מטרת המדיטציה

[avaloka]

מטרת המדיטציה

אינקה, כן, אני בשוק. אני בשוק מאיך שדרול מדבר. זה ההפך מרוחניות כמו שאני מגדירה אותה, כי בשבילי רוחניות או מטרת המדיטציה, היא רכישת חמלה וסלחנות (ומכאן השם אוולוקטישוורה, כן?) אז מה מטרת המדיטציה בשבילך?

 

[אינקה]

למדיטציה אין מטרה

אבל למנסה להיות בה - כן. המדיטציה היא שאיפה לאחדות מתוך ידיעה פנימית, שאיפה המתבטאת בחיפוש עצמי. רכישת חמלה וסובלנות נשמעות אינטואיטיבית נכונות, ואולי גם ניראות מתאימות לאדם "מואר" אך אינן שייכות לחיפוש עצמי. הווה אומר: אני רוצה לדעת מי אני, אך כחומל וסובלן בלבד. החיפוש העצמי הכרוך ב"מדיטציה" מתעלה מעל הגדרות מעין אלו, על כן אין לי בעייה עם דרול (שהוא לפעמים בוטה וכו´ מחמאות...) כל עוד הוא מפרה את הדיון אפילו בהתנגדות אליו. השהייה בין אנשים "רוחניים" חומלים וסבלניים היא נעימה, אך אינה מעמתת אותנו עם הצדדים האפלים והאגו שלנו. טיפוסים נחמדים כמו דרול בהחלט כן. גם אילו הייתי יכול להצטופף בצילו של קדוש (המשוחרר בעודו בחיים) הייתה לחמלה ולסובלנות שלו השפעה שולית בלבד עלי - ההשפעה האמיתית היא האמת שבו - גם אם יכה אותי בשוטים ועקרבים. על כן הרדיפה אחר תכונות אישיות אלו ואחרות אינן מעלות או מורידות דבר, הרדיפה אחר האמת היא שמשנה, ואמת מכוערת עדיפה על פני מליון שנה של חמלה וסובלנות כפויות ושרירותיות מתוך שאיפה לדימוי עצמי "רוחני" ו"נכון". דרול (אוי, הוא מסמיק מאושר...) משמש כמו כל אחד מאיתנו - כמראה המשקפת את האני של הקורא. מי שרואה בדבריו פגיעה - אינו רואה אלא את הפצעים בנפשו הוא. למדיטציה אין כל דימוי - ולא צריך להיות. זה הוא ה"שוק" החיובי של הפורום ההזוי הזה. אולי זאת גם הסיבה שהפורום הזה מכל הפורומים פורה ומרתק כל כך. שמח שאת כאן ונהנה מכל מילה שאת כותבת, אינקה

 

[avaloka]

רדיפה אחר האמת

הי, הי, הי! אני באה מתחום הויפסנה, ושם, כמו שאני מגדירה את זה, אתה צריך להתבונן בכל מה שקורה, ומתוך זה אתה מבין שאין טוב ואין רע. יש רק יש, וכשראית שיש זה מתפוגג כי התפקיד שלו נגמר. אז בלי להכנס לויכוח אם הניסוח שהבאתי פה מדויק או לא, אני חושבת שכבר ברור שיש דבר אחד שחשוב וזו האמת. סיפרתי על הבחורה שהשתגעה בסוף גואנקה, וישבתי שם מסתכלת עליה בעיניים טובות. וחשבתי לעצמי שזה מקסים. היא כבר לא משאירה בבטן. היא נותנת לזה לצאת. ויש בי עוד משהו מוזר, וזו האהבה שלי לדרמות. אני אוהבת לריב, אוהבת בכי, אוהבת כשהדברים יוצאים מהטון המאופק שלהם. וזה גם דבר שכדאי לי לוותר עליו, כי זה אטצ´מנט מוחלט לשיאים. אין כמו האמת. ואמת, עם כל הכיעור שלה (יש שאומרים שיש לה כיעור, אני לא בטוחה שאני מסכימה עם זה, אלא אם זה קשור אלי..) היא הכרחית כדי להגיע לשלב הסליחה והחמלה. אין בחמלה או בסלחנות (בניגוד לצדקנות) שום זיוף או התיפיפות או מראית עין. אין. אם יש, אז זוהי התנשאות. הגבול הוא מאוד מאוד דק. ולגבי עצמי, גיליתי בדרך של ניסוי, שאני לומדת מדוגמא חיה טובה. כלומר, כשאני נמצאת עם אנשים חומלים ונדיבים, גם אני הופכת להיות כזאת. וזה השיעור החשוב ביותר שאני קיבלתי. ברגע שהיתה לי ההזדמות להיות כזאת, אני לעולם לא אוכל להגיד שאני לא יודעת איך עושים את זה. זה לא שלא צריך אתגרים בחיים, הרי בחרתי לא להשאר במנזר (סיפרתי לך שהם הזמינו אותי?), אבל אני עדיין משתדלת להציב את עצמי במקום שיש לי ממי ללמוד את מה שאני רוצה ללמוד. עד שאהיה חזקה מספיק (עוד שניים שלושה גילגולים לפחות). לחיי חיפוש העצמי

 

[אינקה]

הרבה פחות

גלגולים ממה שאת חושבת. וכולנו לומדים טוב מדוגמה חיה, רק שלעיתים הדוגמה היא על דרך החיוב (המעלה את תחושות הנועם), ולעיתים על דרך השלילה (המעלה את תחושות הכאב). שתיהן הכרחיות. אילו היה באפשרותך למצא מורה נאור (אמיתי...) ולקבל השראה ממנו ישירות, היית יכולה לומר כי החמלה והנדיבות שלו משנות אותך מבפנים. בינתיים האתגר שלנו גדול עוד יותר: להבין כי היקום המיידי והשלם עצמו (הכולל את הצופה) הוא נאור, וכל מה שהוא מזמן לנו אינו אלא חמלה ונדיבות, גם בדמות המצבים הלא נעימים. אלא שהחמלה שלו מתבטאת גם בעימות שלנו עם הצדדים הראויים לתיקון בנו, והנדיבות מתבטאת בכמויות ה"מצבים" שהוא מספק לנו (במיוחד בזמן האחרון...) כנראה שאנחנו (היהודים?) זקוקים לשני הצדדים של ההוראה, אחרת (כנראה) היית נשארת במנזר.

 

[emptyhead]

חמלה

אוולוקיטשוורה אני חדש בעיר. מהי חמלה ?

 

[avaloka]

מהי חמלה

לחמלה רכשתי שתי הגדרות, שמשלימות אחת את השניה. 1. מצב שבו אני מרגישה רצון לעזור, וחשוב מאוד לשים לב שהרבה פעמים אין לי יכולת לעזור, או שהעזרה הכי גדולה שאני יכולה לתת היא לא לעזור בכלל. לדוגמא, אב שמסתכל על תינוק שלומד ללכת. אי אפשר ללמד את התינוק, אפשר רק להיות שם בשבילו, ונכון, זו עזרה גדולה. 2. לסלוח על טעויות. עשיתי טעות, אם אני רוצה וגם אם לא, אני אלמד ממנה משהו. טעויות הן הכרחיות להתפתחות. הבעיה היא שלפעמים אנחנו שוכחים את זה וכועסים על עצמנו. כל דבר יכול להחשב כטעות. מפדיחה קטנה ועד רצח עם. מי שטועה פשוט לא יודע טוב יותר. נכון, אפשר להכנס לויכוח אם מי שרוצח פשוט לא יודע טוב יותר או לא, אבל אני בוחרת לעצמי איך להסתכל על מעשה של אחר. אם הייתי יודעת לוותר על הכעסים שלי ועל השינאה שלי, שפוגעות רק בי בעצם, אז סביר להניח שלא היה לי צורך לרצוח אף אחד. וכמו שאפשר לשים לב מהניסוח, חמלה היא כלפי עצמי כמו כלפי אחרים. לא ניתן לעשות את ההפרדה, וכשמתרגלים חמלה, אפשר לבחור במה להתחיל, בהרגשת חמלה כלפי עצמי או כלפי אחרים. אני מתרגלת חמלה גם כלפי האנשים הקרובים לי ביותר, גם השנואים עלי ביותר, גם כיחידים וגם כקבוצות. ועוד הערה אחת, שאני לא יודעת בדיוק אם היא רלוונטית, הרגשת חמלה על אנשים שעשו מעשים שלא מקובלים עלי, לא אומרת לא לעמוד על שלי או לא לפעול נגד, או לא להעניש, אם צריך (אני שונאת את המילה להעניש, זה לא בדיוק ככה, אבל לא משנה). אבל לעשות את זה מתוך איכפתיות גם לצד של השני. והנה, נכנסתי לפוליטיקה...

 

[emptyhead]

תודה בעד ההסבר

לעיתים תכופות אני שואל את עצמי מהי חמלה, כפי שתיארת, בהרבה מיקרים גם אני שם לב לכך שבעצם "אי התערבות" היא הפעולה הנכונה ביותר שיש בידי לנקוט. כדי להתאמן בחמלה אני שואל את עצמי מהי הפעולה הנכונה הנדרשת מצידי בסיטואציה נתונה לדוגמה:האם לספר על עצמי ועל ההשקפה שלי כשמישהו מספר על שלו??? סוף של סוף שבוע טוב!

 

[avaloka]

הקשבה

אני חושבת שתירגול של חמלה זה יותר לקוות שמישהו שממש מעצבן, מכעיס או מאיים עלי, יהיה מאושר. בדוגמא שנתת זה יותר ענין של הקשבה. אם אני רוצה לתקשר עם מישהו ברמה קצת יותר עמוקה מאשר אהלן-מה-נשמע, אני צריכה להקשיב באמפטיה לדברים שלו. כלומר לסלק את עצמי הצידה לכמה דקות, עד שהוא שופך את מה שיש לו בפנים, ואז כתשובה, להביא את המקום שאני נמצאת בו לא כדי לשנות את נושא השיחה אלי אלא כדי לתת שיקוף למה שהוא סיפר, כדי ללמוד משהו ביחד. אז כן, אני אוהבת לשמוע את המקום של האחר כשאני מספרת, כל עוד זה לא לפני שסיימתי לפרוק את המטענים שלי, ושמה שיש לו לספר רלוונטי ולא תופס את כל הבמה.

 

[אינקה]

אגב גוואנקה, טירוף וכסף

האישה שהבטת עליה בעיניים טובות עלולה לבלות את שארית חייה במוסדות. התמימים חושבים שגוונקה פועל חינם ממניעים הומניטריים. הרשי לי להציע לך גירסה אחרת: אילו הישיבות של גוואנקה היו עולות כסף, לנפגעים היתה עילה משפטית לתבוע אותו בסכומי עתק. מאחר ואינו לוקח כסף הבעייה המשפטית מסתבכת שכן האחריות היא על המתרגל אשר הוזמן לעזוב הכל עת. ואחר כך נראה אותך לא תורם לו כסף. מעטים הם כפויי הטובה שיסרבו. אז מהי החמלה? מהי הנתינה ללא תמורה? מהי האמת?

 

[avaloka]

האמת היא מה שמרגיש לי אמת, לא?

אני לא בטוחה שזה גרוע כלכך לחיות כל החיים במוסדות. השאלה היא כמובן יחסית למה. יחסית ללחיות בשקר, לא להיות עצמך, לדאוג רק מה אחרים חושבים עליך כל החיים. אני לא יודעת מה התשובה. זאת שאלה. אבל אלו הדברים שהיא עצמה דיברה עליהם בין התקפי שגעון אחד לשני. אני באופן אישי, עם כל הביקורת שלי על גואנקה, ויש לי לא מעט, כן מאמינה שהבןאדם מואר וכן יודע מה הוא עושה. כל בןאדם שנוי במחלוקת, כי הוא מדבר לאנשים מסוימים ולאחרים לא. התחושה שלי היא שמפעל החיים שלו הוא להיטיב עם אנשים בכל קצווי העולם. לא בשביל כסף, פרסום או כוח. ושוב, כן, יש עם הקורסים שלו הרבה בעיות והרבה חוסר אחריות שלא נעשים מתוך כוונות זדון. ואם התחלתי בזה שאני לא בטוחה שזה כלכך גרוע לחיות במוסדות, חברה טובה שלי שהכרתי בהודו, חזרה לארץ לפני סוף קורס ויפסנה בתאילנד, ו"חטפה" מניה דיפרסיה ממש בימים הראשונים שלה פה. ביקרתי אותה בכמה מוסדות שונים בארץ, וזה לא נראה לי או לה כלכך גרוע (נראה לה הרבה יותר גרוע לחזור לבית של ההורים). אבל גם אם אלו היו מוסדות לפי המתכונת של המאה שעברה, לא אתה כתבת באיזשהו מקום על זה שהכל בעולם מושלם?

 

[אינקה]

עולם מושלם

בהחלט, וכל מה שאדם מקבל - כולל אישפוז כפוי, תרופות וכו´ הוא הרויח בכבוד וזהו כנראה שלב הכרחי שעליו לעבור, שכן לא שעה לקולו הפנימי ולא הפסיק את הישיבה ועזב באומץ. מצד שני - אם מישהו ישאל אותי אם ללכת לגוואנקה - התשובה שלי (כחלק ממכלול היקום המואר...) תהיה בהתאם לציפיותיו ושיקוף טבעו הוא - ומאחר ואישפוז אינו כולל אותן - על כן התשובה ברורה וכך גם מערכת ההקשרים בה נאמרו הדברים. השאלה אם גוואנקה "נאור" אינה רלוונטית. אין ספק שהוא יודע מה הוא עושה, אך אז צריך הרבה פטאליזם (תלוי תרבות?) כדי להתעלם מן הנזקים שבדרך. צריך גם להפריד בין אדם אשר עבר "הארה" לבין "משוחרר בעודו בחיים" (ז´יוונמוקטה). למשוחררים אין מפעלי חיים. הם החיים עצמם. השמש יכולה לגרות נזקים - אך היא מקיימת את כל החיים כאן. ועדיין - הזהרו בשמש! כמו שכתבתי במקום אחר - מטרת ה"טכניקה" היא לחשוף את הפראדוקס בהכרה. אם קיימות שיטות שגורמות נזקים חמורים פחות - הן עדיפות. מפעל החיים שלו הוא כנראה "סטטיסטי" אם הוא מתעלם מן הפרטים הנפגעים משיטתו. מדוע הוא אינו מבצע שינויים או מסנן ביתר קפדנות את המתרגלים? יש כאן מראית עין של רשלנות או חוסר הבחנה בפרטים שאינה מתאימה ל"נאור". ועדיין - כל אחד אוכל את מה שהוא מבשל. מי שהולך בדרך המלך - עלול להדרס. מי שהולך בשבילים צדדיים - עלול לאבד את דרכו. צריך להבין כי אתה הוא הדרך כדי לא להאבד בשביל הפרטי שלך ולא להבלע בהמון, ולצערי ה"טכניקות" השונות אינן מלמדות כך, למרות שהן "מדברות" כך. ברוב המקרים המתרגל נעזב לנפשו בשלבים המתקדמים - כי אין מי שידריך אותו מעבר לנקודה בה הטכניקה נגמרת או מסתבכת בעצמה. נכון שהחיפוש אמור להיות ספונטאני מנקודה מסויימת והלאה - אבל לפעמים זה לוקח חיים שלמים (ויותר...) כדי לגלות את זה לבד.

 

[avaloka]

בחירות

אתה בטח כבר מכיר - אני מסכימה עם מה שאתה אומר, רק הייתי אומרת את זה אחרת. יש לי המון ביקורת על גואנקה, וגם על תלמידיו המסורים, הוא בהחלט לא המורה שלי. אבל לא הכל רע. וזה המסר החשוב ביותר שיש לי לאומה. אין טובים ואין רעים. אין אשמים. ואין החלטות. אני כנראה אלך לעשות את הקורס הזה עוד פעם, ואבריז הפעם מההרצאות. וגם זה לא בטוח. (התעסקתי קצת במיתוסים מהתרבות והמסורת שלנו, והגיע הזמן לא רק לנפץ ישנים, אלא לא לבנות חדשים לדור הצעיר. לא שזה לגמרי בענין מדיטציות, אבל אפרופו מסרים חשובים)

 

[אינקה]

לא הבנתי

מה יהיה בקורס הבא שלא היה בקודם. איני חושב שהכל רע. אני רק מציע דרכים נוספות, דרכים ששוחרי גוואנקה כנראה שלא יעברו בהן. אחת הבעיות של ישיבות משותפות (ובמיוחד תחת משמעת) היא יצירת דימוי למדיטציה כפעילות מנותקת ולחוצה, הנעשה במקום מרוחק עם קבוצה ומשמעת. דימוי כזה עלול למנוע ממנו ליישם את הפעילות הנ"ל באופן עצמאי וספונטאני בחייו. הישיבות המשותפות הללו מזכירות לי בית כנסת יהודי (אפרופו מיתוסים) עם מנין. כאשר לנוכחות החברתית מיוחס משקל כה רב (גם שלא במכוון) נפגמת עצמאותו הרוחנית של היחיד, אך מה שהוא רצוי ומכוון ביהדות מרחיק את המחפש הכן ממטרתו. האימון במדיטציה היא פעילות ספונטאנית ומהנה. את האמת הזאת יתכן וגוואנקה קורע באכזריות מתלמידיו. וכמובן שלא הכל רע. יש גם טוב בלשעבד רוחנית אנשים לשיטה, אחרת אולי היו משתעבדים למשהו הרסני הרבה יותר, ואולי יש גם כמה שלוקחים רק מה שנחוץ והולכים הלאה... השאלה לאן.

 

[Boogieman]

אתם וה../images/Emo93.gifות האלה שלכם...

בשביל מה ההתעסקות הטיפשית הזאת בשיטות כל הזמן? לא אל תלכי לשם,גואנקה הרשע יגרום לך להתחרפן !!! זן?! אתה רוצה שהמאסטר ירביץ לך?,עדיף שתלך לכרטס[מהשזהלאיהיה]אצל דרול. דמיון מודרך?? עזוב,בוא תעשה מנטרות בשקל,רק היום. מסתבר שכל החיפוש הרוחני מסתכם בלמצוא את השיטה הנכונה וכמה טוב שיש מין פורום כזה שבו יושבים פרופסורים לרוחניות טובי לב שישמחו להפנות אותנו למקומות שבהם לא תהיה סכנה של אי הבנה כדי שלא נצטרך ,חס וחלילה,לחשוב בעצמינו. ואני בבורותי חשבתי שכל אדם הוא שונה ומחפש את דרכו לבד,ואולי אפילו יכול למצוא תועלה במה שמזיק למישהו אחר ואפילו,חס ושלום,לתת פרשנות משלו למה שהוא למד. אז מסתבר שבעצם אם אני יעשה זה וזה אז יגרמו לי לחשוב כך וכך [לי,כמובן אין שום מילה בעניין] ובכלל,אני שמח שיש מי שיוביל אותי בבטחה בג´ונגל הרוחני הסבוך ושורץ חיות הטרף. מעניין איך הסתדרתי קודם Boogieman מחפש את השיטה האולטימטיבית. נ.ב. בדיחה סובייטית ישנה... מה ההבדל בין קפיטליזם וקומוניזם? בקפיטליזם אדם מנוצל בידי אדם אחר ובקומוניזם זה להיפך.

 

[אינקה]

ובשביל זה הוצאתי אותי מהמדיטציה?

מדיטציית אינטרנט, משהו חדש שהמצאתי... נו טוב, אז לא נתווכח. סתם נחכה שמישהו יכניס איזו הודעה על סדנא שנפתחת ונרוץ לשם להתחבק זה עם זה. או נענה במשפטי זן קצרים ומתוחכמים על שאלות של מתחילים. ככה בדיוק נראה הפורום בוואללה, וזו גם הסיבה שאינך גולש שם. אני דווקא לומד המון מן ה"ויכוחים", גם מאחרים וגם ידע שאני דולה מתוך עצמי במהלכם. ובנתיים... "נא לא להפריע, כאן מודטים"

 

[Boogieman]

מדיטציית אינטרנט !!?!?

וואו,זה משהו שאפילו אני לא הייתי מנסה,ספר לי איך עשית את זה. אני הולך לעשות מדיטצית הסטלבטות [חסרת בושה] על המרפסת.

 

[אינקה]

זה נורא פשוט ../images/Emo13.gif

אתה בוהה באינטרנט עד שאתה כבר לא מסוגל לראות כלום והמוח מטושטש, אז אתה שואל את עצמך "מי אני?" ו"למה אני יושב מול האינטרנט?" אוטוטו הייתי מגיע להארה וסוגר את המחשב, אבל קטעת אותי באמצע, ועכשיו אני צריך לקרא את כל החדשות שוב כדי להכנס ל"מצב" (תרתי משמע). בהצלחה בשלך

 

[drall]

גוואנקה והכלב של ג´ושו

ישנו את סיפור הזן הידוע על מי ששאל את המסטר ג´ושו את השאלה "האם יש לכלב טבע בודהא?" ג´ושו השיב "מו" שזה ביפנית משהו בנוסח "אין לשאלה משמעות." דורות על דורות של ניזירים וחכמים ניסו לפצח את השאלה הזאת והיא נחשבת לאחת מהתעלומות הגדולות של הזן. מי זה הכלב? ולמה שיהיה לו טבע של בודהא. אבל אני הבנתי , סוף כל סוף , והכל בזכות ההודעה הדרמטית של אבאלוקה . גם מטומטמים יכולים להיות מוארים. יש להם תבונה קטנה , יש להם אשליות קטנות ,הם מתבוננים בהם קצת והנה , סאטורי ראשון וסאטורי שני וסמהדי וכן הלאה. האנשים הללו הגיעו לאינסוף, אבל בגלל שהם כאלה קטנים , גם האינסוף שלהם קטן. כמו חוט תפירה שנמשך לנצח, לא מתחיל ולא נגמר , אבל חסר תועלת. זה הכלב של ג´ושו, אם יש לו טבע בודהא או אם אין לו , זה חסר משמעות , הבודהיות שלו לא מסוגלת להשפיע עליך. וזה המקרה של גוואנקה, לא חשוב אם הוא מואר או לא מואר, הבנאדם טמבל. הוא לקח שיטה שאולי עזרה לו, ואולי יכולה לעזור לעוד עשרים אנשים על כדור הארץ והפך אותה לדת המונית. אנשים כאלו , גם אם הם מוארים , מביאים יותר נזק מתועלת. הם נר קטנטן שלאורו ניתן אולי לסרוג אם ההמונים ינסו להשתמש בו , הם יכשלו זה בזה ויפלו. וזה גם שורש הבדיחה הסינית העתיקה על השוטים שמחפשים את האש בעזרת פנס. אז יכול להיות שהוא מואר, ומאוד יכול להיות שגם הכוונות שלו טובות. כל זה אומר רק שאם הוא יכין לכם סנדוויץ´ הוא לא יתקע לתוכו מסמרים. ואם זה מספיק לכם לכו לעשות קורס מדיטציה אצל אימא שלי שעושה יופי של כריכים דרול