מידע על מוגילב (טרנסניסטריה)

[חוה3]

רציתי להוסיף עוד. טוב שמתחילים

סוף סוף לדבר על טרנסניסטריה, אבל עדיין רב הנסתר על הניגלה. לעומת טרנסניסטריה, לא הצלחתי למצוא מידע על מחנות העבודה בכפיה בדרום טרנסילבניה, ששם שהתה אמי ומשם נשלח לעבודות כפייה סבי ודודי. חיפשתי ביד ושם ובספרים ולא מצאתי כלום. בכל הספר הגדול של ז'אן אנצ'ל מוזכר משפט אחד על המחנה "איליה". מכיוון שאמי הייתה ילדה קטנה, סיפוריה הם מחיי היום יום ובוודאי שהיא לא יכולה לתת לי מידע כללי על מה שנעשה שם בתקופת המלחמה.

 

[שרה המל]

אני לא דור שני לשואה

כי אם דור שלישי. הסבא והסבתא שלי נספו אי-שם בדרכים, וכן עוד עשרות אנשים נשים וטף ממשפחות אמי ואבי. נצלו - בודדים בלבד. גם אני מתעניינת בנושא לא המון זמן - אפשר לומר שמאז שאני אוספת חומר עבור האתר המשפחתי. במסר נפרד, אפרט את המקומות שהייתי בהם ב"מסע" שלי. שרה

 

[עב]

תיארתם גם את התובנות שלי כילדה

כילדה לא הבנתי איך אמא שלי "היתה בשואה", הרי אנחנו לא פולנים... מבחינה זאת הביקור שהיה לנו ביד ושם לפני כשבועיים תואם את החינוך שקיבלתי - הרבה מאוד על פולין ומעט על כל מדינה אחרת. הרגשתי ש"עושים טובה" ומזכירים קהילות אחרות. יתכן שהסיפור נורא מלהכילו במוזיאון אחד וגם קשה לרַצות את כולם. לעומת זאת יש הרבה חומר בארכיון ובספרייה, אבל מי כבר טורח להגיע לשם? שאלה: האם העיר סטניסלב נמצאת באזור טרנסיסטריה?

 

[bilen]

לא, נמצאת במזרח גליציה, על גבול

בוקובינה. את מתכוונת ל Stanislavov שמוכרת כיום בשמה החדש Ivano Frankovsk ברוכה הבאה לאזור....

 

[עב]

סטניסלב

כאשר הארכיון הציוני פתח את השערים של "המדור לחיפוש קרובים" התוודעתי לסיפורו של הילד גיאורג הוכפלדר. נולד ב - 1933 בצ'יק סרדה בטרנסילבניה/רומניה להוריו רחל שולץ ואברהם-ארפד הוכפלדר. אמו חזרה "הבייתה" אחרי המלחמה והחלה לחפש אחרי בנה. היא פנתה לצלב האדום שהעביר את הפניה לסוכנות כבר ב - 1946. הסוכנות חיפשה אחרי הילד בעתון "מי מכיר מי יודע" אבל בשגיאות כתיב רבות. דודתו פנתה למדור בדצמבר 1957. לדבריה, הידיעה האחרונה מהילד הגיעה בשנת 1941 שהוא במעון ילדים בסטניסלב. שוב שינסה הסוכנות מותניים והפעם ללא שגיאות כתיב - הפניות למחלקה לעליית הנוער, השלישות הראשית ומרשם התושבים במשרד הפנים לא העלו דבר. בשנת 1964 פנתה שוב הדודה המבקשת למדור לחיפוש קרובים, נדמה היה לה שמישהו חיפש אותה באחד השידורים העגומים של המדור, אך היא טעתה, שום הודעה לא פורסמה. הילד ומשפחתו אינם קרובים שלי ולא ידוע לי מה עלה בגורלם. הסיפור, כמו רבים אחרים, נוגע ללב. בגלל זה אני מתעניינת בסטניסלב, איפה זה ומה קרה שם במלחמת העולם השניה.

 

[masorti]

Stanislawow = סטניסלבוב

היום אגב שמה Ivano Frankivsk. Ivano Frankovsk זו ההגייה ברוסית (מתקופת האימפריה הסובייטית).

 

[nuf]

אני רק יודעת שאמא שלי היתה בדיוק ב

אותו מקום, שמה היה אנה רנרט ז"ל, נולדה בלוקביץ שבבוקובינה, היתה בצעדות שהוליכו אותם בקור ובשלגים לטרנסניסטריה לגטו מוגילב, ושם היא עבדה בעבודות הכפייה .גם היא כמו רבים הדחיקו ולא ספרו לצערי הרב.

 

[הדסה770]

אני קוראת את התגובות וזה כל כך מוזר

שהסיפור שלי לא יוצא דופן. הנה עוד תגובה ועוד תגובה על אמא שהיתה ילדה בשואה, בטרנסניסטריה, ובתגובה שלך אפילו במוגילב... על הסיפורים שהם סיפורים של ילדה, סיפורים של חויות יומיומיות, לא דומות בכלל לתיאורים ששמענו שנים בתוכניות הטלויזיה ביום השואה... שמות של מקומות שלא שמענו בטקסים... איך זה יכול להיות, שהטקסים הללו היו כל כך חשובים, שרק בגללם חשבנו שהסיפור של אמא "לא שייך לשם"... ומה עושים עם כל זה עכשיו. איך לעבד את זה, אפילו בתודעה הפרטית. זה כל כך חדש לי, וזה אפילו מרגש לקרוא אתכם, שזה כל כך דומה. הערפל הזה.

 

[zvikurz18]

גם אבי והוריו היו בטרנסיסטריה

וגם לי מפריע שכל שנה לא מזכרים את מה שעבר באותו האזור דוד אבי יעקב קלינגר היה במוגילוב,גם אני בילדותי שמעתי את הסיפורים מסבתי, קים אתר לזכר יהודי סטרוז'יניץ שם יש פרטים על טרנסיסטריה ומוגילוב, ביום השואה האחרון קראתי ספר שנקרא למלא את הזמן בחיים גם שם יש פרטים על טרנסיסטריה ומוגילוב ספר מאוד מרגש. אני עצמי מנסה לאסוף פרטים וגם פתחתי אתר על שם משפחתי

 

[לאה טייכר]

על חבל טראנסניסטריה והשואה

בתוכנית הלימודים בתולדות עם ישראל נכלל פרק על השמדת היהודים באזור. אלא, ואלא גדול מאד - התכנית של לימודי השואה היא 30% מכלל התוכנית. ללמד את התלמידים על כל האזורים מה קרה בכל מקום הרי זה אינו אפשרי, הן מטעמים פדגוגיים ובעיקר מטעמים של לחצי זמן. בעיקר מבחינת "תפסת מרובה"... ואני יודעת שזה נורא! אם כן מה מלמדים? מלמדים את המבנה הכללי של האירועים ונכנסים לפרטים על האזורים בהם גרה מרבית יהדות אירופה שהושמדה בשואה: פולין ובריה"מ לשעבר. אבל בשנים האחרונות יש פרקים על יהודי צפון אפריקה, יהודי יוון וכן גם טרנסניסטריה ואזורים אחרים. החלוקה לאזורים הג"ג משתנה מידי 2-3 שנים, בכדי להקיף את החומר ובכדי שמורים גם ילמדו ויתמחו בהרבה מקומות שבהם הושמדו היהודים מעבר לפולין ולבריה"מ לשעבר.הבחירה היא של המורים בד"כ. העיקר הוא שהמבנה של החקיקה הגזענית, החיים בגטו, מאבקם לחיים של היהודים וההשמדה הטוטאלית יהיו בחומר הנלמד. בשנים האחרונות בדקתי עבודות גמר מופלאות של תלמידים, אשר בחרו לכתוב עבודות במקום להיבחן בבחינת בגרות. חלק מהעבודות אף זכה בפרסים חשובים. מרביתן היו - של נערות ונערים אשר הסבים שלהם היו מטרנסניסטריה! (וכך גם אני יכולתי ללמוד דבר על האירועים שם). אז...לא להתייאש כ"כ ולדעת שיש צעירים שהנושא קרוב לליבם. ומעבר לכך - הרי כל דבר שילמד על השואה אף פעם לא יספיק. ותמיד נשאלת השאלה, מה להשמיט? מה להדגיש? וזו דילמה קשה מנשוא. חג שמח, לאה

 

[הדסה770]

עצם העובדה

עצם העובדה שרוב העבודות נכתבו על טרנסניסטריה, מדברת בעד עצמה. זאת אומרת שדור שלישי לניצולים משם עיין בחומר שנלמד לבחינה, ולא מצא שם את ההיסטוריה המשפחתית שלו. את הסיפור של סבא או סבתא או שניהם, שבדרך עמוקה מאד הוא גם הסיפור של הוריו ושלו. והתשובה "אי אפשר הכל" איננה מספקת כלל. אני שמחה לקרוא שיש אפשרות לכתוב עבודה במקום להיבחן. בתקופה שאני הייתי בתיכון זה לא היה. אבל אם יוצאי פולין לא ממהרים לכתוב עבודה, זה רק מפני שהחומר שנכנס ל"קאנון" מתייחס אליהם בהרחבה. בטרניסטריה הושמדו מאות אלפי יהודים. העובדה שהסיפור שלהם נותר עלום (באמת עלום כמעט לגמרי) עד היום, לרוב הישראלים (כולל צאצאי המושמדים והניצולים. אחי ואחותי ועד לפני שבועיים גם אני, לא ידענו פרטיים בסיסיים על המקום, על היקף ההשמדה ואני עכשיו רק מתחילה לברר עובדות. וזה אחרי שלמדתי על השואה גם בתיכון וגם, לא יאומן, בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטה) היא בושה וחרפה. לא כדאי להכביר מילים בסינגור על הבושה הזאת.

 

[m a y 8]

הספר "ילדים יהודים בטראנסניסטריה

בתקופת השואה" סוקר את "השואה הבלתי מדוברת" הזו של הקהילות היהודיות בבסארביה, בוקובינה ודורוחוי, ואף מציג רקע היסטורי, נתונים ומפות - בהדגשה מיוחדת על גירוש הילדים. נכתב ע"י ד"ר שמואל בן-ציון, ופורסם מטעם המכון לחקר השואה באוניברסיטת חיפה ויד ושם (1989). אמי, גם בת 8 אז,שרדה את הגירוש וצעדות המוות מדורוחוי דרך מוגילב ושרגורוד לאיזור קפוסטרנה. שיחזרתי את המסלול שעברה וביקרתי במקומות אלו לפני שנתיים, וחוץ משלט על קיר תחנת אוטובוס במוגילב שמציין את מיקומו המקורי הגטו היהודי בתקופת המלחמה, ומצבה על קבר אחים בקרבת שרגורוד, קשה למצוא איזכורים נוספים לשואת טראנסניסטריה.

 

[Ohle74]

סרט....

קרובת משפחה שלי ביקרה עם אמה (ניצולת טרנסניסטריה) במקומות הנזכרים - לדעתי גם במוגילב- לפני שנים ספורות. יש סרט על הביקור הזה, אינני זוכר את שמו אבל אני יכול לברר.

 

[zvikurz18]

יש סרט של נאוה סמל ביקור בטרנסיסטרי

יחד אם אביה יצחק ארצי ז"ל בעיקבות הקברים בטרנסיסטריה מוגילוב

 

[הדסה770]

יצחק ארצי

זה גם משהו מוזר. בסרט שאני ראיתי מוזכר שהוא ביקר בבית יתומים במוגילב בשנת 43'!!! מטעם השלטונות?!(כך הוא מספר בסרט) איזה שלטונות?! ואיך יהודי יכל להיכנס לשם, לבקר, לפעול כך או כך - ובינתיים סביבו יהודים המשיכו להיות מושמדים בדרכים הכי נוראיות? טוב, זה מתקשר לכל הקטע הציוני בשואה, שהוא גם כן לא מובן בכלל.

 

[nuf]

הוא ממש מהעיירה של אמא שלי , שמו

היה איצו הרציג, אגב, ובת הדודה שלו היתה החברה הכי טובה של אמא שלי.

 

[ruva]

רצח רופא יהודי במוגילוב

רופא נשים הוזעק ללדת אשתו של קצין גרמני ששירת בממוגילוב. במהלך הלידה התגלו סיבוכים. סכנת המוות רחבה לאם או לתינוק. בסוף תינוק נולד בריא ושלם אשת קצין נפטרה תוך כדי הלידה. דבר לא היה לרוחו של הקצין והוא ירה ברופא והרג אותו. שמו של רופא נשים – יצחק בן-ציון. נכדו של של הרופא – חתני,הנושא את שמו של סבא.

 

[שרה המל]

במוגילב היו בתי-יתומים,

ואם אמך היתה ילדה - מן הסתם היא היתה באחד מהם.

 

[הדסה770]

מוגילב

אמא שלי לא היתה יתומה. היא שרדה את מוגילב עם שני ההורים שלה, תודה לאל.