר יכול לקבל כל סמני זמן חיצוניים (למשל זריחה או שקיעת השמש
), מתארכת היממה הביולוגית ביחס ליממה הפיזיקלית שמשכה כ24- שעות, והיא יכולה להגיע עד כדי 27 שעות ואף יותר. כלומר, משך הזמן בין התעוררות ב"בוקר" הסובייקטיבי ועד להליכה לישון
בהגיע ה"לילה" הסובייקטיבי יכול להימשך כדי 27 שעות. הזמן הפסיכולוגי הלא הוא הזמן הנחווה בתודעה. מאחר שניתן להתייחס לקיומה של תודעה אצל בני אנוש (את דבר קיומה של תודעה אצל בעלי חיים שונים קשה לקבוע), אתמקד בהמשך המאמר בזמן הפסיכולוגי האנושי. זאת אף כי גם בעלי חיים אחרים מתנהגים באופן המעיד על יכולתם להתייחס לזמן ואף ללמוד לבצע התנהגויות המותנות במשכי זמן מוגדרים. כדי לעמוד על טיבו של הזמן הפסיכולוגי ניקח לדוגמה משך זמן קצוב על-פי השעון, למשל משך זמן של חמש דקות. נניח כי דקות אלה הן דקות של צפייה בסרט
מרתק. במצב זה, סביר להניח כי הזמן העובר כמעט שלא יורגש באורח חווייתי. כלומר, הצופה, אם יביט בשעונו, יופתע לגלות כי כבר חלפו חמש דקות. לעומת זאת, אם נניח שדקות אלה הן דקות של המתנה לבואו של חבר המתמהמה לבוא, הרי שעתה, סביר להניח שחמש הדקות ייראו בעינינו כמתמשכות עוד ועוד. מבחינה התנהגותית, ההבדל בין התחושות השונות של פרקי הזמן של חמש הדקות בשני המצבים תבוא לידי ביטוי בכך שבעת צפייה בסרט מרתק לא נחוש כל צורך להסתכל בשעון, ואילו בעת ההמתנה לבוא החבר נסתכל בשעוננו מספר רב של פעמים ובכל פעם נתפלא על שהמחוגים נעו מעט כל כך, יחסית להרגשתנו. התייחסות שונה זו לזמן, הנקבעת על-פי מהות הפעילות המתבצעת לאורכו, מומחשת יפה אף בניסוי הבא: שתי קבוצות של נבדקים התבקשו להתבונן במכל מים שקוף המונח מעל להבת אש
בכיריים ולצפות לרתיחתם של המים
. בקבוצה אחת רתחו המים על-פי טיבם, בהגיע חומם ל- c100, ואילו בקבוצה השנייה הוסף למים חומר שלא פגע בצלילותם, אך גרם לכך שבהגיע חומם ל- c100 לא רתחו. הניסוי הופסק בשני המקרים לאחר אותו משך זמן שעון בדיוק, כלומר נבדקי קבוצה אחת חזו ברתיחת המים בעוד נבדקי הקבוצה השנייה לא ראו את המים רותחים. בשני המקרים התבקשו הנבדקים לומר (בלא להיעזר בשעון) מה היה משכו של הניסוי (זכרו כי מבחינת זמן שעון המשך היה זהה). נבדקי הקבוצה שלא חזתה ברתיחת המים העריכו את המשך כארוך יותר בהשוואה לנבדקי הקבוצה שחזתה ברתיחת המים. הסיבה לכך היא, כי מאחר שניתנה הנחיה לצפות ברתיחת המים, הרי הנבדקים שלא חזו ברתיחה היו במצב של המתנה וצפייה לבואו של מאורע מסוים, וכפי שכבר נאמר, מצב של המתנה גורם להתארכות המשך הנחווה של זמן ההמתנה. ניתן לומר כי הזמן הפסיכולוגי, בניגוד לזמן הפיזיקלי והביולוגי, הוא יחסי ותלוי הקשר. אנו חווים אותה יחידה של זמן פיסיקלי באורח שונה בהתאם לנסיבות. לתופעה זו יש ביטויים במרבית השפות האנושיות, כגון "הזמן עמד מלכת", "הזמן קפא"
או "הזמן רץ".
זמן הזמן הוא ממד מרכזי וחשוב בחיינו. יקשה עלינו לתאר עולם ללא זמן, שדבר לא משתנה בו. בלי התייחסות לזמן קשה לתאר את החיים המודרניים בחברה המערבית הטכנולוגית. עם זאת, למרות מרכזיותו של הזמן בחיינו וגם בחייהם של אורגניזמים אחרים, אין המדע מכיר איבר חישה האחראי במישרין על תפיסת הזמן. יותר מזה, איננו יודעים לזהות מידע כלשהו המגיע מן העולם החיצון וגורם לפעילות באיבר חישה כלשהו, כך שתיווצר תחושה של זמן. הדבר עומד בניגוד לממדים תפיסתיים מרכזיים אחרים, כמו למשל תפיסת צבע או עוצמת צליל, שכן כל אחד מן החושים המרכזיים האחרים פועל באמצעות איבר חישה ייחודי ומידע חושי מוגדר, וכך אנו יכולים לראות, לשמוע או לחוש מגע.נראה שלכן הרגיש האדם צורך, כבר משחר התרבות להמציא שעונים, כדי לגשר על פני הפער שבין הנדרש לחיים תקינים הכוללים הערכה או מדידת זמן, לבין הציוד הטבעי שבו ציידה אותנו האבולוציה, מבחינת ההתייחסות לזמן. כשמגיעים לעסוק בנושא הזמן, מתבקשת השאלה: מהו הזמן? אוגוסטינוס הקדוש, בן המאה הרביעית, מאבות הכנסייה הנוצרית, שעסק רבות בסוגיית הזמן, כתב בספרו "וידויים": מהו הזמן? כשאיש אינו שואל - יודע אני, אך כשרוצה אני להסבירו - איני יודע. נראה שמשפט זה מתאים לתיאור המצב גם בימינו אנו, ועל כן לא נעסוק בשאלה זו. (ואולי בכל זאת, הגדרה מויקיפדיה: זמן מוגדר על ידי שינוי, ותלוי בו. משמעות הזמן הינה היכולת התאורטית של מיקום גורמים שונים במציאות ותכונותיהם להיות אחרים ממה שהינם, באופן שאינו פרדוקסלי. במילים אחרות, כאשר ידוע כי חפץ מסוים נמצא גם במצב A וגם במצב B, אך ידוע גם כי מצבים אלו שונים זה מזה, אזי ניתן להסיק כי בין A ל-B קיים פער זמן מסוים. המעבר בין A ל-B הינו תהליך). עם זאת ניתן להבחין בין סוגים של זמן; למשל: זמן פיזיקלי וזמן ביולוגי. הזמן הפיזיקלי הוא הזמן שמודד שעון. כדי לקבוע תקן בינלאומי, אובייקטיבי ואחיד בכל מקום מבססים כיום את מדידת הזמן הפיזיקלי על תנודותיהם של אטומי צסיום. טעות הדיוק של שעון אטומי זה היא כדי שנייה אחת בשלושה מיליוני שנים. ניתן לראות את הזמן הפיזיקלי כרציף ונע מן העבר אל העתיד בכיוון המוגדר כ"חץ הזמן". הזמן הביולוגי מייצג התרחשות של תהליכים ביולוגיים מוגדרים, והוא נשלט על-ידי "שעונים" ביולוגיים הקובעים התנהגויות מחזוריות באורגניזמים חיים, דוגמת מחזור היממה של ערות-שינה אצל האדם. הזמן הביולוגי גם הוא רציף ונע בכיוון "חץ הזמן", והוא אף קשור קשר חיובי לזמן הפיזיקלי (כלומר, ככל שחולף זמן פיזיקלי רב יותר - כך חולף גם זמן ביולוגי רב יותר), שכן ההתאמה בין המקצב הפנימי שאורגניזם חי לפיו לבין המקצב שבו מתנהלים האירועים בסביבה הפיזיקלית חיונית לקיום חיים תקינים. עם זאת, ההתאמה בין קצב הזמן הביולוגי לבין קצב הזמן הפיזיקלי אינה מלאה. כך למשל כאשר בני אדם (ואף חיות מסוימות) מוכנסים לתוך "סביבה נטולת זמן", כלומר סביבה שבה אין הנחקר יכול לקבל כל סמני זמן חיצוניים (למשל זריחה או שקיעת השמש
